"אנשים אומרים שאני 'משוגע' בנושא המשיח", התבטא פעם הרבי, "והאמת, הם צודקים לחלוטין". הרבי, וחב"ד בכלל, ידועים באמונתם היוקדת בביאת המשיח. ממיקודו של הרבי בהשגת תכלית זו בהקדם האפשרי, יונקים כל רעיונותיו ומעשיו של הרבי.

כבר בילדותו חלם הרבי על אותו יום גדול שבו המשיח יופיע ויביא אתו את הגאולה. חרף התקופות המאתגרות בהן חי, מעולם לא חדל לטפח את אותו חלום. במכתב ליצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, כותב הרבי: "מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה. גאולת עם ישראל מגלותו האחרון. גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות".

במובנים רבים, חלום זה ייחד את הרבי מכל האישים הגדולים האחרים. ישנם מנהיגים הבוחנים את חייהם והשפעתם ביחס לתקופתם בלבד, אך הרבי תפס את תפקידו במונחיה של ההיסטוריה האנושית כולה.

זו הסיבה לכך שבכל תורותיו של הרבי בלט החלום על המשיח. לעתים באופן מרומז, אך לרוב במפורש – בכל שיחותיו ומכתביו, מגלה הרבי טפחיים משאיפתו העמוקה ביותר: תשוקה בוערת לראות את עולמנו מתבשר על תחילתו של העידן החדש, עולם מלא בטוב גלוי ובבקשת דעת אלוקים.

את קווי המתאר של חלום זה הבהיר הרבי כבר בלילה בו קיבל את הנהגת חסידות חב"ד, בשנת 1951. במאמרו הראשון סוקר הרבי מאות רבות של היסטוריה מדרשית, ומגלה בדבריו את ערכו הרב של עולמנו בעיני הבורא. עולמנו אינו אלא "גנו" של הבורא ומשכנו הנחשק, העומד כעת שומם משכינתו – אותה ישיב למקומה כאשר תוכשר לכך הבריאה. וזוהי, בעצם, משימתנו. כ'גנניו' הנאמנים של אלוקים, הוטל עלינו לשמר ולטפח את העולם כמקום ראוי למשכן עבור השכינה.

האם יש קשר בין האמונה הזו לבין הטייתו החיובית של הרבי? אמונתו של הרבי במשיח העניקה תקווה לו ולכל מי ששאבו ממנו השראה, והרבה יותר מתקווה. בלב הרבי בערה ודאות בסוף הטוב לכל הצרות והבעיות שחווה העולם. בנוסף, הרבי האמין שלכל אחד ואחת מאתנו משימה להשלים בכדי שנוכל להגיע לאותם ימים מיוחלים. אמונה בטובו הנצחי של אלוקים ובכוחו של כל אחד ואחת להשפיע באופן חיובי על העולם – השילוב בין השניים מהווה את הבסיס להטייתו החיובית של הרבי.

הנה ימים באים

וכך הרבי תפס את העולם ואת כל מה שמתרחש בו. אפשר לומר שזהו הביטוי האולטימטיבי להטייתו החיובית של הרבי. מלחמות, מהפכות, שינויים תודעתיים תכופים – עם כל הבלבול שאלה גורמים לנו ולסדר יומנו בעת התרחשותם, בסופו של דבר יובילו אותנו לשילוב הרמוני בין אמת לשלום. כך האמין הרבי בתוקף.

באינספור תורותיו, מפגשיו מעוררי ההשראה ומיזמי הקירוב שיזם, פיתח הרבי את תפיסתו כי דורנו הוא "דור אחרון לגלות וראשון לגאולה". אנו חיים על סיפו של המעבר בו מתחוללת התמורה הרוחנית המושלמת. זוהי זכות מדהימה ואחריות משמעותית, כיוון שבחיינו כפרטים וכאומה אנו משלימים את בניין הגשר בין הגלות לגאולה.

לאור ראייתו את תקופתנו כקיצו הדרמטי של תהליך היסטורי מתמשך, ראה הרבי סימנים לבואו הקרב של המשיח בכל מקום – מאירועים אקטואליים ועד מגמות חברתיות, מפיתוחים טכנולוגיים ועד תגליות רפואיות. באלפי הזדמנויות הצהיר הרבי כי משימתו היא לאפשר לאחרים להשקיף על העולם במשקפיים דומים, על מנת להבין ולהעריך את אופייה הפלאי של תקופתנו.

