שאלה:

אני יודע שזה נשמע מוזר, אך זו שאלה רצינית. יש לי חברה מאד אינטליגנטית, יפה, ובעלת כושר ביטוי נפלא. היא גם אמנית קונספטואלית. לאחרונה היא שיתפה את ידידיה על תכנית שהיא מכנה "היצירה האולטימטיבית שלי" – היא מתכוונת לחתום חוזה עם חברה שתשרוף את גופה אחרי מותה ותדחס את שרידיה בצורת יהלום. מיותר לומר, שנחרדתי כשגיליתי זאת. מה אני יכול לומר כדי לשנות את דעתה ולגרום לה שלא תעשה משהו שנשמתה וגופה לעולם לא יתאוששו ממנו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא?

תשובה:

יש לי כבוד לחברה שלך. היא מחפשת נצחיות. היא רוצה ללכת מעבר לגבולות של הקיום הגשמי המוגבל ולהשאיר רושם ממושך על העולם זמן רב לאחר שתסתלק מן העולם. אלו רצונות אציליים. אך היא עושה זאת בדרך לא נכונה.

השליחות היהודית היא לא להפוך ליהלום אחרי שאתה נפטר אלא לגלות את היהלום שבתוך עצמך במשך שנות חייך; לא להפוך את גופך חסר החיים ליצירת אמנות, אלא להפוך את החיים שלך ליצירת אמנות.

יש לך נשמה בתוך גופך. נשמתך מנצנצת כיהלום בתוך החלק העמוק ביותר של זהותך. גופך באופן זמני מהווה כעין קופסה בה ארוזה נשמתך במשך שנות חייך על פני האדמה. הגוף יכול להיות או מעצור לנשמה על ידי שהוא מסתיר את אורה, או אמצעי לגרום לאור של הנשמה להתבטא במלוא עוזו. תלוי איך אתה חי את החיים שלך.

אם אנחנו חיים חיי נהנתנות ואגואיזם, אם הגוף שלנו ותאוותיו הופכים למוקד קיומנו, אזי הנשמה שלנו – היהלום – נקברת מתחת לשכבות הגשמיות של גופנו, והאור שלה לא יכול מלהאיר. אולם אם אנו חיים חיי תכלית, ועושים מה שטוב באמת – חיים שבהם שאיפותיה של הנשמה מכניעים את דרישותיו של הגוף ואנו ממלאים כל יום בפעולות של חסד וקדושה – אזי האור של נשמתנו אינו נכבה על ידי הגוף. להיפך, הגוף הופך למכשיר המאפשר לאורה של הנשמה לזרוח. על ידי עידון האופי שלנו, הבאת אור לאלה שמסביבנו, ושמירה על הטוהר והתמימות של נשמתנו, אנו הופכים ליהלום חי ונושם, ממש יצירת אמנות אלוקית.

אנו באמת מונצחים באמצעות הטוב שאנו עושים במשך חיינו. בין אם אנו רואים זאת או לא, כל פעולה של חסד וקדושה משאירה רושם נצחי. אפילו הפעולה הפשוטה ביותר של חסד משפיעה על העולם לטובה, והאנרגיה החיובית שאנו יוצרים על ידי מעשינו הטובים יוצרת תהודה בכל העולם לנצח.

אפילו אם הזנחת את נשמתך, אפשר תמיד להבריק אותה והיא יכולה לחזור לברק המקורי שלה. היהלום תמיד יכול להיות מכוסה בשכבות של לכלוך, אך מתחת לכל השכבות היהלום תמיד שומר על הברק שלו. כל זמן שאתה חי, יש לך את הכוח לשנות, לגלות את כוחה של נשמתך ולתת לה לזרוח.

לעשות יהלום מגופה מתה אינו מעשה גבורה כלל. לעשות יהלום מעצמך בעודך חי – זהו טעם של נצח.