להבין ההפרש דבפסח כתיב והקרבתם אשה עולה ריח ניחוח לה׳ ובסוכות כתיב עולה אשה. כי הנה הוי׳ הוא בחי׳ צמצום והתפשטות כו׳ כי י׳ הוא בחי׳ צמצום נקודה לבד כי י׳ הוא בחי׳ ח״ע ואף שנקרא ים החכמה עכ״ז אינו אלא הארה בעלמא לגבי למעלה מן החכמה עד שנחשבת לבחי׳ עשייה גשמיות כו׳ ולכן הוא בחי׳ י׳ שאינו אלא נקודה קטנה כו׳ לגבי מהותו ועצמותו שממלא כל עלמין וסוכ״ע אינו אלא בחינת מחשבה אחת לפניו וכדי שיצמצם א״ע כביכול כ״כ צריך לעורר מלמטה באתעדל״ת ע״י בחינת ביטול רצון של נש״י כמ״ש ועמך לא חפצתי כו׳ להיות ביטול עצמותם לגמרי שלא להיות רצון אחר כלל רק רצון ה׳ עי״ז מעוררים למעלה ג״כ שיצמצם עצמו כביכול רק להאיר בבחי׳ הארה מועטת מאד כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו׳ להיות צמצום והתפשטות כו׳ שנקרא הוי׳ ונעשה ע״י אתעדל״ת הנ״ל (ועמ״ש מזה בד״ה ולא אבה הוי׳ אלקיך לשמוע אל בלעם) וזהו אשה ריח כו׳ שהוא בחי׳ ההעלאה ממטה למעלה באתעדל״ת הנ״ל ועי״ז נעשה אתעדל״ע להיות ניחוח שהוא לשון נחות דרגא להיות ירידת עצמותו כו׳ לצמצם עצמו בבחי׳ שם הוי׳ וזהו ניחוח להוי׳ כו׳ והוא כמשל הריח שמשיב את הנפש הנה הריח הוא שמריח מלמטה ועולה למוחו אך על ידי זה נעשה השבת הנפש להתפשט בגוף כמ״כ ע״י בחינת אתעדל״ת מלמטה למעלה שנקרא אשה ריח נעשה המשכה מלמעלה למטה להיות ניחוח להוי׳ כו׳ (ועמ״ש מזה בד״ה לבבתני אחותי כלה) אך כ״ז אינו אלא אתעדל״ת בבחי׳ אהבה ורשפי אש כו׳ ונודע שאהבה הוא מרחוק דוקא (ע׳ מזה בד״ה וידעת היום) שלעצמו אינו מרגיש שום אהבה שהוא בבחי׳ יחוד בתכלית וכמ״כ אהבה מסותרת בכל נפש מישראל להיות מיוחד בתכלית היחוד ברוך הוא ולא בבחינת אהבה ותשוקה רק בבחי׳ כמו האדם עם חיות עצמו ממש (וכמ״ש בד״ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה שזהו פי׳ ומל הוי׳ אלקיך כו׳ לאהבה את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך כלומר למען כי ה׳ לבדו הוא כל חייך שלכן אהבה זו הוא מעומקא דלבא מנקודת פנימית ממש ועמ״ש מענין ומל ה׳ אלקיך את לבבך בד״ה ראה אנכי נותן ע״ש במש״ש ולא יהיה הרגש האהבה מפני שהיא נקודת עצמיות כו׳) להיות כי עלה במחשבה כו׳ ומ״ש אחת היא כו׳ שהיא מיוחדת בתכלית וזהו תמתי רבי ינאי אמר תאומתי בשה״ש רבה והנה גילוי האהבה אינו אלא בשמע״צ שהוא בחי׳ יחוד חתן וכלה כמ״ש בד״ה תורה צוה. ופי׳ יחוד זה היינו להיות מיוחד בתכלית היחוד בה׳ בבחי׳ לאהבה כו׳ למען חייך כנ״ל. והיינו כי יציאת האהבה מסותרת הנ״ל מהעלם לגילוי אינו אלא ע״י גילוי והמשכה מלמעלה למטה מקודם לכל נפש ועי״ז בכחו להוציא האהבה מהעלם לגילוי וההמשכה הוא ע״י בחינת וימינו תחבקני שבכל ימי הסוכות אך בכל ימי