לאורך הדורות, דברי הנביאים על ימות המשיח נקראו במבט על-טבעי, ולפיכך נתפסו כתלושות מן המציאות הריאלית היומיומית. אך כיום, טען הרבי, רבים מהניסים המתוארים באותן נבואות כבר התגשמו, ברמות שונות. לאור זאת, איננו נדרשים לדמיון מפותח ואמונה עיוורת כדי לחזות בהתגשמות חזון הנביאים. לדברי הרבי, כל שנדרש הוא ש"נפקח את עינינו" לראות מבעד ל'טבעיותם' של המאורעות והתהליכים ההיסטוריים ונגלה את יד ה' בפעולה.

כך, למשל, ראה הרבי בעליית הפמיניזם תחילת מימושה של נבואת ירמיהו: "כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" (ירמיהו, לא, כב). במדינות רבות ובתרבויות ברחבי העולם חל שינוי כולל ביחס לקידום זכויותיהן של נשים, השמעת קולן והתייחסות ממסדית לסוגיות הנוגעות להן.

בדומה לכך, גם בתרבות הגד שפרצה בשנות השישים, ראה הרבי המחשה למשברים בין דוריים שהנביאים בישרו כקדימון לימות המשיח. למשל, מילות הנביא ישעיהו כי "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד" (ישעיהו, ג, ה). יש שפירשו מילים אלה כמבשרות רעות, אך הרבי בחר להתמקד בתוצאות החיוביות שאותן התפרצויות רדיקליות של הנוער עשויות להניב. לפיכך, ביקש הרבי לתקף אותן ולהעצים את היבטיהן החיוביים.

הרבי, לצד מנהיגים חסידיים נוספים (בהם חמיו, הרבי הקודם), חש את תחילתם של "חבלי משיח" במגוון אירועים הרי גורל שהתרחשו באמצע המאה העשרים, ובפרט מלחמת העולם השנייה. כך גם פירש הרבי את מאורעות מלחמת ששת הימים, ואת ההתעוררות הרוחנית והעלייה ההמונית של רבבות יהודים נלהבים לארץ, כמעין התגשמות דברי הנביא ישעיהו: "והיה ביום ההוא יתָקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיהו, כז, יג).

עם הופעתן של מגוון טכנולוגיות בתחום התקשורת לאורך המאה העשרים, מהטלפון והרדיו ועד הטלוויזיה ותחילת האינטרנט, הרבי ראה בהן התגשמות של מהפכת המידע שמאפשרת לחזות בעינינו בהתגשמות דברי הנביא: "ומלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיהו, יא, יט).

התקופה הטובה ביותר

ואכן, בניגוד לתחזיותיהם הקודרות של הפסימיסטים, אנו חיים בתקופה הטובה בתולדות האנושות. מדובר בתקופת זוהר חסרת תקדים. על אף שלעתים אנו חשים שהעולם מצוי בנסיגה, האמת היא שהוא מתקדם כל העת, ובמהירות מסחררת. אך כדי לראות את היער זורח מבעד לעצים הרבים, עלינו לפתח השקפת עולם חיובית ופרספקטיבה רחבה.

בינואר 2018, בישר המגזין טיים לראשונה בתשעים וארבע שנותיו יערוך את אחד הגיליונות עורך אורח. ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, הוזמן לערוך מהדורה מיוחדת של הירחון, אשר הוקדשה לתפיסה שקידם במשך שנים: אופטימיות. הוא הזמין את טובי ההוגים והמומחים לקדמה עולמית על מנת לחלוק עם הקוראים את ממצאיהם.

כשנשאל בראיון מדוע החליט בכלל לערוך גיליון של הטיים, הסביר גייטס: "כיום, קריאת עיתון לא בהכרח מעוררת בנו אופטימיות. עם זאת, רבים מהמאורעות השליליים עליהם אנו מרבים לקרוא התרחשו בהקשר של מגמה חיובית רחבה יותר. ככלל, העולם הולך ומשתפר משמעותית. גיליון הטיימס שערכתי הוא קורס מזורז ב'למה ואיך העולם משתפר'. אני מקווה שהגיליון יעורר בקוראים רצון לשפר אותו אף יותר".

גייטס לא דוגל באופטימיות מתוך נאיביות. הגישה הזו מגובה בנתונים מוצקים. זאת על פי היסטוריון כלכלי שבדי בשם יוהאן נורברג. נורברג כתב ספר חשוב בנושא ושמו "קדמה", וכך הוא טוען: "אם מישהו היה אומר לכם בשנת 1990 שבמהלך עשרים וחמש השנים הבאות יפחת הרעב העולמי ביותר מארבעים אחוזים, תמותת התינוקות בחמישים אחוזים, והעוני הקיצוני בשבעים וחמישה אחוזים – הייתם כנראה פוטרים אותם כשוטים נאיביים. ועם זאת, השוטים צדקו. זה בדיוק מה שקרה".

