"זה מגיע לו!" "זה מגיע לה!"

לפעמים אנשים שופטים אחרים בגלל מעשיהם, במיוחד כאשר קרה משהו לא טוב למישהו או מישהי שלא התנהגו בצורה הכי טובה שיש, יש כאלו שרואים בכך עונש מן השמיים ומצדיקים זאת באמירה שזה "מגיע להם".

בפרק השלישי מפרקי אבות מופיעה משנה שמסכמת את חיי האדם. היא מציינת ש"הפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה"...

המשנה מתייחסת לחיי האדם ולכך שבורא העולם מעניק לכל אדם את האפשרות לבחור בין טוב ורע; ועם זאת, כל מעשי האדם נכתבים בפנקס.

בסוף המשנה נאמר "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו". כלומר: בבוא עת הפרעון, בזמן בו על האדם לתת דין וחשבון על כל מעשיו, הוא נידון גם על המעשים אותם הוא זוכר וגם על אותם ששכח.

רבי ישראל הבעל שם טוב1 מפרש את המשנה בדרך מיוחדת:

לפני שחורצים את גזר דינו של האדם, מביאים לפניו חטאים דומים שביצע אדם אחר, והוא מתבקש להביע את דעתו כיצד צריכים להעניש את אותו אדם. מה שהוא לא יודע ("שלא מדעתו") הוא שגזר הדין אותו הוא יעניק לאחר יחול על חטאיו שלו...

כשאנו חושבים על כך, משנה זו יוצקת משמעות חדשה למשנה נוספת: הוי דן את כל האדם לכף זכות.

כי כשאנו דנים אדם אחר בחומרה, הדבר עלול לחול עלינו, חלילה. וכשאנו דנים כל אדם לכף זכות, נזכה גם להיות נידונים תמיד לכף זכות.