הסוכות הוא בבחי׳ מקיף והגילוי בפנימית הוא בשמע״צ וגילוי זה של ההמשכה נק׳ מוריד הגשם כי כמו הגשם שבא מלמעלה ללחלח את הארץ ועי״ז יוצא כח הצומח שיש בארץ מהעלם לגילוי להיות והולידה והצמיחה ונתן זרע כו׳ כמ״כ גילוי והמשכה שבא מלמעלה לכל אחד הוא בכדי להוציא האהבה המסותרת בכל נפש מהעלם לגילוי להיות בחי׳ יחוד בה׳ בתכלית. ולכן מזכירין גבורות גשמים בשמ״ע. והנה כמו שירידת הגשמים מלמעלה א״א לבא לארץ כ״א ע״י שמתעכבים ומתכסים הגשמים תחלה בעבים וגם שיתחלקו אח״כ טיפין טיפין שלזאת נקרא גבורות גשמים לפי שיורדין בגבורה כי מים הוא התפשטות ומה שנעצרים בעבים ומתחלק אח״כ לטיפין כו׳ הוא מבחי׳ גבורות והוא בחי׳ התכללות גבורות בחסדים (ועמ״ש בביאור ע״פ קול דודי וע״פ ויתן עוז למלכו)  ובלא ז אי אפשר לבא למטה לארץ ללחלחה ולהוציא ממנה את כח הצומח שמוסתר בה כמ״כ גילוי והמשכת אלקות שבא מלמעלה בחג הסוכות שהוא מבחי׳ חסד והתפשטות כו׳ בכדי להוציא האהבה המסותרת הנ״ל א״א להיות כ״א ע״י התכללות ג״כ בגבורה שיתעכב ויעצר ההשפעה תחלה. ולזאת נק׳ עצרת כו׳ שהיה בחי׳ עיכוב ההשפעה (וכמ״ש ברבות נשא פ״י שהוא מלשון נעצרה נא אותך) כדוגמת הגשם שמתכסה בעבים תחלה ומתחלק אח״כ לטיפין כו׳ ואז נעשה היחוד שהוא בחי׳ גילוי האהבה המסותרת הנ״ל ובחינת אהבה זו נקרא בשם עולה לפי שעולה מאליה למעלה בבחי׳ יחוד בתכלית לפי שחלק הוי׳ כו׳ אחת היא כו׳ ואינה בבחי׳ אהבה ורשפי אש כמו בכל הרגלים. ולכן אומרים עולה אשה כו׳ ואח״כ חוזרים וממשיכים שם הוי׳ חדש עד חג הפסח שבכל ו׳ חדשים דחורף אין בהם רגל כלל שכל הג׳ רגלים הן בקיץ כו׳. ועיין מענין עולה בזח״ג ר״פ צו והרמ״ז שם העיר מענין רוח האדם העולה למעלה ועמ״ש בד״ה האזינו השמים בענין והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ומשם יובן שעלייה זו היא למעלה מעלה בחינת עד יעבור עמך הוי׳ ועמ״ש ע״פ בהעלותך את הנרות והנה אשה הוא ג״כ אש ה׳ וע׳ זח״ג פנחס (דרנ״ב סע״ב) וכמ״ש בד״ה את קרבני לחמי ובד״ה והיה לכם לציצית בענין לזאת יקרא אשה כו׳ אך עכ״ז בחי׳ עולה גבוה יותר כנ״ל. ואפשר ע״ד שארז״ל גבי בהעלותך חייך שלך גדול משלהם שבחי׳ העלאת הנרות בחי׳ שלהבת העולה מאליה גדול מהקרבנות הנק׳ אשה ריח כו׳. ועמ״ש בד״ה תחת אשר לא עבדת. גם י״ל בחי׳ אשה אש ה׳ עיקרו בירור יסוד האש שבנפש הבהמית אבל עולה הוא מצד האהבה המסותרת שבנפש האלקית עצמה בחי׳ בעטרה שעטרה לו אמו שאין בלעומת זה בחינה זו כלל אפילו לאחר הבירור כמ״ש סד״ה יביאו לבוש מלכות. גם יש להעיר לענין אשה עולה מענין ב׳ בחינות חיצוני׳ הלב ופנימיות הלב הנזכר בד״ה ושאבתם מים שהן ב׳ בחי׳ כלה הנזכר בד״ה שה״ש. גם איתא ברע״מ פ׳ פנחס שם דעצי