פרו ורבו כו': ענין מצות פרי' ורבי', הנה ארז"ל (נדה ל"א) שלשה שותפים באדם אב מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אם מזריע אודם שממנו עור ובשר כו', הקב"ה נותן בו רוח ונשמה כו': והנה נודע עפמ"ש ונשמות אני עשיתי (ישעי' נ"ז ט"ז) שיש באדם ב' נפשות נפש הבהמית המתלבשת בדם האדם להחיותו וגם היא שכליות להשכיל כל מיני חכמה שבעולם ונמשכת מלמעלה מכחות רוחניים הוא בחי' פני שור שבמרכבה ופני אדם לארבעתן שממנו נמשכים נפשות הבהמיות שבישראל, ונפש השני' שבישראל היא חלק ה' ממעל כדכתיב (דברים ל"ב ט') חלק הוי' עמו כי היא ניצוץ אלקות ממש ונמשכת מבחי' כמראה אדם שעל הכסא הוא מראה דמות כבוד ה' (יחזקאל א' כ"ו כ"ח) וז"ש בצלם אלקים עשה את האדם (בראשית ט' ו') כי בחי' י"ס דז"א הם בדמות פרצוף אדם עד"מ וכמ"כ גם הנשמה הנמשכת ממנו היא בדמות אדם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים וכמ"ש בע"ח שכללות הנשמות יחד הם אדם א' מלביש לאדם דספירות, ונפש אלקית מתלבשת בנפש הבהמית שהיא ג"כ בחי' אדם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ועל ידו מתלבשת באיברי וגידי הגוף הגשמיים שהם מכוונים ממש בציור ודמיון ודוגמת איברי וגידי הרוחניים של הנפש וכדאי' בזהר (ח"א ל"ח א') דעלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה כו': והנה להבין כ"ז וענין פעולת האדם בשעת הזיווג בהמשכת נפש זו, צריך להקדים תחלה ענין ירידת הנשמה לעוה"ז למה הוא שהרי נודע שהנשמה טרם ירידתה לגוף היתה עומדת למעלה ונהנית מזיו השכינה כדכתי' באלי' חי ה' אשר עמדתי לפניו (מ"א י"ז א') לפי מקומה ומדרגתה באצי' או בבריאה או ביצי' ועשי', ולמה זה תרד פלאים בגוף חומרי המסתיר על אור קדושת ה' הנמשך ורודף בטבעו אחר הנאת העוה"ז שהם מיסודו וטבעו אשר הם הגורמים הסתר והעלם אלקותו ית' וגם כי באמת כלא הוא כל תענוגי וחמדי העוה"ז מה שיכול להיות גם אילו חי' אלף שנים בשלוה והשקט ובטח והי' מלך המלכים עד אשר לא יחסר לו כל מה שבעולם מהתענוגים אינן כדאי באמת להיות נערכים עם כמות תענוג האלקי שעה א' גם במדריגות היותר פחותות שבעולמות הרוחני' דהיינו כמארז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז (אבות פ"ד מי"ז) שר"ל אפי' שעה א' בג"ע התחתון, וק"ו בג"ע העליון, אשר אין ג"ע התחתון לו ערוך כלל עד שבעליי' הנשמה מג"ע התחתון לג"ע העליון צריכה לטבול בנהר דינור לשכח על התענוג שבג"ע התחתון כדי שלא יבלבלהו בג"ע העליון ע"ד שהעולה מהעוה"ז לג"ע התחתון צריך מתחלה לשכוח על חיזו דהאי עלמא כידוע בזהר כי הוא ממש כמו
