זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם גו' המול לכם כל זכר, (בראשית י"ז י') ואומר (ויקרא י"ב ג') וביום השמיני ימול בשר ערלתו, הנה שרש ענין המילה, עפמ"ש באוצ"ח בדרוש האונאה ובטעמי מצות פ' לך לך, וז"ל טרם שיתפשטו החסדים בו"ק דז"א אז הערלה שהיא קליפת נוגה חופפת ונאחזת ביסוד שלו סביב וזהו ונוגה לו סביב כו' (יחזקאל א' ד') ובהיות ערלה זו חופפת על היסוד אין החסדים יורדים בכל מקום המגולה שהוא מחזה דז"א ולמטה ונשארים למעלה בדעת שלו וכשנמול וכורתים הערלה ומסתלקת משם קליפת נוגה הנז' ואז יורדים החסדים הנז' ומתפשטים בב' שלישי ת"ת ונו"ה דז"א וכל חסד גימ' הוי' כ"ו וב' חסדים וב' שליש הם ע' והם ע' אורות דחסדים המגולים מ"ל דחשמל וע"י הפריעה מתגלה גם חסד דשליש
והנה הדברים האלה אשר דבר האור האלקי האריז"ל אשר רוח ה' דבר בו הם כספר החתום מאנשים פשוטים כמונו, ולקרב הדבר אל השכל להבין כי כל ענין זה הוא בעבודת ה' בבחי' גילוי אלקותו ית' בעליונים ובתחתונים ע"י ישראל עם סגולתו וע"ד שכתב הרב בעל החינוך שרצה הש"י לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהיו מובדלים מהם בצורת נפשותם אשר מוצאם ומובאם איננו שוה ונקבע ההבדל בגולת הזהב כו' ע"ש, ועם כי כתב דברים אלה עפ"י פשוט אבל באמת אורייתא סתים וגליא וגם הגליא הוא כפי הסתים כגוף לנפש ויש כמה פנים לפנים עד אין קץ ותכלית וכמ"ש הכל יודוך סלה כו' בלי קץ ותכלית. והנה המצוה הזאת יתחלק בביאור לב' חלקים הא' ביאור ענין העברת הערלה, הב' ביאור ענין התגלות הה"ח שנמשכים אח"כ:
א) ולהבין מתחלה ענין שרש בחי' הערלה הנק' קליפת נוגה מהו יש להקדים תחלה ענין בחי' ההשתלשלות מרוחניות לגשמיות כי מודעת זאת מארז"ל אין לך עשב שאין לו מזל המכה בו ואומר לו גדל (רבות בראשית פ"י) והן המזלות הקבועים ברקיע וביחוד גלגל השמש וגלגל הירח וכ"כ החינוך מצוה ת"ג שזה ידוע לכל חכם לב בבני אדם כי גלגל השמש וגלגל הירח פועלים בכחם הנאצל עליהם מאדון כל הכחות בעולם השפל פעולות גדולות בגופות בני אדם ובכל מיני שאר בע"ח גם בכל הצומח בארץ מן הארזים הגדולים עד העשבים הדקי' ודרך כלל בכל שהוא מן ד' יסודות שהם למטה מהם ותחת ממשלתם וכן כתוב בסדר וזאת הברכה וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים (דברים ל"ג י"ד) ומפורסם בכל המון העם נערים עם זקנים כי כח הלבנה ניכר בכל אשר נעשה בארץ כידוע לכורתי האילנות כו' ע"ש שהאריך בראיות מוחשיות וכ"כ בע"ח בסופו ובכלל דברים שגידולם מהחום כמו התבואות וכה"ג גדילים מן השמש ודברים שגידולם מן הקור כמו הירקות וכה"ג גידולם מן הלבנה ועד"ז כחות כל המזלות שונים זמ"ז ולעומתם שינויי העשבים ושארי הנמצאים המחוברים מד' יסודות אשר מדורהון בעולם השפל כנ"ל. והנה ידוע ונראה לעין דהשמש בהילוכה הוא סובב והולך (וכן הלבנה וז' כוכבי לכת) וכידוע בס' התכונה בגודל גוף השמש שרחבו י"א אלפים פרסאות ובסבוב א' הולך כמה רבבות פרסאות ולא ידעו טעם סיבובו במהירות עצומה כ"כ, אך הענין שזהו בחי' השתחוואה שלו בביטול גדול ונורא וכדאי' בגמ' בתרא (ב"ב כ"ה א') ע"פ וצבא השמים לך משתחוים (נחמי' ט' ו') כי הנה ידוע שיש לשמש חומר וצורה והוא גוף כדור השמש ונפשו ולזאת גופו סובב ומשתחוה בגשמיות לשכינת עוזו ית' מחמת ההשתחוואה הרוחני' שבנפשו ע"ד השתחוואת האדם שמרכין ראשו בגשמיות מחמת השתחוואה הרוחני' שבשכלו ונפשו שמבטל עצמו אליו ית', והנה באמת השתחוואה זו היא הגורמת ג"כ בחי' המשכת והשפעת הכחות מן השמש לעולם השפל לכל הנמצאים ואלולי לא היתה מסבבת ומשתחווה לא הי' נשפע ממנה הכחות למטה וזאת היתה כוונת יהושע באמרו שמש בגבעון דום כו' עד יקום גוי אויביו (יהושע י' י"ב י"ג) שרצה למנוע השפע לאומות המונין לחמה וכמשי"ת ונת' ג"כ במ"א ע"פ בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ע"ש (יהושע ה' ב'): ואע"פ שהשתחוואה זו הוא בחי' ביטול העבד לגבי אדוניו מ"מ היא הגורמת ג"כ ההשפעה למטה, ויובן ע"ד ההשתחוואה שבח"י ברכות דש"ע שכורע בברוך שאע"פ שכריעה זו היא בחי' ביטול עצמותו לגמרי מ"מ ממנו ועל ידו דוקא נמשך שפע למטה שהרי הכריעה היא בברוך דוקא
ב) והטעם לכל זה מה שא"א לו לקבל חיות כ"א ע"י השירה, הנה יובן עפ"י מ"ש (תלים קל"ו ב') הודו לאלקי האלקים כל"ח, כי הנה אלקים הוא ל' רבים כמ"ש אלקים קדושים (יהושע כ"ד י"ט) אשר נגלו אליו האלקים (בראשית ל"ה ז') וגם אלקים ל' כח ומקור המחי' ומשפיע כמו יש לאל ידי (בראשית ל"א כ"ט) וכן אילי הארץ (יחזקאל י"ז י"ג) וא"כ אלקים ל' רבים היינו ריבוי כחות האלהות המשפיעים ומהוים נמצאים רבים ועצומים דדצח"מ וגבוהים עליהם וכולם נמשכים מאחדותו הפשוטה ית' וידוע קושיות הפלסופים איך יסתעף הריבוי מן האחדות הפשוט ונלאו בזה למצוא טעם ודעת אך הענין באמת שזהו ע"י צמצום שצמצם אורו ית' הפשוט הבבע"ת ובלתי בע"ג להאיר הארה מצומצמת וגם היא תתצמצם ותתחלק לריבוי השפעות שונות ובחי' צמצום ודין זה הוא ענין שם אלקים כדכתיב שמש ומגן הוי' אלקים (תלים פ"ד י"ב) כמ"ש בלק"א ח"ב (פ"ד) שהוא כמו בחי' מגן ונרתק ולבוש המעלים ומסתיר בתוכו החיות הנמשך מאתו ית' שכללות השפעה זו נק' בש' הוי' מל' התהוות ועי"ז יכול להיות התהוות נבראים בע"ג מחומר וצורה גוף ונפש הנפש נמשכת מצד החיות דשם הוי' המאיר בשם אלקים והגוף מש' אלקים המעלים ומלביש לש' הוי' ולכן גם הגוף מלביש את הנפש ומעלים ומסתיר עליו כנודע, ולזאת הזהירתנו התורה בכמה מקומות וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים (דברים ד' ל"ט) דהיינו שבחי' הריבוי הנעשה ע"י ש' אלקים שאינו נפרד כלל וכלל מבחי' האח"פ דשם הוי' כי באמת כולא חד וגם לאחר שנעשה בבחי' הריבוי ע"י שם אלקים ה"ז עומד בבחי' היחוד האמיתי דשם הוי' ממש כמו שהי' קודם שנברא העולם ואין כאן בחי' ריבוי ופירוד כלל באמת, ויובן עד"מ כשרוצים למלאות מחבית גדולה מליאה מים כלים רבים מאד קטנים ביותר שעושים צינורות הרבה מאד וכל צנור מצומצם כפי מדת הכלי לבד ע"כ ממילא יחולק השפע לרבוי כלים קטנים ביותר מה שלא הי' באפשרי לעשות כן מהחבית עצמה אלא הי' שוטף בבת אחת, והנה באמת הגם שהצנור גרם צמצום המים מ"מ אינו אלא כלי לעבור בו המים עצמן אותן שבחבית ועדיין לא נפרדו ממקורם כי הקילוח מחברן ולא שהצנור מהוה מים מצומצמים אחרים וזה פשוט, וכמ"כ הנמשל שבחי' שם אלקים שהוא מדת הדין והגבורה הגורם צמצום שפע מימי החסדים שיתחלקו לחלקים רבים כמ"ש פלג אלקים מלא מים (תלים ס"ה י') ר"ל ששם אלקים גורם ההתחלקות והיינו ע"י ה"ג כמ"ש מי ברא אלה (ישעי' מ' כ"ו) מ"י דאלקים גורם להיות בחי' אלה דאלקים המורה על הריבוי והפירוד וזהו פלג אלקים ששם אלקים נפלג ומתחלק והוא ע"י צינורות שהן בחי' צירופי אותיות המלבישים ומעלימים להשפעת אור א"ס שבשם הוי' היה הוה ויהי' הבלתי מוגבל בעצם כי אין לו תחלה ותכלה, שיבא