העולה אינון עץ החיים ועה״ד וא״כ בחינת עולה עצמה היא ממעל לעצים היינו למעלה ג״כ מבחי׳ עץ החיים ועמ״ש בפי׳ ממעל לעצים בד״ה וידעת היום. ועיין עוד מענין עולה בזח״ג (דרנ״ח ב׳). ועמ״ש בד״ה ביום השמיני שלח בענין אז תשמח בתולה במחול בחינת אז שהוא בחי׳ קדם כו׳ וזהו ענין גן נעול כו׳ גל נעול מעין חתום (בשה״ש סי׳ ד׳ י״ג) היינו בחינת ולא  תתורו אחרי לבבכם כו׳ שלא להיות בחינת זונה ח״ו וע׳ זח״ג אמור (פ״ט א׳) ע״פ ולאחותו הבתולה כו׳ והוא ענין מ״ם סתומה כמש״ש בפ׳ אחרי (דס״ב ע״ב) מ״ם סתומה כו׳ מעין חתום. כי מ״ם פתוחה היינו שיש פתח ומבוא ליניקת החיצונים מצד התלבשות בנפש הבהמית. מה שאין כן מ״ם סתומה היינו כד אתכפיא חשוכא לנהורא ועמ״ש בד״ה כי תצא בפי׳ על אויביך שאין לאויב שליטה ואחיזה שם והנה עי״ז שיהיה בבחי׳ ולא תתורו כו׳ יבוא לבחי׳ למען תזכרו שתהיו בבחינת זכרים כמ״ש במ״א וזהו ג״כ ענין עולה דכתיב זכר תמים יקריבנו ועיין מזה זח״א (ויחי דרמ״ו סע״א) והיינו כמ״ש במ״א בד״ה שוש אשיש שכשהאבה הוא ע״מ לקבל פרס בחי׳ לגרמיה נק׳ נקבה נשים דעתן קלות אבל בחינת דכר הוא האהבה רבה למהותו ועצמותו ית׳ כמ״ש ועמך לא חפצתי ע״ש. וזהו ענין העולה שעולה למעלה מעלה כנ״ל. והנה מ״ש ב׳ הבחינוך היינו אשה עולה או עולה אשה היינו התחברות שני הבחינות יחד כמ״ש במ״א בפי׳ ויחד לבבינו לאהבה. דהענין יחוד ב׳ הבחינות דחיצוניות הלב ופנימיות הלב שיהיה נכלל בחי׳ החיצוניות בבחי׳ פנימיות. בד״ה מי מנה עפר יעקב. ועד״ז הוא ענין והקרבתם אשה עולה או והקרבתם עולה אשה לייחד ב׳ הלבבות יחד ועיין בזח״א וישב (דקפ״ג סע״ב) בפי׳ שחברה לה יחדיו והוא ענין ויחד לבבינו אך עכ״ז בחי׳ והקרבתם עולה אשה הוא בחי׳ גבוה יותר כי כיון שבחי׳ עולה קודמת א״כ בחינה זו היא העיקרית ובחי׳ אשה נכלל ובטל לה משא״כ בבחי׳ אשה עולה. וכמ״ש כה״ג במ״א בענין ההפרש בין שילוב אד׳ בהוי׳ ושילוב הוי׳ באד׳ שאות הראשונה היא הגוברת כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה שובה ישראל. ועמ״ש כה״ג דבחי׳ ויחד לב בינו בענין מזמור שיר שהם ג״כ ב׳ בחינות חיצוניוץ ופנימיות ולפעמים נאמר כל אחד בפני עצמו ולפעמים מתחברים שניהם יחד וגם בענין החיבור פעמים נאמר מזמור שיר ופעמים שיר מזמור. עיין מזה בד״ה מזמור שיר חנוכת הבית. (ועיין זח״ג ר״פ ויקרא דף ה׳ ע״א מענין שיר מזמור לבני קרח כו׳ ודף נ״ו ע״ב). ועד״ז יובן כמ״כ בענין הנ״ל והנה כאשר ההעלאה הוא בחי׳ עליונה מאד כמ״כ ההמשכה שנמשך עי״ז ריח ניחוח להוי׳ הוא ג״כ בחי׳ גבוה ביותר וכענין מ״ש במ״א בפירוש ממעמקים קראתיך הוי׳ שבחי׳ ממעמקים הוא בחי׳ ישת חשך סתרו סתימא דכל סתימין ומשם קראתיך להיות גילוי בחינת הוי׳: