(קי"ד) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות ל"ה ג'): הרמב"ם מנה זה בל"ת מיוחד והוא שלא לענוש בשבת וכדאי' בירושלמי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת, (עמ"א סי' של"ט סק"ג), וכ' החינוך ועם כל זה שלמדנו יש לדרוש בו מה שדרשו בו עוד ג"כ הבערה לחלק יצאת, והנה במקדש הותר הבערה וכיוצא מאבות מלאכות בהקרבת הקרבנות כדאי' במשנה פי"א דמנחות כלל אמר ר"ע כו': ולהבין זה יש להקדים ענין הידוע בפע"ח ששבת הוא בחי' עליות העולמות ובמוסף הוא עליות זו"נ לכתר דאו"א ולכן אומרי' בקדושת כתר שמע ישראל המורה על יחוד או"א כי יחוד זו"נ אז הוא דוגמת או"א כו' עד שבמנחה הוא עליית הז"א שמקבל ממצחא דאריך ולכן נק' עת רצון על גילוי רצון העליון דא"א בז"א, וביאור הדברים הוא כמ"ש בזהר דאית רצון ואית רצון פי' אית רצון התחתון שלמטה מן החכמה בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א ואית רצון העליון שלמעלה מהחכמה והוא בחי' כתר הכללי דא"א, ויובן ע"ד הידוע בעבודת ה' כי בצלם אלקים עשה את האדם (בראשית ט' י') דהנה הרצון שנעשה בק"ש בפסוק ואהבת את ה' (דברים ו' ה') לשון אבה שפירושו רצון היינו ע"י התבוננות באחד דוקא איך שהוא אחד בז' רקיעים והארץ ובד' רוחות העולם כי כל חיות העולמות הוא רק בחי' זיו והוד כמ"ש במ"א וזהו הנק' רצון התחתון הגם שהוא בבחי' עומקא דלבא ונק' רעותא דלבא מ"מ מאחר שנולד ע"י ההתבוננות הרי הוא למטה מן השכל הגם שלגבי המדות אהוי"ר שהם למטה מהשכל ומקבלים מהשכל הארה נמוכה יותר מהארת השכל שהוליד הרצון שלכך הרצון הוא בבחי' עומק הלב ולכן נק' רעותא דליבא שהוא עטרה ומקיף על המדות שבלב עכ"ז לגבי מקור השכל עצמו הוא למטה ממנו ונק' רצון התחתון, אבל בחי' רצון העליון הוא הרצון
ב) ועתה יובן ג"כ שרש ענין איסור העונש בשבת והוא המצוה שהוציא הרמב"ם מפסוק זה. והענין כי הנה גם בענין הבערת האש שהוזהרנו לא תבערו כפשוטו וביארנו הטעם לפי שבבי"ע א"א להיות המשכת הכתר כו' ולכן אסור לעשות דוגמת היחוד של הכתרים שבאצי' הנה יש עוד דברים בגו להוסיף טוב טעם מיני'
הוסיפו תגובה