פעם אחת יצא רב לטיול עם הגבאי שלו. כששקעה השמש הורה הרב לגבאי להתכונן למנוחת הלילה שלהם: "אנא הקם את האוהל ליד הנחל הזה, שאב קצת מים, פרוש את בגדי השינה שלי ואת המצעים והכן ארוחה קלה".

באמצע הלילה העיר הרבי פתאום את הגבאי ואמר לו, "חיים, הסתכל למעלה לכוכבים הנפלאים בשמים ואמור לי מה אתה מסיק מכך".

השיב חיים ללא היסוס, "אנו בני התמותה הננו חסרי חשיבות לחלוטין נוכח פאר יצירתו של אלוקים".

"לא", השיבו הרב, "החטאת את הנקודה. בעודנו ישנים, מישהו גנב לנו את האוהל".

היו שהשוו את הנישואין לאוהל. התלמוד (מסכת יבמות, דף סב) מלמדנו כי אדם צריך להיות נשוי כדי שיוכל להשיג ארבעה יסודות חיוניים בחייו: בית אמיתי, השפעה מוסרית מגנה ומעניקת השראה, אושר עילאי וחוכמה.

תכופות אנו מתחילים בחיי הנישואין כשבליבנו תחושת הערכה אקסטאטית (או לפחות תחושת ציפייה) ל"אוהל" החדש שלנו. אקסטזה זו, שעשויה להתרחש באופן ספונטני במהלך תקופת החיזור ובשנות הנישואין הראשונות, היא תחושה שלא "הרווחנו בעמל כפינו". זוהי מתנה שמעניק לנו אלוקים כדי להראות לנו איזו מערכת יחסים נפלאה אנו מסוגלים ליצור.

כיצד נוכל להרחיב אושר זה ולטפחו במהלך נישואינו?

ישנן שתי דרכים: (א) הימנעות מן הרע; (ב) יצירת הטוב.

בנישואין, ההימנעות מן הרע משמעה ללמוד להיפטר מכעס. (באחד ממאמריי הבאים אפרט כיצד ניתן לנקות את הכעס מרעליו ולפעול בצורה אסרטיבית ללא כעס). כדי שתהיה מסוגל לפעול בהתאם לחמשת הצעדים המפורטים להלן, תצטרך קודם כל לשחרר את הכעס.

בהנחה שיש לך נישואין "סבירים", מה ניתן לעשות כדי להופכם מ"סבירים" ל"נפלאים"?

צעד ראשון. זכור את הזמנים בחייך שבהם חשת נלהב מבן/בת זוגך. או: חשוב על הזוגות שאתה מכיר שנראים כמסורים זה לזו. או: תאר לעצמך כיצד היית רוצה שקשר הנישואין שלך יהיה באופן אידיאלי.

צעד שני. החלט שאתה מצפה לחוש רגשות אלו בקשר הנוכחי שלך. רגשות אלו אינם אך ורק לאנשים שזה-עתה נישאו.

צעד שלישי. הפוך במודע את הזנת הרגש וההתלהבות הללו לעדיפות עליונה מבחינתך. "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו). אם נשמור על האש דולקת במזבח, השליליות תישרף ותיעלם. בנישואין אנו עשויים לחוש עסוקים רק בחובות המוטלות עלינו. אולם מהו הטעם בעבודה לפרנסה, בניקיון בית או בחינוך ילדינו אם ילדינו לא חשים באהבה ובאכפתיות השוררות בין אביהם לאמם?

צעד רביעי. הפוך מודעות זו לפעולה. מה אני עושה באופן קבוע כדי לתת לבן/בת זוגי את ההרגשה שאני חש/ה כלפיו או כלפיה מסירות ואהבה? האם אני מלמד/ת את בן/בת זוגי לעשות את אותו הדבר בשבילי?

הנה כמה דוגמאות (החליפו לשון זכר/נקבה לפי הצורך): האם אתה מסתכל על בת זוגך ב"עין טובה" כדי "לתפוס" אותה בעשיית משהו טוב שבגינו תוכל להביע את הערכתך כלפיה? האם מילותיך ומעשיך מכוונים להכיר בבת זוגך ולהביע את הערכתך כלפיה? האם אשתך שומעת אותך "בסתר" כשאתה משבח אותה בפני הילדים או בפני חברים ובני משפחה? האם אתה בוחר זמנים שבהם אתה נותן בגלוי עדיפות לבקשותיה ומשאלותיה של אשתך על פני משאלותיך שלך? האם אתה מוצא הזדמנויות להיכנע לבת זוגך אפילו אם היא טועה? האם לפעמים אתה מפתיע אותה בכך שאתה עושה את העבודות "שלה"? האם אתה מקדיש זמן להסתכל באהבה באשתך?

צעד חמישי. עשה הערכה של השפעת הצעד הרביעי. האם הצלחתי "לגעת" בבת זוגי? האם היא פתוחה לקבל ממני חיבה אמיתית? כשאני רואה שאשתי מעריכה אותי, האם זה מדרבן אותי להמשיך בדרך זו? גישה זו עובדת יפה לרוב הנישואים (אם כי למרבה הצער, לא לכולם).

הרבי מלובאוויטש כתב (ליקוטי שיחות כד, 209) שלא די בכך שנעשה דברים שאלוקים מבקשנו לעשות. עלינו לצפות מראש את מה שישביע את רצונו של אלוקים אפילו מבלי שנתבקשנו לכך. האם תוכל ליישם עיקרון זה בנישואיך?

עלינו להמשיך לרהט את ה"אוהל" שלנו ולא להזניחו בזמן שאנו "ישנים".