"בסוף הצלחתי להשיג את מה שרציתי", הכריז ידיד שלי בגאווה לאחר שיצא מנצח מויכוח ארוך ומתמשך שניהל עם חבר משותף שלנו. "הוא לעולם לא יתחיל שוב להתווכח איתי", הוא הוסיף. "אתה לא שמח בשבילי?"

כיוון שהייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי ממנו על המריבה הזו, ביקשתי לשמוע עוד פרטים. הסתבר לי שידידי אמנם ניצח בקרב, אך הוא הפסיד במלחמה. במקרה המסוים הזה, הוא ניצח בויכוח אך איבד חבר.

סיפרתי לו על הפתגם הבא: "הכעס שלנו גורם לנו להתחיל לריב; האגו שלנו גורם לנו שלא להשלים". בני אדם נוטים להמשיך לריב על עניינים גם כשהם כבר לא רלוונטיים או כשהם לא חשובים כל-כך. הם עושים זאת כדי להוכיח שהם המנצחים, ואף חשוב מזאת – שהשני הפסיד. אך לעתים תכופות, מי שמפסיד בטווח הארוך הוא ה"מנצח" עצמו.

המלך שלמה החכם מכל אדם אמר: "באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד) – בלי אסטרטגיות תיפול האומה ועצה רבה תביא את הישועה. לדידי, משמעות הדבר היא שאנו כה כלואים בתוך האגו והדעות שלנו עד שאנו עשויים להחמיץ כמה נקודות חשובות מאוד ובסוף להפסיד יותר ממה שהרווחנו.

"מה היה עלי לעשות?" שאל ידידי. "אני לא חושב שזה עניין של גאווה. הרי נאבקתי למען העיקרון!" יעצתי לו את הדבר הבא: "כשאתה מתווכח עם מישהו, תעשה בשכל אם תתייעץ עם שלושה חברים".

ברור שהאנשים שאת דעתם אתה מבקש צריכים להבין את העניינים הקשורים במחלוקת. ככלות הכל, הרי לא תבקש עצה בתחום הכספים מאדם שזה עתה פשט את הרגל, ולא תבקש עצה בענייני מערכות יחסים מאדם שיש לו מוניטין גרוע בתחום זה. כמו כן האנשים שעמם תתייעץ צריכים להיות אובייקטיביים – הן כלפי הנושא המדובר והן כלפי הגורמים המעורבים. לכן עצתם תהיה מבוססת על מה שטוב ביותר עבורך בסיטואציה הזאת. אך חשוב לא פחות הוא שעליהם להיות חברים אמיתיים – אנשים שאכפת להם ממך מספיק כדי שיאמרו לך את מה שאתה צריך לשמוע, ולא את מה שאתה רוצה לשמוע.

זכור שבקשת עצה אינה סימן לחולשה מצדך, אלא להפך, היא ראיה שאתה פיקח מספיק כדי להבין שאתה לא מושלם ושאתה מבקש עצה אובייקטיבית מפני שאתה מעורב רגשית בפרשה.

אמנם תמיד נעים לנצח בויכוח, אך ניצחון כזה משאיר טעם רע בפיהם של כל המעורבים בדבר – של ה"מנצח" ושל ה"מפסיד" גם יחד. ידידי יצטרך להחליט אם איבוד חבר הוא מחיר שהוא מוכן לשלם בעד ההנאה של ניצחון בקרב.