ג) ועפי"ז יובן ענין הטעות הגדול של דורות הראשונים בעבדם לשמש וירח וכל צבא השמים כמו דורו של אחאב וכה"ג ונמשכו אחר דור אנוש שבימיו הוחל לקרוא בשם ע"ז וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ע"ז, בימי אנוש טעו העם טעות גדול ונבערה עצת חכמי הדור ההוא אמרו ראוי לחלוק להם כבוד כו' ור"ל לפי שראו שכל בחי' שפע למטה נמשך ע"י צבא השמים, וזהו הי' ג"כ ענין דור הפלגה שהגם שידעו היטב שמשתחוים תמיד ועי"ז דוקא נמשך להם כח זה להשפיע מ"מ מרוב חשקם בגשמיות דוקא עבדו להם כדי שלא יצטרכו לבטל עצמם שממדת הקדושה א"א לקבל כ"א ע"י ביטול כמו שבא בתורה מטעם הנ"ל בביטול היש לאין כלים לאורות כי הוי' הוא האלקים כו' והם רצו לילך בשרירות לבם הרע ושאעפ"כ יהי' להם השפעת טובה וכנז' בלק"ת פ' נח ולזאת עבדו למזלות ולכל צבא השמים המשפיעים בעוה"ז כנ"ל, ואמנם מ"מ הי' בזה גם טעות והוא שלא הבינו האמת היות כל צבא השמים בידו ית' כגרזן ביד החוצב בו בלבד וא"כ לא הי' מועיל כלל העבודה והכבוד אליהם כמו שלא יתכן ליתן כבוד לגרזן הדומם שבידי אדם וזהו שרש טעם היסוד החמישי שבי"ג עיקרים שהביא הרמב"ם בפי' המשניות פ"י דסנהדרין שאין ראוי לשומם אמצעים
Derech Mitzvosecha (Kehot Publication Society)
A fundamental work of Chassidut. Features in-depth explanations of the reasons for the Mitzvot, according to Chabad-Chasidut.
ד) וביאור הדבר להבין ענין שם אלקים שהוא הכלי המלבשת להאור רק שבקדושה כולא חד והוי' הוא האלקים ובקליפה נעשה העלם והסתר גמור: הנה כתיב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים (שמות כ"ו ל"ג), ובגמ' דכתובות (דף ק"ה ב') שי"ג פרוכות היו במקדש ופרש"י לצניעותא בעלמא (כי בלילה היו דלתות סגורות כדאי' בפ"ג דתמיד ובמדות וביום שהיו פתוחים היו פרוכות לצניעותא וכדאי' בפ"ז דתמיד הגביה לו את הפרכת כו') ונודע בזהר פ' שלח שכל פרטי הלשכות והעזרות ושארי דברים שבבהמ"ק שלמטה הם מכוונים לכמו שהוא בבהמ"ק שלמעלה בבחי' מל' דאצי' שיש שם ג"כ הר הבית ת"ק אמה עד"מ ועזרת ישראל כו' ויש שם ג"כ שערים ודלתות ובלילה בעת נעילת שערים הוא ענין תרעי' דג"ע אסתימו והוא ענין מניעת הגילוי אלקות ממלכות דאצי' לבי"ע ואע"פ שנאמר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה (משלי ל"א ט"ו) היינו השפעות חיצוניות כי מניעת גילוי הפנימי' הוא הגורם התחלקות החיצוני' כמשל באדם בשעת השינה שמסתלקים השכל והמדות אזי כח המעכל מתפשט ביותר ולכן העיכול בשינה בטוב יותר משא"כ בעת שהכחות פנימיי' מאירים אזי החיצוני' נכללים בהם כנר בפני אבוקה וכנראה בעליל בטרדת המחשבה ימנע כח הדוחה והמרעיב, וכך למעלה ענין נתינת טרף מבירורי רפ"ח הוא בחי' חיצוני' המל' וע"ז נאמר וכל קרבי (תלים ק"ג א') שהם המלאכים הנק' קרביים המבררים את השפע והמובחר נמשך בעליונים והפסולת לתחתונים וזהו דוקא בלילה מחמת שמסתלק פנימי' הארת מדת מלכותו ית' להאיר בעולמות ותרעי'
ה) והנה בהבדלה אנו אומרים המבדיל בין קדש לחול ולא נז' בין טהור לטמא דלית הלכתא כמ"ד כן בערבי פסחים (דף ק"ד א') כידוע, להיות כי ענין ההבדלה בין שבת לחול הוא ענין חזרת הפרסא שנסתלקה בשבת שלכן אומרים רצה והחליצנו ע"ש חלוץ הנעל דמט"ט וסנדל הנ"ל השולטים בחול וכמ"ש בפע"ח ובמ"ח וע' מ"ש הרמ"ז פ' חוקת בביאור מאמר הזהר ע"פ שלף איש נעלו כו' (רות ה' ז') ע"ש, ובמוצ"ש שחוזר הפרסא הנ"ל אומרים הבדלה ולכן אין מזכירים
ועתה יובן ענין העברת הערלה, שנצטוינו להסיר מעלינו ההעלם הזה שמעלים לגמרי כי איננו שייך אלינו כלל
הג"הבהעתקתי המאמר הזה נסתפקתי בענין זה כי איך שייך לומר שההבדלה בין טהור לטמא אין שייך לישראל והלא נצטוו לבדוק בסימני חי' ובהמה להבדיל בין החי' הנאכלת דנוגה ובין אשר לא תאכל דג"ק הטמאות וגם איך הנוגה היא הבדלה טמאה הנ"ל ועיקר העבודה הוא בירורי נוגה, ואחר הישוב י"ל כי הפרכת הוא החשמ"ל והמעקה, וחולין שנעשו עטה"ק הוא סנדל השולט בימי החול, ונוגה מבדלת בין קדושה לג"ק היא הבדלה בין טהור לטמא ומ"מ בה עצמה יש טוב, ומה שאיננו מזכירים זה בהבדלה בין שבת לחול כי איננו מקבלים השפע באמצעיתה כ"א באמצעות סנדל רק שחאר קבלתינו השפע אלקית נצטוינו לבדוק ולקרב הטהורים שיכול לעלול למחיצתינו ולהרחיק הטמאים למחיצתם והבירור זה הוא בנוגה אבל הערלה י(ל שעיקרה רע דנוגה לכן כורתים אותם ודוחים אותה לגמרי, וז"ש מה יפו פעמייך בנעלים (שה"ש ז' ב') כי גם נפש הבהמית שלנו כד אתכפיי' ואתהפכא הרע שבה באת לשרשה מאופנים הנ"ל הנק' נעל ועולת בסוד מ"ן למעלה מעלה:
כמו שאיננו מזכירים בנוסח ההבדלה בין טהור לטמא כו', ועי(ז יזרח ויאיר בנפשותינו אור ה' כי המסך הזה הוא המונע הגילוי כנ"ל: וזהו פי' מילה ל' התגלות מ"ל י"ה התגלות או"א בחי' הביטול שבכח מ"ה שבנפש וז"ש ולא יקרא עוד שמך אברם והי' שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך (בראשית י"ז ה') פי' אב הוא ראשית הגילוי חכמה ורם היינו כמ"ש רם על כל גוים ה' (תהלים קי"ג ד') שהוא רחוק מהם כי קרו לי' אלקא דאלקייא ואומרים על השמים כבודו והיינו מחמת מסך מבדיל דערלה הנ"ל וע"י המילה ניתוסף בו ה' בחי' התפשטות המורה על הגילוי להיות אורו זורח עד שיקרא אב המון גוים שיתגיירו גרים הרבה הם ניצוצי קדושה שנפלו בקליפות ויתקרבו לקדושה ע"י אורו שיזרח עליהם בהסיר מסך מבדיל הנ"ל ולעתיד כתיב אהפוך אל עמים שפה ברורה (צפני' ג' ט') וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (ישעי' מ' ה') פי' שיעביר מסך מבדיל הנ"ל מכל וכל ויהי' גילוי אלקות ע"י מדת מלכותו ית' הנק' פי ה' כמשל האותיות שעל ידם מתגלים כל הכחות נפשיות שכל ומדות כו' וזהו ג"כ פי' מילה מ"ל ל' דבור כמו רוח ממללא וכמו שנת"ל:
ומעתה מובן דברי פח"ח מ"ש האריז"ל שסביב היסוד יש לבוש החשמ"ל בחי' פרכת הנ"ל ואח"כ ערלה נוגה הבדלה שבין טמא לטהור וכורתים ומעבירים אותה כו' ונשלם ביאור החלק הראשון בענין העברת הערלה:
א) ומעתה נבא בעזרה"י לבאר החלק השני בענין התגלות ה"ח ביסוד מהו: ויש להקדים להבין מ"ש במדרש ששאלה מטרוניתא א' לר' עקיבא אם אינו חפץ בערלה למה ברא אותה, והשיב לה תורמסין צריכין תיקון, (ע' בראשית רבה פי"א) ור"ל כי שאלתה הי' אם אמת כן שהערלה היא המסך מבדיל הנ"ל וצריך
והנה זהו התירוץ לענין המילה כי ע"י העברת ערלה מתגלה עוד גילוי הארה חדשה מא"ס ב"ה מאד נעלה מההארה שהי' בלעדה כי נת"ל ענין הערלה שהיא המבדלת ומונעת הארת האצי' מלהתפשט להלאה עוד משא"כ ע"י המסך ופרכת הנ"ל עדיין זורחת הארת האצי' וגם ע"י סנדל וזהו חולין שנעשו עטה"ק כנ"ל והנה ע"י העברת הערלה מלבד שנמשך הארת האצי' נמשך אור חדש מלמעלה מעלה מאצי' והוא מבחי' המאיר בא"ק וזהו ג"כ סוד ה"ח שנז' באוצ"ח שהם נמשכים מאו"א ואו"א מקבלים אותם ממ"ה דאריך הנמשך ממ"ה דמצחא דא"ק כידוע למעיין בכהאריז"ל וז"ש באברהם אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים (בראשית י"ז ד') ואני בזקף גדול כי אני אותיות אין מורה על בחי' הכתר וא"ק הוא כתר בכללות העולמות וזהו בזקף גדול מורה על הפלגת העליי' וכ"ז הוא לפי שבריתי אתך בהעברת הערלה למטה מתגלה בחי' יסוד הפנימי שבכל עולם ומתעברת הערלה ממנו והיסוד עולה למעלה מעלה עד בחי' יסוד דא"ק
