רבים מאיתנו נוטים להגדיר את עצמם על פי חינוכם ואורח חייהם, לתייג את עצמם כ"דתיים" או "חילוניים", "יהודים טובים" יותר או פחות. ההגדרה העצמית הזו משפיעה רבות על מידת ההשתתפות שלנו בחיים היהודיים.

הרבי סבר שזו טעות. לפי גישתו, החיבור למסורת היהודית הוא הטבעי והאותנטי ביותר עבור כל יהודי ויהודייה. כשיהודי שנפגש אתו אמר לו כי הוא חש צבוע משום שהוא פוקד את בית הכנסת רק ביום כיפור, השיב לו הרבי: "אינך צבוע בעת שאתה פוקד את בית הכנסת ביום כיפור. להיפך, בשאר הימים אתה צבוע".

על פי הרבי, האמונה היא התשתית לתודעתנו הפרטית והקולקטיבית. קיום המצוות מגלם את משמעות היותנו יהודים. בריאותנו ואושרנו תלויים במידת ההרמוניה שלנו עם זהותנו הפנימית כיהודים. החיבור למסורת הוא המצב החיוני והטבעי של הנשמה, וכל התנהגות אחרת פוגעת בה. יתרה מכך, אורח חיים 'חילוני' הוא רק שינוי קוסמטי של חזותנו החיצונית. התנהגויות ודפוסי חשיבה שלא הולמים את זהותנו הם לא יותר משכבות חיצוניות שמצטברות מעל ליבת הזהות שלנו. הם לא אנחנו.

בשולי מכתב לצעיר שסיפר לרבי כי בקרוב יחגוג בר מצווה, העיר הרבי: "בנוגע למה שכותב שהוא "בא ממשפחה חילונית". וודאי ש'חילוניות' זו הינה מצב מקרי ולבוש חיצוני המכסה את מהותך הפנימית. שהרי כל אחד ואחת מבני ובנות משפחתך הינם בני אברהם יצחק ויעקב, ובנות שרה רבקה רחל ולאה, ואחריהם עשרות דורות של שומרי תורה ומצוותיה. לכל אדם נתן ה' לבחור כיצד לפעול, עם זאת, אין אדם מסוגל בשום אופן לשנות את מהותו וטבעו האמיתיים".

במכתב נוסף, מוסיף הרבי להבהיר את עמדתו בנדון: "עליי לחלוק על מה שכינית בחתימת מכתבך "יהדותי האבודה". אין הביטוי 'אבוד' שייך לכאן, שהרי אדם איננו יכול לאבד את מהותו הפנימית והעצמית. אמנם, ייתכן ומהותו האמיתית רדומה באופן זמני או קבורה תחת חומרים שונים, ביניהם אף כאלה הנוגדים מהות זו. אך המהות עצמה אי אפשר שתאבד אלא תהא שרויה במעין תרדמת ולא פעילה בגלוי כפי הראוי לה".

תת המודע היהודי

החסידות, כמו הפסיכולוגיה, קובעת כי האדם הוא יצור 'גיאולוגי'. הוא מורכב משכבות נפשיות רבות. וכמו בגיאולוגיה הפיזית, גם לנפש ולרוח שכבות עומק הנסתרות מהעין. בעיני הרבי, תחת כל דחפינו ויצרינו המתגוששים שוכנת ישות רוחנית אחדותית, הלא היא הנשמה. הנשמה היא מהותנו האמיתית, ולא שלל הכוחות והגורמים הנאבקים על תשומת לבנו.

פרופסור וֶלְוֶל גרין שאל פעם את הרבי האם קיימת ביהדות מקבילה לתפיסה הפרוידיאנית אודות מודע ותת מודע. בתגובה כתב לו הרבי: "מצבו המודע של יהודי עשוי אמנם להיות מושפע מגורמים חיצוניים הגורמים להלכי רוח ואף מעשים הנוגדים את תת-המודע שלו, שהוא טבעו העצמי של כל יהודי. כאשר גורמים חיצוניים אלה מסולקים ממנו, אין בכך כדי לגרום שינוי או מהפך של אותו טבע. אדרבה, אין בכך אלא השבת טבעו העצמי והאמיתי על כנו".

