להבין מפני מה יו״ט דפסח הוא ביום שנעשה הנס משא״כ בחנוכה ופורים שהן ביום המנוחה. (ועמ״ש בפ׳ וישב סד״ה כה אמר כו׳ ונתתי לך מהלכים כו׳). ויובן בהקדים ענין ממלא וסובב. ממלא פי׳ אור וחיות הנמשך ממדרגה למדרגה עולם הנשמות ואח״כ מלאכים עד שנמשך בעוה״ז הגשמי שהרי נודע שהעוה״ז מקבל מע׳ שרים והשרים מקבלים מן המלאכים גבוה מעל גבוה שעליו. אבל הסובב הוא בחי׳ האור והחיות שאינו נמשך ע״י הדרגה מזה לזה אלא לכולם כאחד עד״מ בנפש יש ג״כ ב׳ מיני השפעות החיות א׳ הנמשך ממדרגה למדרגה משכל למדות וממדות למחשבה וממחשבה לדבור כו׳ והב׳ המאיר על כולם כאחד שלא ע״י המשכה בהדרגה מזה לזה, והוא שאנו רואים כשיעלה ברצונו שבמוחו לפעול איזה דבר ברגלו אזי תפעל הרגל מיד כרגע ממש מבלי שהיית זמן מה עד שיומשך בה הארה מן המוח ע״י השתלשלות כסדר המדרגות היינו בהכרח מפני שהארת המוח מאיר בה ג״כ שלא ע״י הדרגה זו כו׳. וכן יש למעלה ב׳ מיני השפעות ממכ״ע היא ההארה שבבחי׳ גילוי ונמשך כסדר המדרגות וע״ז כתיב מלא כל הארץ כבודו וכבודו היינו זיו כו׳, אבל הסובב הוא שאינו מתגלה ממש רק בבחי׳ חיצוניות אבל שלא ע״י הדרגה וכולא שוים קמי׳ נשמות ומלאכים רוחניות וגשמיות ואפי׳ קליפות וכמ״ש את השמים ואת הארץ אני מלא אני מהו״ע ית׳ מלא השמים וארץ בשוה ממש (ועמ״ש מזה בד״ה ויקח קרח). והנה בפסח כתיב ופסח ה׳ על הפתח. פי׳ שהי׳ הנס ע״י התגלות הארה בבחי׳ דילוג שלא ע״י השתלשלות ממדרגה למדרגה והיינו בחי׳ סוכ״ע כמ״ש ועברתי אני ולא מלאך כו׳, והטעם שהי׳ צ״ל כן ולא כמו במחנה סנחריב שנאמר ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור וכן בסיסרא כו׳ כי שם הי׳ רק שליחות בלבד לדבר מוכן צא ופגע בהם, משא״כ במצרים מכת בכורות כל בכור וצריך הבחנה לידע מי הוא הבכור לאב שהיו שטופי׳ בזמה ואפי׳ בכור לאם ג״כ קשה לידע שהרי מהם שהיו זקנים ואין זה בכח המלאך להבחין, ומ״ש בספרים טעם משום שהמלאך אינו יכול לירד כ״כ במקום טומאה. דחוק. שהרי מחנה אשור תוכיח. אך איך שיהיה הטעם הכוונה הכל א׳ שאז הי׳ גילוי מבחי׳ סוכ״ע וזהו אני מהו״ע ית׳ ולא מבחי׳ ממכ״ע. ועם כל זה יובן הקושיא הנ״ל. כי הנה היו״ט הוא ענין השראת קדושה עליונה וא״א להיות גילוי זה והשראה זו עד שיעבירו מתחלה החיצונים המונעים. כמ״ש ובערת הרע כו׳. ולכן גבי פורים מתחלה הרוג בשונאיהם ע״ה אלף שהיו עמלקים שהיא קליפה עצומה. כדכתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד וכתיב מחה תמחה כו׳ ועשרת בניהמן. ואח״כ עשו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות כו׳ התגלות הקדושה, ועד״מ המלך כשרוצה  להיות לו דירה בבית חדש אזי מתחלה צריך לנקותה מכל טינוף ולכלוך כו׳ ולכן היה זה בשני ימים יום א׳ ההעברה ואח״כ למחרתו הגילוי והיינו לפי שהי׳ הגילוי מבחי׳ ממכ״ע שהוא ע״י הדרגה תחלה מעביר כו׳ וא״א להיות שניהם בבת אחת. אבל נס דפסח שהיה ע״י גילוי בחי׳ סוכ״ע שאינו בבחינת התחלקות ומאיר לכולם כאחד ע״כ יכול להיות שני דברים אלו בנושא א׳ נגוף למצרים מכת בכורות והתגלות הקדושה לישראל עד שאמרו הלל כו׳, ומ״ש בספרים שזה היה קודם חצות וזה לאחר חצות אינו אלא הכל היה בזמן א׳. (ועמ״ש כה״ג בענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו סד״ה זכור את יום השבת יעו״ש). אך להבין מאחר שהסובב הוא השוה ומשוה כו׳ כנ״ל ולפניו כחשכה כאורה ואם צדקת כו׳ וא״כ איך משם ממש יומשך להיות נגוף למצרים כו׳. אך הענין עפמ״ש בפע״ח בפי׳ עבדים היינו כו׳ ויוציאנו הוי׳ אלקינו או״א שהלבישו לזרועות דא״א. פי׳ כי הנה ישראל שרשן מבחי׳ פנים כמ״ש יאר ה׳ פניו אליך ומצרים שרשם מבחי׳ אחוריים עורף פרעה אותיות הערף כו׳ ולפי שהיו בבחי׳ הסתר פנים לפי שנאמר וימת יוסף וכל אחיו כו׳ וההשפעה נמשכה מבחי׳אחוריים כמאן דשדי בתר כתפוי ע״כ עבדים היינו לפרעה המקבל ג״כ מבחי׳ עורף כו׳. אבל אח״כ ויוציאנו ה׳ אלקינו או״א שהלבישו כו׳ שיומשך ההשפעה בבחי׳ יאר ה׳ פניו ועי״ז נמשך אתנו סלה. אע״ג דבבחי׳ סובב כולא עלמין מצד עצמו נאמר כחשכה כאורה כנ״ל אבל הרי הסובב מאיר ע״י בחי׳ ממכ״ע שהרי מן החלל נמשך הקו כו׳ ומצד התלבשות זו בבחי׳ ממלא או״א שהלבישו כו׳ נמשך שהוציאנו ממצרים מעבדות לחירות (ועמ״ש בפ׳ וישלח בד״ה ויאבק איש עמו גבי אם תגבי׳ כנשר משם אורידך, ובפ׳ מקץ בד״ה כי עמך מקור חיים בפי׳ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. ולעיל סד״ה להבין מ״ש בהגדה מצה זו גבי אני הוא ולא אחר. ובד״ה ואכלתם אכול גבי אשר עשה עמכם להפליא. וסד״ה שימני כחותם. ועמ״ש מענין שהסובב מאיר ע״י בחי׳ ממלא בד״ה יביאו לבוש מלכות כו׳. ועמ״ש במ״א ע״פ הזהר ר״פ ויקרא בענין שאל לך אות כו׳ שהנסים באים בשני מדרגות. הא׳ ע״ד העמק שאלה והיינו מאות ה׳ בתראה שמתלבשת בלבושי הטבע, והב׳ ע״ד הגבה למעלה כנסים דיצי״מ וקי״ס שיוצאים לגמרי מדרכי הטבע והיינו לפי שהוא נמשך מגילוי בחי׳ סוכ״ע רק שמאיר ע״י בחי׳ ממלא וזהו הגבה למעלה דא אות יו״ד דשם הוי׳ והיינו ענין או״א שהלבישו כו׳ כנ״ל):