וביאור הדברים יובן עפ"י מארז"ל (מנחות כ"ט ב') בי"ה הוי' צור עולמים (ישעי' כ"ו ד') ביו"ד נברא העוה"ב בה' נברא העוה"ז, פי' כי מודעת זאת שא"ס ב"ה סובב כ"ע וממלא כ"ע, דהיינו שמחי' את העולמות בב' פנים, הא' הוא ע"י מה שמתלבשת הארה ממנו ית' בתוכיותם ובפנימיותם בכל א' כפי מדריגתו אשר יוכל שאת ולא יתבטל ממציאותו והארה זו נק' ממלא דהיינו כמארז"ל (מדרש תלים ע"פ ברכי נפשי) מה הנשמה
וגם יובן מכאן סוד איסור הוצאת זרע לבטלה שהחמירו בזהר ואמרו שתשובתה קשה יותר מכל תרי"ג מצות כדאי' בר"ח (ובס' לרב מק"ב בשם תוס' סנהדרין מנאה מתרי"ג ע' סמ"ק) כי הרי גורם רעה עצומה ונפלאה אשר אין כמוה, דהיינו תחת
ב) ועתה צריך לבאר דרך פרט בענין מצוה זו בסוד יחוד זכר ונקבה, והיות נודע לנו שהיחוד נמצא למעלה ג"כ בנשמות כידוע בענין אברהם ושרה (בראשית י"ב ה') ואת הנפש אשר עשו שמולידים נשמות הגרים משא"כ במלאכים אין היחוד נמצא, ושרש זה יובן בהקדים מעלת הנשמות על המלאכים, ולהבין זה צריך להקדמה אחרת והוא שגם למעלה בספירות ומדות האלקי' נמצא ענין היחוד והזיווג כידוע בזהר ובע"ח בענין יחוד או"א וזו"נ שמהם נוצרו הנשמות ומלאכים, (אך היינו דוקא מאצי' ולמטה משא"כ למעלה מאצי' כידוע דבעתיק אינו בחי' דכר ונוקבא רק מ"ה וב"ן וכדכתיב ואין אלקים עמדי, (דברים ל"ב ל"ט), וגם נודע שענין היחוד והזיווג בכל מקום שהוא הוא ענין נפלא בבחי' המשכת אור חדש מא"ס ב"ה בתוספת מרובה על העיקר וכמ"ש בהקדמה לפע"ח וא"כ צ"ל לפ"ז מהו הפי' שלמעלה מאצי' לא שייך בחי' זיווג מאחר שענין הזיווג הוא המשכת אור חדש מא"ס ב"ה), וגם יש ב' מיני זיווג הא' הנק' זיווג נשיקין בע"ח ואתדבקות רוחא ברוחא בזוהר שהוא בחי' חב"ד בחב"ד ומזה שרש המלאכים, והב' זיווג גופני דיסוד ביסוד ומזה שרש הנשמות, וביאור זה הנה מבשרי אחזה עד"מ באדם יש ב' בחי' השפעות הא' זיווג גופני בהשפעת טפת זכר ושוהה ברחם הנקבה ט"ח ונעשה וולד, והב' השפעת שכל מרב לתלמיד כי הנה גם הטפה נמשכת ממוח האב כמו שהשכל נמשך משם אלא שנתגשמה ביותר, ואמנם באמת שרשה יותר נעלה שהרי אנו רואים שמהטפה יולד בדומה אדם שלם שיש לו כח השכל להשכיל על דבר משא"כ מהשפעת שכל לא יושפע רק איזה השפעת שכל גלוי אבל לא יוכל להשפיע לו עצם כח שכלי ולהחכים את המחוסר דעת בטבעו (כדאמרי אינשי איך קען דיר קיין קא( ניט ארוף שטעלין), רק שמעלת השפעת שכל הוא שלא נתגשמה שפע השכל כ"כ כבטפה אמנם באמת הא בהא תליא שלהיות הטפה נלקחת מפנימי' המוחי' ע"כ לא תוכל לירד אלא ע"י התגשמותה דייקא כמ"ש במ"א מדוגמת משלי שלמה ומחוי לי' במחוג כו' (חגיגה ה' ב') ע' בתורה ע"פ יונתי בחגוי הסלע (שה"ש ב' י"ד): והנמשל מזה יובן למעלה ג"כ ב' מיני זיווג הנ"ל נשיקין וגופני, הגם שאין שם ציור גשמי ח"ו הס מלהזכיר מלומר בחי' גופניות ח"ו כדכתיב לא תעשה לך כל תמונה כו' (דברים ה' ח') ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר (דברים כ"ז ט"ו) כמ"ש הרשב"י ריש האד"ר והכל בחי' רוחני' שאינו בגדר מקום ולא כח בגוף כנשמה הנתפסת בגוף ח"ו, אבל מ"מ יובן השכלת ענין הזיווגים ומעלתם זע"ז באיכותם בפנימי' וחיצוני' הכל ברוחניות ממשלים הנ"ל רק שבתחלה צריך להקדים כללות ענין הזיווג בכחות רוחניים, והדבר למד מענינו עד"מ הנ"ל בזיווג זכר ונקבה הגשמיים שהגם שהוא ע"י איברים הגופניים הנה באמת הוא ע"י כח רוחני המלובש באיברי ההולדה שהם הפועלים הולדה זו ע"י אותן האיברים המוכנים לקבל צורת כחות הנ"ל כמו שהראי' בעין אינו ע"י בשר העין בלבד אלא ע"י כח הראי' הרוחני שבנפש שמתלבש באישון עין המוכן לקבל צורה זו וכדאי' בגמ' נדה דל"א (ע"א) הקב"ה נותן בו נשמה וקלסתר פנים וראיית העין כו' ופירש"י שאעפ"י שנבראת העין מן האב ואם, אינו רואה תדע שהרי המת יש לו עינים ואינו רואה עכ"ל וא"כ
ואמנם הנה למעלה מעלה מאצי' לא יתכן לומר ענין הזיווג כנ"ל כדכתיב ואין אלקים עמדי כו' (דברים ל"ב ל"ט) להיות כי הרי השפעה זו הוא ממהות ועצמיות המשפיע שלכן הוא מוליד בדומה כנ"ל והוא הארה פנימי' גם מהשפעת הדיבור כו' וא"כ לא יתכן זה אלא מאצי' ואילך שיש שם בחי' כלים ושם יתכן ההשתלשלות ממדרגה למדרגה כמו הולדת זו"נ ע"י או"א וכן נשמות דאצי' מזו"נ דאצי' משא"כ מן המאציל עצמו שהוא בחי' א"ס הרי אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש כתיב (ישעי' מ' כ"ה) שהוא קדוש ומובדל ואין כל הנמצאים ערוך לו כלל ושוה ומשוה קטן וגדול כנ"ל באריכות ומקרא מלא כתיב אני הוי' לא שניתי (מלאכי ג' ו') לומר שאין שינוי לפניו כלל בין קודם בריאת כל העולמות לאחר שנבראו והיינו משום שאין נמשכים ממנו בדרך השפעה והשתלשלות אלא בבחי' אור וזיו וגילוי מההעלם שאין העצמות מתפעל ומשתנה ע"י המשכת האור ואין המשכת האור או סילוקו גורם תוס' ומגרעת בהעצמות הנק' מאור כידוע ויכולים להבין קצת גם מחיות הנפש שבגוף שכח הראי' והשמיעה הוא בחי' הארה מעצמיות הנפש ולא שעצמיות הנפש ממש נחלקת לחלקים כי הנפש היא עצם פשוט רוחני וכשמסתים עינו יוכלל גילוי הכח בהעלמו וכשיפתח יתפשט בגלוי ואין הנפש משתנית עי"ז רק השינוי הוא בכח אשר בעין כידוע, וכמ"כ
Derech Mitzvosecha (Kehot Publication Society)
A fundamental work of Chassidut. Features in-depth explanations of the reasons for the Mitzvot, according to Chabad-Chasidut.
ועיין בזהר פ' ויקרא דף ז' ע"א ואימתי איקרי בר נש שלים בשעתא דאזדווג בבת זוגי' כו' ויפיק מיניה ומנוקבי' בן ובת, וכדין הוא ב"נ שלים כגוונא דלעילא ואשלים הוא לתתא כגוונא דשמא קדישא עילאה וע' הפירוש במק"מ שם:
הוסיפו תגובה