מעניין לדעת שהחשמונאים לא היו צריכים כלל לערוך חיפוש קדחתני אחרי פך קטן של שמן טהור.

כולנו מכירים את הסיפור: המכבים ניצחו את היוונים; הם נכנסו לבית-המקדש וביקשו להדליק את המנורה; כשחיפשו אחר שמן טהור, מצאו רק פך אחד קטן של שמן שתכולתו הספיקה להדלקת יום אחד בלבד, וייצור שמן חדש יארך שמונה ימים. הם בטחו בבורא העולמים והדליקו את השמן, והנס אכן קרה: השמן דלק במשך שמונה ימים.

עיון בספרי ההלכה יגלה לנו שהחיפוש אחרי השמן היה מיותר. כלל הלכתי קובע כאשר מדובר בקורבן עבור הציבור, מותר להשתמש גם במצרכים טמאים – במידה ואין כל אפשרות אחרת. מדוע התעקשו המכבים להדליק את המנורה דווקא בשמן טהור?

אלא שכאן היה ביטוי עמוק של מסירות הנפש שלהם. המכבים, שסיכנו את חייהם כדי לשמור על מצוות הבורא, לא רצו להתפשר על פחות מהטוב ביותר. בשל הרצון העז שלהם לקיים את המצוה בצורה הכי מהודרת הם העדיפו ליטול סיכון ולהשתמש בפך קטן אחד של שמן, אבל טהור, ולא בעשרות ליטרים של שמן טמא שהיה זמין בשפע.

והנס אכן קרה. כי אלוקי השמים והארץ ראה את מסירות-נפשם ואת רצונם העז והכן לקיים את מצוותיו. והוא גמל להם בהתאם בנס אלוקי שנמשך שמונה ימים.

בדרכי המכבים אנו הולכים: בספרי ההלכה מובא כי בחג החנוכה ה"מהדרים" מדליקים נר אחד בכל יום, ואילו "המהדרים מן המהדרים" מוסיפים בכל לילה נר נוסף. כיום, מקובל אצל כל עדות ישראל לנהוג כמנהג ה"מהדרים מן המהדרים", שכן זהו המסר שקיבלנו מאבות אבותינו, המהווים דוגמא מאלפת לעם ישראל לדורותיו.