הג"הואל תקשה מה שמתחלה אמרנו שהארה זו היא מש' מ"ה דא"ק ועתה אמרנו מיסוד
שמתגלה ומאיר למטה ביסודות העולמות ומהם בנפש האדם וע"ז נאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה כו' (תהלים צ"ב י"ג):
והנה מצד הגילוי הזה הוא שדברו תנאים אחרים בספ"ג דנדרים שם (דף ל"א ב') ומהם אמרו גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות ומהם אמרו גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה כו' כי הגילוי הזה הוא למעלה מגלוי הארה שבשבת וכמשי"ת בעזר"ה: ולהבין כ"ז כתיב למנצח על השמיני (תלים י"ב א') וארז"ל (מנחות מ"ג ב') שאמר דוד שירה כשראה עצמו בבית המרחץ ערום מכל מצוה כיון שנסתכל במילה נתיישבה דעתו וזהו למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני, ובפי' למנצח אי' בזהר תמן נצח תמן מל, ועל ענין המילה בשמיני דוקא ארז"ל כדי שיעבור עליו שבת א' (רבות ויקרא כ"ז) ולפ"ז קשה לכאורה דא"כ לעולם הי' ראוי להיות המילה מיד ביום א' בשבת אמנם באמת כוונתם שבת א' מיום ליום ז' ימים כי המילה היא במדריגה השמינית והיא למעלה ממדריגת השבת שהיא השביעית, כי נת"ל פ"ה ענין השבת שהוא גילוי הארת אצי' בבי"ע שלמעלה מהפרסא והיינו בחי' אתעדל"ע הבאה מאתעדל"ת דששת ימי המעשה כי מי שטרח בע"ש במלאכת הבירורים כשמתפלל או לומד בכח האכילה דנוגה הרי נכלל חיות דניצוצי קדושה דש' ב"ן שבמאכל באחדות ה' המלובש באהבה זאת שנעשית מכח המאכל או בברוך אתה ה' שמוציא בפיו וכן בשארי המצות בצדקה וכיוצא ועי"ז יאכל בשבת מההמשכה שנעשית עי"ז ממ"ה דתיקון כי בשבת בורר אסור כידוע והכוונה באכילה דשבת הוא באופן אחר להתענג ולהמשיך תענוג עליון דעתיקא ולכן השבת הוא השביעי כי ו' יומי' דחול הם בבחי' ירידה והשביעית היא המל' העולה למעלה להיות ע"ב וז"ס בואי כלה כו': אמנם המילה היא התגלות אור עליון מבחי' שאין אתעדל"ת דרך העלאה והמשכה מגעת שם כלל אלא שע"י העברת הערלה שהיא המנגד אזי ממילא יאיר ויתגלה אור נפלא זה מאיליו ומצד עצמו, והגלוי הזה הוא מבחי' שלמעלה מתהו ותיקון והוא המקור העושה התיקון מתהו וזהו בחי' מלך השמיני הדר ששרשו מיסוד א"ק שלמעלה מז' מלכין דמל' דא"ק שנשברו והוא המתקן אותם ולכן המילה בשמיני דוקא. וביאור זה הנה פי' ענין אדם קדמון הוא הנק' רעוא דכל רעוין באד"ר ובל' הע"ח כשעלה ברצונו הפשוט כי הנה כל אשר חפץ ה' עשה כתיב (תלים קל"ה ו') שמיד ברצותו איזו דבר נתהוה אותו הדבר כי הוא צוה ונבראו (תלים קמ"ח ה') והנה יש רצונות פרטיים כמו כתר דאצי' הוא ענין הרצון להתהוות האצי' ועד"ז כתר דבריאה ויצי' עשי' וכן בפרטות כתר דאו"א כתר דז"א כו' אמנם להיות המשכת רצונות פרטי' מא"ס ב"ה הפשוט בתכלית ומושלל מתואר ותמונה פרטי' עד שיתכן ההמשכה אליו בפרט הי' ע"י שמתחלה נמשך חפץ ורצון בכלל להיות התהוות כל הנמצאים שבד' עולמות ומיד נתהוו כן כנ"ל, אלא שהתהוותם זו הוא בבחי' העלם והתכללות כולם יחד וז"ס אדם קדמון כי שם אדם מורה על היותו כולל הכל וגם ל' אדמה לעליון כלומר לעצמותו ית' שממנו הי' הכל והגם שאין ערוך לא"ק אליו ית' ונק' אדם דבריאה להיותו בריאה ממש יש מאין כמו שהדומם היותר אחרון דעשי' נברא יש מאין כי קמי' ית' כולא כלא חשיבי' ממש מ"מ הדמיון הוא לענין זה שהוא אור כללי וכולל לכל העולמות בהתכללות א' כמ"ש בע"ח (ונת' במ"א ע"פ יביאו לבוש מל' (אסתר ו' ח') ועפ"י מאמר הזהר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא) ואח"כ נמשכו ממנו מההעלם אל הגילוי ע"י