בנוסף לכך, יש לזכור כי במשך רוב ההיסטוריה האנושית המתועדת, תוחלת החיים הייתה בערך שלושים שנה. כיום, ברוב המדינות המפותחות, תוחלת החיים עומדת על למעלה משמונים. בשנת 2030 היא צפויה, באזורים מסוימים, לעבור גם את התשעים.

בשנות התשעים החזיקו מדינות העולם ביותר משישים אלף ראשי נפץ גרעיניים. נכון לשנת 2018, מספר זה צנח ללא יותר מעשרת אלפים.

לפני מאתיים שנה, תשעים אחוזים מהאנושות חיו בעוני קיצוני, בעוד כיום המספר עומד על עשרה אחוזים בלבד. היסטוריון של האנושות תיאר זאת כך: יותר אנשים מתים היום מעודף מזון מאשר ממחסור בו.

הודות לאינספור פיתוחים רפואיים, הרי שכיום "הפיסחים מדלגים" באמצעות פרוטזות משוכללות, "עיני העיוורים נפקחו" כיוון ששמונים אחוזים מליקויי הראייה כבר נרפאו, והודות למחקרים בתאי גזע המדענים קרובים למציאת מרפא לליקויי שמיעה. לנגד עינינו מתגשמים דברי הנביא ישעיהו: "אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פִסֵחֲ" (ישעיהו, לה, ה).

גם האו"ם, על אף חסרונותיו וכשליו, מילא שליחות חשובה כאשר ביטא רצון לפעול למען שלום עולמי בר קיימא. לא לחינם על הכניסה לבניין מטה האומות המאוחדות חקוקים דברי הנביא: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו, ב, ד).

והרשימה עוד ארוכה. כל נס שכזה מגלה ברמה כלשהי את התגשמותה של עוד נבואה עתיקה הקשורה לגאולה ולימות המשיח.

אמונה חופשית

היה זה לילה קריר בפברואר של שנת 1992. שנתיים לפני הסתלקותו בגיל תשעים ושתיים, עמד הרבי כמנהגו בפתח מטה חב"ד העולמי בברוקלין, במשך שעות על גבי שעות. באותו לילה עמד הרבי ודרש בשלומם של האלפים שהשתרכו בתור. בנוסף לכך, חילק הרבי לכל אחד עותק מודפס של מה שיתברר לאחר זמן כמאמר האחרון שערך והפיץ בטרם נלקח לבית עולמו. המאמר, אשר נפתח במילים "ואתה תצווה", נחשב לצוואתו הרוחנית של הרבי. יש בו מעין סיכום לתורתו הגדולה שאותה ניסח ולימד לאורך יותר מארבעים שנה.

במאמרו, מזהה ומבאר הרבי היבטים היסטוריים ורוחניים מסוימים של החוויה היהודית בעת הזאת. הרבי ציטט את המשל החז"לי הידוע לפיו היהודים דומים לזית, בכך שהשמן למאור הגנוז בהם מתגלה רק כאשר הם נכתשים. הרבי מעיר שמבחינה היסטורית, העם היהודי התגלה כנאמן לתורה ולמסורת בעיקר כאשר 'נכתש' בגזירות קשות, רדיפות ופוגרומים. תנאים קשים אלה עוררו בבני עמנו ממד עמוק של הנשמה. זה מה שאפשר לאבותינו לאחוז בעקשנות מופלאה במסורתם היהודית ובאמונתם אל מול מוות, השפלה ונידוי חברתי.

כולנו מכירים את הפתגם הגורס כי "קל להיאבק בשם עקרונותיך מאשר להגשים אותם בפועל". על פי הרבי, אלה בדיוק התנאים בהם יהודים רבים מוצאים את עצמם בתקופתנו. בנוסף לכך, בעקבות תהליכים היסטוריים ממושכים, המגמה השלטת בעולם המערבי היא צניחת ההזדהות עם ארגוני דת לצד עליית ההומניזם החילוני. כעת, בהיעדר רובם של האיומים הקיומיים והרוחניים לעם היהודי, כל אחד מאתנו ניצב בפני אתגר קשה בהרבה: למצוא בעצמו את הכוח לא למות כיהודי, אלא לחיות כיהודי.

