כבר מבטן אמו

רבי יהושע בן חנניה היה אחד מתלמידיו החשובים של רבן יוחנן בן זכאי, הוא נולד כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני (בשנת ג' אלפים תתכ"ח לבריאת העולם), ונמנה על שבט לוי שניגנו בבית המקדש.

עוד בהיותו תינוק מוטל בעריסה כבר שמעו אזניו קול תורה. הייתה זו אמו שהוליכה לשם את עריסתו ברצותה כי גם בשנות חייו הצעירים ביותר יספוג לתוכו את התורה. רבן יוחנן בן זכאי התבטא עליה מאוחר יותר "אשרי יולדתו".

לאחר חורבן הבית המשיך רבי יהושע את למודו ביבנה, והיה חבר נאמן לרבי אליעזר בן הורקנוס. לאחר זמן הוא מונה לאב בית הדין, בזמן שהיה רבן גמליאל נשיא ביבנה.

רבי יהושע בן חנניה היה מגדולי התנאים שבדורו, ובמשנה הוא מוזכר כ"רבי יהושע" סתם ללא שם אביו.

אישיותו

מלבד חכמתו הגדולה בתורה היה בקי גם בחכמות אחרות, כגון: תכונה (מדע הכוכבים). חכמתו הגדולה הפליאה את כל שומעיו ורבן גמליאל התבטא פעם: "הייתכן כי חכם גדול כזה יהיה אביון כה גדול?" אכן, הוא היה עני ורש כי מיאן להנות מתורתו וחכמתו. לפרנסת ביתו הוא עסק במלאכת הנפחות, ממנה הוציא בקושי כדי מחייתו וכלכלת בני ביתו.

טריינוס קיסר רומי העריך את חוכמתו ופיקוחותו וניהל איתו ויכוחים רבים על דת ישראל, כאשר ידו של רבי יהושע היתה תמיד על העליונה.

פיקח היה רבי יהושע, אך מראהו לא היה יפה. פעם ראתה אותו בת מלך ותמהה בקול: "חכמה יפה כזו בכלי מכוער כזה"? רבי יהושע השיב לה בשאלה: "באילו כלים מחזיק אביך את היין"?

"בכלי חרס" השיבה הנסיכה. – "האם נאה כי מלך יחזיק את יינותיו בכלי חרס פשוטים"? תמה רבי יהושע. "היה עליו להחזיק אותם בכלי כסף או זהב"? דבריו נכנסו לאוזניה והיא הורתה למשרתים לאחסן את היינות בכלי זהב. אך זמן לא רב חלף והיין החמיץ. בת המלך הבינה היטב את הרמז בדבריו של רבי יהושע: חזות הפנים החיצונית אינה חשובה, לעיתים קרובות אין היופי והחכמה דרות יחד. החכמה קובעת לה משכן אף באדם שמראהו החיצוני אינו יפה, כשם שהיין משתמר יותר בכלי חרס מאשר בכלי כסף וזהב.

יחסיו של רבי יהושע עם רומי

באותם הימים שלאחר חורבן בית המקדש השני אירע והמלך הוציא צו המאפשר לבנות מחדש את בית המקדש. שמחה גדולה שררה בעם ישראל אך היא לא האריכה ימים: השומרונים, שונאיהם המושבעים של עם ישראל, טענו בפני הקיסר כי בניית בית המקדש מחדש תתן ליהודים גאווה ותגרום להם למרוד בשלטונו והוא האזין לטענותיהם וביטל את האישור.

היהודים ששמעו על הדבר רגזו מאוד ורבים מהם החלו לתכנן מרד. חכמי ישראל ידעו שלמרד כזה תהיינה תוצאות הרות אסון וביקשו מרבי יהושע בן חנניה להרגיע את הרוחות הנסערות.

רבי יהושע נאם בפני העם ואמר:

"אריה טרף טרף, ועצם נתקעה בגרונו. אמר האריה: כל מי שיוציא את העצם מגרוני אשלם לו שכר הגון. באה החסידה, הכניסה את מקורה הארוך ושלתה את העצם מגרון האריה. כשסיימה ביקשה את שכרה, והאריה השיב לה: שכרך הוא שתוכלי לספר שנכנסת ללוע הארי ויצאת ממנו בשלום".

"כך אנו" המשיך רבי יהושע ואמר, "דיינו שנכנסנו לאומה זו ויצאנו בשלום – זהו שכרנו".

בכך הרגיע רבי יהושע את היהודים ואמר להם כי עליהם לתת שבח והודיה לבורא על כך שהם שורדים את מלתעות הארי. כשתגיע העת' האלוקים יגאל אותם ויבנה מחדש את בית המקדש. אך עד אז, על היהודים לנצל את החופש הניתן להם ולעבוד את הבורא בכל לבבם.

לעת זקנותו נגזרו גזרות קשות על עם ישראל, ולעיתים תכופות היה רבי יהושע בן חנניה נוסע לרומי אל הקיסר, להשתדל ולבקש ממנו להקל את מצבם של ישראל.

רבי יהושע בן חנניה נפטר בשיבה טובה, זקן ושבע ימים.