ב) והענין כי ההפרש בין בחי' אור האצי' לא"ק הוא כי האצי' הוא האור הבא ומאיר בבחי' התלבשות והעלמים רבים וכנודע דל' כלים דז"א מתלבשים בבי"ע, הפנימי' בבריאה, והתיכונים ביצי', והחיצוניים בעשי' והארה זו היא מאירה ממש בבחי' פנימי' המקבלים להחיות הנמצאים דעשי' ע"י שמתלבש ומאיר בתוכיותם שז"ס העשרה מאמרות דכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים (תלים קי"ט פ"ט) כדפי' בלק"א ח"ב (פ"א) וא"כ יפלא למה העשי' בבחי' פירוד, אבל הטעם לפי שהארה זו אינה מאירה כמו שהיא בעצמותה אלא מתעלמת בלבושים רבים עד שאע"פ שיחי' ממנה המקבל עכ"ז לא יראנה עד"מ. ואמנם ענין העילוי בשבת הוא לקבל האצי' שלא ע"י העלמים כ"כ ועכ"פ לפי שאור האצי' מתלבש בפנימי' המקבל ע"י לבושים ע"כ אין הקליפות מונעים אורו ויוכל להאיר באדם גם בהיות הערלה נמצאת בו כמו שמצינו שהי' אברהם נביא גם טרם שנמול והנבואה הוא ענין גילוי הארת האצי' לחזות גילוי אלקותו ית' שלמעלה מהטבע דעשי' כי מאחר שיוכל להתלבש בלבושים רבים הנה בהם ועל ידם יהי' מתעלם מהקליפות הנק' ערלה כנ"ל וכמו כן אנו שומרים השבת בין הגוים הנמשכים מהיכלות החיצוני' והשבת הוא גילוי האצי' (וגם הערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ישנו בשמירת השבת) אלא שזהו ע"י לבושים, משא"כ בחי' א"ק שהוא רצונו ית' הנק' רעוא דכל רעוין אשר איננו מאיר בבחי' התלבשות בלבושים והעלמים וכמשנת"ל שכולל אצי' ועשי' כאחד כי הוא שוה ומשוה שניהם ומופלא מהם אלא הארתו הוא בבחי' מקיף ולכן רגלי א"ק מסתיימים בעשי' משא"כ אור האצי' הרי יש מסך בינו לבריאה וכו' והטעם הוא כי ענין הארת האצי' הוא להתלבש בתוכיות המקבל וזה א"א כ"א ע"י מסכים והעלמו' כנ"ל משא"כ א"ק הוא מקיף לכולם וכוללם יחד, אמנם זאת היא תורת האדם בעוה"ז להמשיך גילוי אלקות מההעלם אל הגילוי ולזאת כשימשיך העלם דא"ק לידי גילוי בבי"ע ובנפש האדם ורצונו לומר שיאיר בבחי' גילוי ממש ולא בבחי' מקיף כנ"ל הנה אז עכ"פ מצטרך להעביר הקליפות כי מאחר שאין אורו מתלבש בלבושי' כי הוא בחי' א"ס אשר לא יכילוהו הלבושים הנה אם יאיר כך ייהנו הקליפות ממנו וגם הם מונעים אורו באמת כי לרשע אמר אלקים מה לך כו' (תלים נ' ט"ז) ואין אני והוא יכולים לדור בעולם א' (סוטה ה' א') ולזאת כשכורתים הערלה ומעבירים הקליפות כפי שנת"ל מאיר הארת א"ק בבן ישראל הנולד כי נעשה גופו טהור וקדוש להאיר תוס' עילוי בנפשו מבחי' א"ק הנ"ל ע"י אבי"ע כפי שרש נשמתו כי ההארה הזאת נמשכת תחלה באצי' וזהו ענין גילוי ה"ח שנמשכים ממ"ה דא"ק שע"י המילה הם מתגלים בנו"ה דז"א במקום הגלוי ואח"כ ע"י הפריעה ביסוד ומשם למטה עד שמאיר ג"כ בנפש האדם, ולזאת המילה בשמיני דוקא כי היא מבחי' א"ק ששם שרש מלך השמיני הדר שהוא שם מ"ה שממצחא דא"ק הנ"ל והוא למעלה מגלוי אלקות שבשבת שהוא מבחי' הנק' שביעי כי ששת ימים הם ימי המעשה והירידה והשביעית היא העלי' למעלה כדכתיב כי בו שבת וגו' (בראשית ב' ג') אמנם מקורם ושורשם המוריד והמעלה הוא ענין בחי' השמינית דשם מ"ה דא"ק מלך השמיני כנ"ל, וזוהי