יש שרואים בכך נסיגה רוחנית, אך הרבי זיהה זאת כהזדמנות נדירה. בעיני הרבי, במציאות החיים הזו, אנו משוחררים מלחצים חיצוניים וחופשיים לבטא את מחויבותנו לאמונה ולזהות היהודית מרצוננו החופשי. היהודי המודרני חופשי לבחור וליזום את חיבורו וקשריו לקהילה היהודית, על מורשתה ומסורתה.

הרבי התבונן בהיסטוריה היהודית תוך הקבלתה למחזור החיים האנושי. כתינוק העושה את צעדיו הראשונים, שלהתפתחותו נדרשת תשומת לב תמידית לצד תמיכה וסיוע, כך תיאר הרבי את העם היהודי בתקופת המקרא. בני ישראל נזקקו אז לניסים גלויים. סיוע זה נמשך בעוד עם ישראל גדל תחת חסות הכוהנים והנביאים, השופטים והמלכים. אך עם הזמן, התבגרנו רוחנית. בעקבות זאת, החלה נוכחותו הגלויה של אלוקים לפחות. מסע זה אפשר לנו להפנים באופן בוגר את אמונתנו, לפתח קשר בשל ועמוק יותר עם אלוקים ולהיות נאמן לאמונה מתוך עולמנו הפנימי. בכך ניתנה לנו הזדמנות נדירה לגלות את האמונה העמוקה ביותר. "שהרי כל עוד היענותו של יהודי לרצון האלוקי מונעת על ידי שיקולים חיצוניים, אף אם מדובר בשיקולים נעלים ביותר, יש בה חסרון", אמר הרבי.

המסר הזה חזר על עצמו שוב ושוב, במיוחד בשנים האחרונות לפני הסתלקותו של הרבי: עלינו להניע את עצמנו, ללא הסתמכות על מניעים ומנועים חיצוניים. גם בעת משבר אמוני, אל לנו להסתמך על תמיכה חיצונית, הדרכה צמודה או תורות חדשות. עלינו לגלות את האור הנצחי הגנוז בנשמתנו ולהצית אותו מחדש – על ידי עשיית מעשים טובים, טיפוח נקודת מבט חיובית ואמונה בהשגחה אלוקית, ומגוון ביטויים לאמונה וקדושה.

להיות צדיקים

באותו חורף של שנת 1992, עבר לפני הרבי גבריאל ארם, מי שהיה מנכ"ל ומו"ל מגזין לייפסטייל האמריקני. הוא סיפר לרבי שהוא מתכוון להוציא מהדורה מיוחדת של הירחון לכבוד יום הולדתו התשעים של הרבי ושאל מה המסר שהרבי היה רוצה להעביר לעולם. "תשעים", ענה הרבי, "זהו ערכה בגימטרייה של האות צ'. זהו סימן ברור לכך שבכוחו של כל יהודי להפוך לצדיק". למרות שהתואר "צדיק" שמור לרוב למנהיגים בעלי מדרגה רוחנית נעלה, הרבי בחר להקנות אותו לכולם.

לשם טיפוח גנו של אלוקים נדרשים יותר מחבורה מצומצמת של בחירי הצדיקים. על כל אחד ואחת מאתנו להיענות להזמנת הבורא למלא את תפקידנו במערכה האחרונה בדרמה ההיסטורית שסופה הוא הגאולה. תחושת האחריות האישית לגורל העולם, היא בדיוק המהפך ששאף הרבי לחולל בליבו של כל אדם, בעם היהודי ובאנושות כולה.

אנו מצויים בתקופה ייחודית בהיסטוריה, המאפשרת לנו לנצל את התנאים בכדי לחולל את המהפך ולהביא את המשיח. העתיד תלוי בכל אחד ואחת מאתנו. כולנו צדיקים, ועלינו לפעול ככאלה. העולם הוא גנו של אלוקים, וכולנו גנניו הנאמנים. חובתנו לשמור על הגן, כפי שרק אנו יכולים.

האם אנחנו מוכנים? האם אנחנו מסוגלים לנהוג בקור רוח ובשיקול דעת לאור מה שנראה כלידתו של עולם חדש המשתולל בטירוף? האם ביכולתנו להאמין כי הטוב עתיד להתגלות? האם בכוחנו לראות מבעד לייאוש ולא לאבד תקווה? לשם כך נדרשים עמל ואמונה. עמל, בכדי להתרגל לראייה חיובית ולהתמיד בה. רק כך נוכל להמשיך להתקדם אל האור בקצה התהליך. ואמונה, כי בלי אמונה – לא היינו מגיעים גם עד כאן.