שאלה:

מדוע התורה מתירה פוליגמיה?

תשובה:

כדי להרחיב קצת את שאלתך, ניתן להבחין שהתורה מציגה את הפרדיגמה המקורית של הנישואין – את זו של אדם וחווה – כמונוגמית. כמו כן, כמעט כל מקרי הפוליגמיה הנזכרים בתורה קשורים ישירות לסיפור על אסון כלשהו – בין שיהא זה סכסוך בין נשים שמתחרות על אותו גבר, כמו במקרה של חנה ופנינה1, או בין אחים-למחצה, כמו המקרה של יעקב2 ובניו של המלך דוד3. אפילו אותו פסוק עצמו4 שבו התורה נותנת אור ירוק לפוליגמיה, מנסח את הרשות הזאת במסגרת של נסיבות לא רצויות: "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה..."

מדוע אם כן לפתוח פתח לצרות? אם האיחוד האידיאלי של איש ואישה הוא איחוד בלעדי, מדוע צריך עם סגולה להתפשר בעניין הזה?

התשובה הפשוטה לכך היא שהתורה עוסקת בחיים עלי אדמות, והטווח והמגוון של החיים החברתיים ושל הניסיון האנושי המצטבר במהלך ההיסטוריה ובכל רחבי העולם הם גדולים ורחבים מכדי שניתן יהיה להגבילם לאידיאל צר אחד. קחו לדוגמא חברה חקלאית שבה האוכלוסייה הגברית נמחתה עקב מלחמה. כיצד אמורות הנשים לשרוד וכיצד תתאושש האוכלוסייה הזאת בלי מנגנון הפוליגמיה? בדומה לכך, גבר נישא לאישה עקרה שלא יכלה ללדת ילדים שיעזרו בעבודה בשדה ולהגן על הבית והאחוזה. גבר כזה היה מוצא עצמו באותם זמנים נאבק על הישרדותו. בחברה המתנהלת על טהרת המונוגמיה, אשתו הייתה מגלה שמעמדה התערער. למרות שבנסיבות רגילות, להיות "אחת מני רבות" פירושו ירידה בערך האישה כאדם, הרי במצבים האלה, אישור לפוליגמיה מהווה סוג של חמלה.

המקרה היחיד של רב פוליגמי המתואר בתלמוד5 מספק לכך המחשה מצוינת: רבי טרפון נשא 300 נשים. מדוע? מפני שהייתה בצורת בארץ. אבל לרבי טרפון היה שפע של מזון כיוון שהיה כהן וקיבל את המעשרות המוגשים לכוהנים. גם לאשתו של כהן מותר לאכול מן המעשרות. אותן 300 נשים היו מאושרות מאוד על כך שהתורה מאפשרת פוליגמיה.

מצד שני, התורה בפירוש מגנה שימוש לרעה ברישיון הזה – לא רק באמצעות סיפור סיפורי האסונות שנזכרו לעיל, אלא גם על ידי הצבת דרישות לבעל. כל אישה נוספת, גם אם מעמדה נמוך מאוד, צריכה לקבל מבעלה מזון, בגדים ויחסי אישות – "אם אחרת ייקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע..."6 – בהתאם לצרכיה, בהתאם ליכולתו ובשווה לכל שאר הנשים. בנוסף על כך, הבעל צריך לספק לכל אישה בית משלה. כדי להתגרש יש צורך לערב בעניין את סופרי הגיטין, וחז"ל קבעו מאוחר יותר את הכתובה כסייג נוסף לגירושין.

אנו רואים שאמצעים אלו היו למעשה אפקטיביים, שכן הפוליגמיה בחוגים יהודיים הייתה מבחינה היסטורית חריג נדיר.

נדיר, אך עם זאת הכרחי. אפילו כאשר רבי גרשום ובית הדין הרבני שלו התכנסו כדי ליצור איסור על פוליגמיה בשל התנאים ששררו בתקופתם, אף על פי כן הם השאירו דלת פתוחה לנסיבות מקילות. פתח זה הוכיח עצמו כחיוני במקרים רבים – למשל, במקרה שאישה איבדה חו"ח מסיבה כלשהי את כושר השיפוט שלה ולכן אינה בת-דעת ואינה מסוגלת מבחינת ההלכה לקבל גירושין.

אתם עשויים לרצות לחשוב על התורה כעל הדנ"א של גוף חסון ביותר הנקרא "העם היהודי". בכל פעם שמשתנות הנסיבות, הגוף הזה מביט אחורנית אל תוך הדנ"א שלו ומוצא שם איזה קוד שמאפשר דרך פעולה חלופית. ישנם גבולות והגבלות בשפע, אך יש מספיק חופש כדי לספק מענה לכל מצב שאליו יכול אדם להיקלע בחיים האנושיים על כדור הארץ. עובדה היא שעברנו את כל השלבים הללו - תקופת נוודות, חקלאות, אזרחות, תעשייה, טכנולוגיה – וזאת בכל מקום ברחבי העולם – ועדיין אנחנו כאן, חזקים כתמיד.