הרבי מליובאוויטש השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל (1880–1950), פנה פעם לאדם מסוים במכתב כשהוא משתמש בתואר "איש ירא אלוקים. מזכירו של הרב העיר כי מעשיו של האדם לא הצדיקו תואר נעלה כל-כך.

הרבי הסביר את העניין תוך שהוא מביא דוגמא מתחום הפתולוגיה. כאשר טכנאי מעבדה בודק דגימת דם, הוא מסתכל במיקרוסקופ ומחפש עקבות של תאים או יסודות חשודים. גילוי תאים כאלה – אפילו בכמות של אלפית האחוז – נחשב למשמעותי מאוד, שכן פירוש הדבר הוא שקיים פוטנציאל ש"פיסה זעירה" זו תצמח ותתפתח, ותהפוך לגורם המסכן את חיי האדם.

ובכן –אמר הרבי – אני מסתכל בתוך נפשו של האדם במיקרוסקופ רוחני. תמיד אני מוצא שם קמצוץ של יראת אלוקים. עבורי, "קמצוץ זעיר" זה הוא בעל משמעות רבה. למעשה, אם אנו נותנים לאדם את התואר "איש ירא אלוקים", אזי אנו מדגישים אצלו את המעלה הזו ומעודדים אותו לצמוח ולהתפתח עד שהיא תהפוך למציאות.

השתתפתי פעם בסמינר בו שאל המרצה את הקהל: מה הופך אדם לאדם מצליח? הנוכחים השיבו תשובות שונות, וביניהם: "אדם הוגן", "נלהב", "טוב לב", "נדיב", "אכפתי" ועוד ועוד. רוב התשובות לא עסקו ביכולותיו או כשרונותיו של האדם אלא בגישה שלו. כי למעשה, לכל אחד יש "קמצוץ זעיר" ועליו רק ללמוד לגלות ולפתח אותו.

אנו מאמינים שבכל אדם יש שמץ של יושר, רצון טוב, עדינות, נימוס וכן הלאה. תפקידנו כהורים, כבני זוג, כידידים וכבני אדם הוא למצוא את השמץ הזה – אפילו אם נצטרך להוציא את המיקרוסקופים הפנימיים שלנו כדי לראות אותו – ולעודדו.

סופר מפורסם אחד הציע פעם שבכל יום נעמוד מול הראי ונאמר: "אני אדם ישר. אני אדם שאיכפת לו מאחרים", ונוסיף ונמנה את כל תכונות האופי שהיינו רוצים לפתח בתוכנו. עלינו לעודד אף את ילדינו לעשות כך.

הצעד הבא הוא לפעול בדרך שבה היה פועל אדם בעל תכונות אלו. בדיוק כפי שאיננו יכולים ללמוד להטיס מטוס או לנגן בכינור על-ידי קריאת ביטאון חיל האויר או על-ידי האזנה להרצאות, כך גם פיתוח אופי דורש אימון. אני מכיר הורים שלוקחים את ילדיהם לבקר אנשים במרכז רפואי או בבית אבות. הם מעודדים את ילדיהם לתרום חלק מדמי הכיס שלהם לצדקה. להתאמן בעשיית מעשי צדקה ונדיבות באופן קבוע זהו מנהג שיוצר בני אדם בעלי לב טוב.

לסיכום, אלו הם הצעדים שעליכם לנקוט: ראשית, האמינו בעצמכם שיש לכם מעלות רבות; שנית התאמנו שוב ושוב עד שהמעלות יהפכו לכם לטבע שני.