סולמות וחבלים. פשוט כל כך. עמוק כל כך.

לאחרונה הקדשתי כמה וכמה שעות למשחק סולמות וחבלים. ילדיי אוהבים אותו מאוד ואני יודעת היטב מדוע. זהו אחד המשחקים הבודדים שאינו דורש מיומנות, ועם זאת הוא לגמרי בלתי צפוי. כל דבר עשוי להשתנות ברגע האחרון, וזה בדיוק מה שמרגש בו.

לאלה מכם שלא שיחקתם משחק זה לאחרונה, אסכם בקצרה כיצד עובד המשחק. על הלוח יש נקודת פתיחה ונקודת סיום. המטרה היא להגיע ראשון לקו הסיום. כל אחד בתורו מטיל קובייה המראה כמה משבצות יוכל ללכת. אך לאורך הלוח ישנם כמה משבצות עם סולמות, המאפשרים לקפוץ הלאה ולדלג, וכן מספר משבצות עם חבלים (או מגלשות), שאם עוצרים עליהם, יש לגלוש מטה ולעשות מחדש את הדרך שכבר עברתם קודם לכן.

ברוב המשחקים בהם רוצים להגיע בזריזות לקו הסיום, השחקנים רוצים שהקובייה תגיע למספר הגבוה ביותר מספר פעמים רב ככל האפשר. אך כאן המצב שונה. לפעמים השחקנים רוצים לקבל מספר נמוך, כמו אחד או שתיים, במקום שש. אמנם שש יקדם אותך למרחק הגדול ביותר, אך אם על המשבצת השניה יש סולם, תתקדמו הרבה יותר אם תקבלו מספר נמוך יותר בקובייה, ולא מספר גבוה.

כששיחקנו והבן שלי נחת על חבל וגלש חזרה מטה לנקודת הפתיחה, תגובתו הדהימה אותי. חשבתי שהוא יתאכזב ולא ירצה להמשיך במשחק. נראה היה שכבר אין לו כל סיכוי לנצח. אך למרבה הפלא, אחרי שהוא הביט היטב בלוח, הוא חייך! הייתי מבולבלת לגמרי. חשבתי שאולי הוא לא מבין כיצד מתנהל המשחק. מדוע הוא שמח? הרי הוא מפסיד במשחק! ניסיתי להסביר לו בעדינות שמטרת המשחק היא להגיע לקו הסיום במהירות הרבה ביותר, ולא לנחות בחזרה בנקודת הפתיחה. אך נראה היה שדווקא אני זו שנזקקתי לשיעור אמיתי, ולא רק בסולמות וחבלים, אלא בחיים עצמם.

בני הביט בי בחמלה, ואז הסביר לי לאט ובזהירות את ההיגיון שלו. כיוון שנחת על החבל והתחיל שוב מההתחלה, יש לו צ'אנס נוסף – שאין לאף אחד מן המשתתפים הנמצאים קדימה – להגיע לסולם הגדול ביותר במשחק. אם הוא יצליח להגיע לסולם הזה, ייקח אותו הסולם מיד לנקודת הסיום, והוא יעקוף את כולם! למרות שלא רצה לנחות על חבל, הוא היה נרגש לגמרי כשההזדמנות נפתחה בפניו.

ישנן שתי דרכים המובילות ליעדינו בחיים. האחת היא "הדרך הקצרה והארוכה" והאחרת היא "הדרך הארוכה והקצרה" (מבוסס על אפיזודה בתלמוד, מסכת עירובין).

תכופות אנו ממוקדים כל כך בהגעה למטרה, שאנו רצים כעיוורים עד קו הסיום. אולם תוך כדי כך, אנו שוכחים לעתים להביט בתמונה כולה. תכופות, כדי לקבל תחושה ביחס לתמונה הגדולה יותר, עלינו לקחת צעד אחד אחורה.

כמובן שיתכן שמבחינת המרחק משהו עשוי להיות קרוב יותר. אך כידוע לכולנו, ישנם גורמים רבים אחרים שיש להביא בחשבון. אולי שכחת שבכביש יש פקקי תנועה או עבודות שיפוצים שגורמים לתנועה להתעכב. יתכן שזו הדרך הקצרה ביותר מבחינת המרחק, אך אם תיסע בה, ייקח לך זמן רב ביותר להגיע ליעדך.

מצד שני, ישנה הדרך "הארוכה והקצרה". אולי אנו משקיעים זמן נוסף, או הולכים במעגל כשאפשר היה ללכת בקו ישר, אך דרך זו נובעת מן ההבנה שבאם תקדיש את הזמן הנחוץ, הרי בסופו של דבר נסעת מרחק רב יותר אך תגיע ליעדך מוקדם משהיית מגיע בכל דרך אחרת.

בחיים, לא תמיד כדאי לנו לקבל את המספר הגבוה ביותר. לפעמים, לנוע מהר ממשבצת למשבצת זו השיטה הטובה ביותר, אך תכופות נתקדם מהר יותר אם נשים לב לאורך הדרך ונחשב היכן בדיוק אנו רוצים לנחות וכיצד לעשות זאת. אם נברר היכן בדיוק עומדים הסולמות בחיים.