ג) וענין הפריעה שארז"ל מל ולא פרע כו' כאילו לא מל (שבת קל"ז א') ואברהם מל ופרע (תוס' יבמות ע"א ב' ד"ה לא ניתנה וד"ה מאי) ובמדבר לא פרעו עד שלדור באי הארץ אמר ה' אל יהושע כו' מול את בנ"י שנית כו' (יהושע ה' ב') והיינו לפרוע כדאי' בפ' הערל ביבמות (דף ע"א ב'), והענין כי הנה באופן התגלות דאור א"ק יש כמה מדריגות ואם הגילוי בא ממקום גבוה ומדריגה נעלית ביותר אזי צריך להסיר גם בחי' הערלה הדקה היא עור הפריעה שהיא עור של העטרה תחת הערלה הגסה כי גם היא מונעת לגילוי אור זה כי לגבי אור זה גם היא להסתר והעלם יחשב וע"ד הנ"ל בענין ההפרש בין האצי' לא"ק ע"ש אבל כשאין הגילוי בא שם ממקום ומדריגה הגבוה כ"כ אזי א"צ להסיר רק בחי' הערלה הגסה בלבד אבל בחי' הערלה הדקה אינה מזקת כ"כ ובהיות בנ"י במצרים עדיין לא האיר מבחי' פנימית דא"ק זה ע"כ לא נצטוו עדיין על מצות פריעה אלא על המילה בלבד עד בבואם לארץ ארץ אשר ה' דורה אותה ועיני ה' בה נצטוו גם על הפריעה:
הג"הלהבינך זה נוכל לומר ע"ד ארז"ל (ב"ק נ') וסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכמו ענין תאוות היתר שלבאי סוד ה' צריכים להתרחק גם מהם ונדרים סייג לפרישות כי כל מי שיטהר מחשבותיו להשרות עליו קדושה עליונה צריך להתרחק ביותר משמץ הרע וכמ"ש בכל ספרי המוסר וע' בהקדמה לע"ח באזהרת הרח"ו למי שרוצה לטייל בפרדס:
ובזה יובן פי' הפסוק למנצח על השמיני' שארז"ל (מנחות מ"ג) שזוהי השירה שאמר דוד על המילה שניתנה בשמיני דלכאורה קשה מדוע תלה דוד שירה שלו במה שניתנה בשמיני דוקא ומה לו אילו היתה ניתנה בשביעי מאחר שעיקר השירה שלו על הברית שחתם בבשרינו כידוע שאמר זה כשראה עצמו בבית המרחץ ערום כו' אך הענין מטעם שנת"ל שמעלת ומדריגת המילה היא בהיותה גלוי האור עליון שלמעלה מהשתלשלות ד' עולמות אבי"ע והוא האור כללי אשר הוא ראשית ההמשכה ממנו ית' להיות חיות כללי לכל העולמות ונק' רעוא דרעוין שהוא חפץ ורצון עליון ית' המאיר בנפש האדם ע"י המילה והוא הנק' בחי' שמיני כי הוא ענין מלך הח' הדר וכמשנת"ל באורך, ואמרו שירה זו בלשון ניצוח כמ"ש למנצח וכדפי' בזהר תמן נצח תמן מ"ל ופי' מ"ל נת"ל שהם ע' אורות דחסדים המתגלים במקום הגלוי דז"א ע"י המילה וזה
ואמנם אע"פ שהנצח הוא מדריגה היותר אחרונה כנ"ל מ"מ הנה יש בניצוח מעלה יתירה עד שבו ועל ידו נמשך מפנימיות המשפיע ולזה ע"י נצח דא"ק נמשך ג"כ מפנימיותו דייקא וזהו ענין המילה שהיא התגלות ע' אורות דחסדים שהם ממ"ה דא"ק כנ"ל ובאים ע"י הנצח דוקא תמן נצח תמן מל. ויובן עד"מ באדם התחתון שהניצוח מגיע בבחי' פנימית ועצמות הנפש למעלה מהשכל וכמו שאנו רואים שענין הנצח הוא להתגבר על השכל שאע"פ שהשכל יגזור בהיפוך יעמוד כח הנצחון ויגבור על השכל והוא מצד כחו בבחי' רצון העצמי הפשוט שלמעלה מהחכמה וגם אנו רואים במלך ב"ו שיש לו מטמונות וסגולת מלכים אשר עין לא ראתה ויוכל להוציאם בהוצאות כדי לעמוד בנצחונו לנצח מלך זולתו מה שלא הי' מוציאם בשביל שום תענוג שבעולם הרי נראה בעליל איך שמדת הניצוח מגיע בעצמיות הנפש למעלה מכל מיני התפשטות התענוג שבכחות הנפש ובחושי' והוא הרצון שלמעלה מהחכמה, וכמ"כ יובן למעלה ענין בחי' נצח דא"ק להשפיע בבחי' ניצוח לבד כאילו הוא בלי טעם גלוי והוא למטה מהחכמה והחסד שיש בהם טוב טעם גלוי כנ"ל, אכן הנה שרשו נעלה בבחי' פנימי' א"ק דהיינו ברצון הפשוט שלמעלה מעלה
