שאלה:

כבוד הרב, שלום.

אני מתגורר בחו"ל, בעיר גדולה בארה"ב. לאחרונה נראה לי שהמזוזה על דלת ביתנו פועלת כמין מגנט לקבצנים ולשאר מקבצי נדבות. רבים מן האנשים הללו אינם מבקשים כסף אלא ממש תובעים לקבל אותו. (בכל הכנות, אנו שוקלים להוריד את המזוזה מן הדלת!). מה אתה מציע לנו לעשות?

– ד"ר א.ג.

תשובה:

אדוני הדוקטור, זה לא יכול להיות נורא עד כדי כך! כמובן שאני מבין שמטרידים אותך. לאחרונה עברנו לשכונה יהודית מאוכלסת בצפיפות, וכעת אנו עוברים חוויה דומה לשלך. אך אנו מנסים להסתכל על כל התמונה.

מן הסתם ידוע לך שהיהודים נחשבים לתורמים הגדולים ביותר בעולם למטרות רווחה. בזמנים עברו, אפילו הקבצן הגוי ידע שסיכוייו לקבל עזרה מן היהודי הנדכא, העני המרוד, גדולים יותר מהסיכוי שיקבל נדבה מבני עמו שלו. חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו שניתן לזהות יהודי לפי שלוש תכונות: רחמנות, בושה ודחף לגמול חסד עם הנזקק. אם חסרה לו תכונה אחת מאלה, הם טענו, אזי מוצאו היהודי מוטל בספק.

נכון, פה ושם מופיעים גם טיפוסים נתעבים למדי, אך רובם הגדול של הפונים הם בני אדם שיש להם צרות אמיתיות. רובם מייצגים מוסד כלשהו בישראל. לחלקם יש בן משפחה השרוי במצוקה רבה וזקוק לסיוע. בעינינו הסיוע לאנשים האלה נחשב לזכות גדולה ולמסורת אצילית.

במקום לסגת לאחור, להוריד את המזוזה שלכם (מה שלא יעזור בין כה וכה, שכן הם כבר מכירים את הכתובת שלך!) הייתי מציע:

· תמיד בקשו מכתב אישור ממוסד מוכר;

· החליטו על סכום קבוע שאתם מוכנים לתת לקבצן הרגיל הנוקש בדלתכם. אם הוא מתחיל לבוא בדרישות, תוכלו לומר לו מפורשות – ואף לחזור ולומר זאת במידת הצורך – "זה מה שאני נותן לכולם. אני צריך לנהוג בהגינות". אם נראה שמדובר במישהו השרוי במצוקה ממשית וחריפה, הגדילו מעט את הסכום. יש המחליטים על סכום קבוע של 18 דולרים, אחרים – חמישה דולרים, ואחרים – 100 דולרים, הכול לפי מה שמתאים לכם. תמיד תוכלו להגדיל את הסכום מאוחר יותר.

· אנשים רבים במצבכם תולים מודעה על הדלת בעברית ובאנגלית (או בשפה המקומית, לצורך זה) ובה רשומות השעות שבהם יכולים מבקשי צדקה להגיע.

אינני יודע אם היית מעולם במצוקה גדולה – אם גרת ברחוב או סבלת אחד מאותם משברים המביאים עמם חורבן כלכלי. אני יכול לומר לך שאין זו הנאה גדולה להתנסות במשבר כזה, ותחושת ההשפלה שבקבלת כסף מאנשים הנותנים אותו באי-רצון גרועה אף מן הכאב שבזריית מלח על פצעים.

גם משימתם של אלה הנוטלים על עצמם לגייס כספים למוסד כלשהו אינה קלה. תכופות מדובר במורים או אפילו ברבנים בעלי שם. עליהם לבלות חודשים רבים הרחק ממשפחותיהם. ההתנסות בכללותה היא קשה מאוד, ותכופות אף כרוכה בתחושת השפלה. תוכלו להשתדל להקל עליהם במקצת בעזרת כמה מחוות פשוטות, כגון להציע להם כוס קפה, להרשות להם להשתמש בחדרי השירותים שלכם, או אפילו סתם בחיוך ובברכת הצלחה.

באשר לאלו המוזנחים הגורמים לך שאט נפש, אולי תוכל לעשות לכולנו טובה ולתת להם מרשם לתרופה נגד דיכאון.