לאחרונה החליט ידיד שלי לבקש קיצוץ במשכורתו. הייתי המומה. בכלכלה של ימינו, מי מבקש בדבר כזה? אך היה לו הסבר לכך, והמהלך היה אסטרטגי ומבריק גם יחד. הוא עובד בתחום המכירות. הוא הגיע לפסגה ואין לו אפשרויות קידום רבות. את עבודתו הוא החל מיד אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה ויש לו כישרון טבעי לכך. אך מהר מאוד, הוא נוכח לראות כי אם הוא רוצה להתקדם קדימה באמת, עליו להרחיב את הידע ואת קשת המיומנויות שלו. לכן הוא ביקש מהבוס שלו שירשה לו להמשיך בעבודתו אך לעבוד פחות שעות, כך שיוכל ללמוד לתואר שני במנהל עסקים. בתמורה לכך, הוא הסכים לקיצוץ משמעותי במשכורתו, לא רק בשעות המשולמות, אלא גם תעריף נמוך יותר לשעה.

המהלך שלו היה ללא ספק מהלך של הדרך הארוכה והקצרה. הוא לא יגיע לפסגת הקריירה מהר כל כך, אך הוא נותן לעצמו ביטחון בעבודתו, הן בחברה הנוכחית בה הוא עובד והן בהזדמנויות אחרות שעשויות לצוץ. אמנם הוא מרוויח פחות בינתיים, אך התואר שיקבל יאפשר לו בסופו של דבר להרוויח יותר. הוא אדם שהבחין שמוטב לו לקבל שתיים בקובייה ולהגיע לבסוף לסולם הגדול מאשר לקבל שש שוב ושוב ושוב אך ללא כל סולמות.

יש זמנים בחיים שבהם נראה כי אנו מצליחים מאוד ועומדים לנצח במשחק, אך אז אנו מגיעים לחבל וצונחים למטה, וצריכים לעשות מחדש את כל הדרך. בזמנים אחרים, אנו חשים כי שום דבר לא עובד וכי אנו נשארים הרחק מאחור. אך דווקא כשאנו בתחתית, יש לנו ההזדמנות להגיע לסולם הגדול ביותר במשחק. ואז, תוך שניות, הכל עשוי להשתנות ואנו יכולים לנוע בבת אחת מאחרונים – לראשונים במשחק.

כן, לפעמים אנו מחטיאים את הסולמות ונוחתים על החבלים. אך אם נבחר בכך, נוכל לראות זאת כברכה נסתרת. שכן, ככלות הכל, אנו עשויים לקבל הזדמנות נוספת לעלות בסולם שאותו אנו רוצים באמת ושלו אנו זקוקים.

לאחרונה הייתה לי הזדמנות לחוות עיקרון זה בחיי. כמו אנשים רבים, גם משפחתי נפגעה מן המשבר הכספי, והיה עלינו להיות יצירתיים. הכנסתנו פחתה בעוד החשבונות עלו. בעלי ואני, שנינו מרצים בפני קהל. מספר ההרצאות שהזמינו אצלנו גם יחד פחת מאוד, שכן בשל המצב הכלכלי ארגונים רבים לא יכלו להרשות לעצמם לשלם למרצים על שירותיהם. אחרי שעשינו סיעור מוחות ודין-וחשבון רגשי, החלטתי שאציע באזור מגוריי להעביר סדנאות לכתיבה יוצרת המבוססת על התורה. הדבר יביא להכנסה נוספת וידעתי שאני מסוגלת לתת סדנאות כאלה. יש לנו ידיד שהציע את המסעדה שלו כמרחב שבו אוכל לקיים את הסדנאות, ופרסמתי אותן מפה לפה ובדוא"ל.

תוצאת הסדנאות הללו היא דבר שקשה להסבירו. הן ממש שינו את החיים, ולא רק את חיי המשתתפים אלא גם את חיי שלי. חשבתי שאני פותחת את הסדנא כדי לייצר עוד קצת הכנסה, אך במחשבה לאחור הייתי מוכנה לשלם עבור ההזדמנות לעשות זאת. מה שהרווחתי מן הנשים האחרות כאשר שיתפנו זו את זו במה שכתבנו ובמאבקינו, היה רווח שלא יסולא בפז. הסדנאות הללו היו מתנה, שאפילו לא קלטתי כמה אני זקוקה לה, ואף לא הייתי יודעת כיצד לתת אותה או לקבל אותה. אך אני מכירה תודה כה גדולה לבורא העולם שהעניק לי את החבל הזה שהוביל אותי למטה, שכן בסוף הוא הביא אותי לסולם גדול בהרבה, שאחרת לא הייתי מוצאת כלל.

אנו נמצאים כעת בחורף בו הלילות ארוכים והימים קצרים. חלק גדול מעשרים וארבע השעות אנו מבלים בחשיכה, והדבר מקשה עלינו לראות סביבנו או לעתים, אף את מה שנמצא ממש מולנו.

אך עלינו לזכור, שאנו מוקפים בסולמות; ואפילו אם נמצא עצמנו פתאום בתחתית, ישנם שבילים רבים, חלקם בלתי צפויים, שבהם נוכל לעלות ישר למעלה.