הג"הכי ודאי פשוט שבאמץ אין השפעה זו שמנצח באמת רק בחי' ניצוח בלבד ח"ו אלא הענין שהתגלותה הוא מבחי' נצח כי למקבלי' א"א להתגלות טוב טעמה ונראה כאילו הוא רק בחי' ניצוח בלבד להיות כי טוב טעמה הוא למעלה גם מבחי' חכמה דא"ק אלא מבחי' גלגלתא דא"ק שהוא בחי' רצון הפשוט שלמעלה מהחכמה ובו שורה התענוג הפשוט שהוא ענין בחי' עתיק שיש שם כמ"ש לעיל פ"א בהג"ה משם הג"ה לאוצ"ח כו' ע"ש, והתגלות בחי' זו אינה כ"א בבחי' נצח דוקא להיות נראה כאילו אין בו טעם ולמטה מהחכמה וכנודע דנו"ה הם שני בדי ערבות שאין בהם טעם וריח, וענין המילה כבר נת"ל שה"ח שרש' ממ"ה דא"ק הנמשך ממצחא שבמצחא מאיר מבחי' יסוד דעתיק דא"ק כמ"ש באוצ"ח הנ"ל שהוא בחי' שעשוע המלך בעצמותו ע"כ הוא דוקא ע"י הנצח תמן נצח תמן מ"ל ע' אורות דחסדים הנ"ל, ועי"ל בביאור הבנת הענין שע"י הנצח מתגלה פנימי' השפע וכי שרש ההשתלשלות הוא מנצח דא"ק והוא שענין ניצוח זה הוא לאכפי'' לסט"א וכמשל המלך שלצורך נצחונו מבזבז אוצרותיו וכך למעלה בחי' האוצרות הם בחי' ה"ח הנ"ל שהם סתומים למע' מעלה כי סדר ההשתל' הוא דאו"א יונקים ממזלות וזו"נ מקבלים מאו"א כו' אמנם ענין המשכת מוחי' ובחי' ה"חהוא ענין הארה למעלה מהשתלשלות והוא ע"י בחי' העלאת מ"ן ונמשך מ"ד וידוע דהמ"ן הוא מבירורי ניצוצות שבנוגה וה"ז כענין ניצוח המלחמה שאזי מתגלים האוצרות והתגלותם ע"י נצח כי משם ואילך מתגלים החסדים משא"כ בחו"ג ושליש ת"ת הם מכוסים עדיין כדאי' בע"ח וז"ש והנצח זו בנין ירושלים (ברכות נ"ח א') וכמ"ש במ"א באורך ע"פ צדקת פרזונו בישראל (שופטים ה' י"א) צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומו' (פסחים פ"ז ב') כדי שיהי' להם בחי' אתכפיא וימשיכו בחי' נצח והתגלות ה"ח ע"י שגם המה יגלו אוצר של י"ש שלהם לצורך הניצוח לאכפיא כו' ע"ש היטב ותמצא נחת כי הוא ענין א' עם המבואר כאן בענין העברת הערלה שהוא ג"כ בבחי' נצח ותמן נצח תמן מל. ע"כ הג"ה.
כי עם קשה עורף הוא וסלחת (שמות ל"ד ט'), פי' לפי שהם קשה עורף ממדת הנצח לאכפיי' לסט"א בדרך נצחון ע"כ וסלחת שהסליחה היא מבחי' הכתר ארך אפים שהנצח שרשו משם וכן אנו רואים גם בגשמיות שההילוך שברגלים יבא לתינוק באחרונה אחר היניקה הגם שיש לו מעט השכלה קודם והיינו מפני ששרש ההילוך שברגלים שהוא בחי' נו(ה תרין סמכי קשוט מגיע בעצמות הנפש שלמעלה מהשכל כנ"ל: וז"ס למנצח על השמינית דייקא שהוא ענין גילוי בחי' יסוד דא"ק כנ"ל שזהו דוקא ע"י בחי' נצח תמן נצח תמן מ"ל שעי"ז דייקא נמשך השפע מפנימי' א"ק שהם ה"ח הנ"ל, ומאירים עד היסוד כו' ולכך מילה בשמיני דוחה שבת שהוא למעלה מהשבת וז"ס וביום השמיני ימול (ויקרא י"ב ג') וגם זה סוד זאת בריתי כו' (בראשית י"ז י') ביני וביניכם ממש כי עי"ז מאיר בכל נפש מישראל מבחי' פנימית אלקותו ית' ממש והיינו דוקא ע"י העברת הערלה שהיא לבוש שק המסתיר, וז"ש החינוך שיהיו מובדלים מהם בצורת גופם כו' כי גוף דאומות הוא לבוש שק וחול גמור המסתיר כנ"ל משא"כ בישראל החולין הם עטה"ק ועי"ז מאיר הארה נפלאה זו וד"ל:
אמר הכותב, המאמר הזה נתקבץ מתורה ע"פ אני הנה בריתי אתך כו' וביאורה, ומתורה ע"פ למנצח על השמיני', ומתורה ע"פ בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים, ומ"ש בח"ב פ"ג בטעם שבמצרים לא הי' פריעה לפי שלא הי' הגילוי מהארה גבוה כ"כ זהו עפ"י מ"ש בתורה דלמנצח על השמיני', אמנם בתורה דחרבות צורים נאמר בע"א לפי שדור המדבר היו נשמותיהן גבוהות יותר ע"כ לא נצרכו להעביר עור הפריעה כי יכולים לעמוד נגדה משא"כ נשמות הנמוכות מהם וכענין ע"ה אסור לאכול בשר (פסחים מ"ט ב') ות"ח מותר ואדרבה ר"נ אמר
ענין אליהו שהוא מלאך הברית נת' בתורה ע"פ כי תצא למלחמה כו' וגלחה את ראשה כו' יעו"ש:
הוסיפו תגובה