הרבי האמין כי כל נשמה יהודית הינה שלמה וקדושה. גם אם היא לא מנחה את חיינו בכל המובנים, ואפילו אם נוצרים קלקולים, הם לא סותרים את עובדת היסוד: תמיד נישאר קשורים ומחוברים לאלוקים.

פושעים או רימונים

כך או אחרת, כולנו מוטים. מעצם ההטיה אי אפשר לחמוק. לכן, עלינו להכריע לאיזה צד אנו מוטים. האם כשאנו שופטים אחרים, או אפילו את עצמנו, אנו מנסים להבליט את החיובי או את ההיפך? ההחלטה בידינו, שהרי, בסופו של יום, אנחנו רואים בדיוק את מה שאנחנו מחפשים.

יהודי אחד נכנס לפגישה עם הרבי כדי לבקש את ברכתו. לאחר שסיים לשטוח את עניינו האישי בפני הרבי, הציג שאלה מעניינת שעלתה לו למקרא פסקה בתלמוד. התלמוד אומר כי "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" (חגיגה, כז, א). האם אין כאן פרדוקס, שאל האיש. איך אפשר לומר על אדם שנושא את התואר השלילי "פושע ישראל", שהוא "מלא מצוות"?! הרבי עצם את עיניו ומירר בבכי חרישי, לפני שהשיב: "גם אני התקשיתי בקביעה זו בדיוק. אם יהודי הוא אכן "מלא מצוות כרימון", כיצד ניתן לכנות אותו "פושע ישראל"?"...

זו דוגמה קלסית למקרה בו שני אנשים קוראים טקסט זהה לחלוטין אך רואים שני דברים שונים לגמרי. כל אחד בוחר במה למקד את מבטו, בצד המואר או האפל. הרי לשתי נקודות המבט ההפוכות המתוארות באנקדוטה הזו אין שום קשר לשאלה העובדתית על מאזן המעשים הטובים והרעים שמבצעים אותם יהודים שהתלמוד מכנה בשם "פושעי ישראל". כולם יודעים שגם לחוטאים יש לפחות מספר זכויות, ובאותה מידה גם הצדיקים שוגים. השאלה האמיתית שסיפור זה מציף היא שאלת המהות. האם אותם יהודים הם חוטאים שעשו כמה מעשים טובים, או צדיקים שטעו פה ושם? מה מגדיר את מהותו של יהודי: יצרו הטוב או זה ההפוך?

פעם אחר פעם טען הרבי כי הטוב, שמקורו בקיומה של הנשמה היהודית, הוא זה שמגדיר את האדם. הוא ציטט לא פעם את המימרה מהתלמוד: "ישראל – אף על פי שחטא, ישראל הוא" (סנהדרין, מד, א). מה שטוב הוא אני, וכל היתר הוא מה שנותר לי לעבוד עליו.

רוח שטות

התובנה הזו מעלה תהייה מתבקשת. אם אנו כל כך טובים, מדוע אנו שוגים וחוטאים? מהיכן נובעת התנהגות המנוגדת לטבע היהודי שלנו? על כך עונה התלמוד תשובה מופלאה: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אין מדובר במטפורה ספרותית, אלא בתשובה מדויקת לשאלה אודות מהות הטבע האנושי.

יש הסבורים כי חוטאים הם טיפוסים אנוכיים מטבעם. אותה אנוכיות נובעת ממבנה אישיותי פגום, כך יסבירו, או אולי מחטא קדמון. בניגוד גמור לכך סובר התלמוד כי כולנו צדיקים בטבענו. עם זאת, כולנו פגיעים למתקפותיה של 'רוח שטות' חיצונית. אם לא נדאג לבלום אותה, היא עלולה לסחוף אותנו הרחק מהטוהר הטבעי לנו כל כך.

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ", אומרת התורה (בראשית, א, כז). יציר כפיו של אלוקים, בדיוק כמו אלוקים עצמו, לא יכול להיות רע. ההשקפה היהודית אומרת שהרוע הוא שזר לאדם, לא הטוב. זהו נטע זר שהורכב על גבי שורשינו הטהורים. הטוב, הצדק והקודש – אלה מי שאנחנו. אנחנו עלולים לסטות לעתים, אך אין בכך בכדי לשנות את מי שאנחנו ברובד העמוק ביותר.

גם הקומוניסט מאמין

"באתי לכאן בחיפוש אחר מעט יידישקייט", אמר פילנתרופ אחד שבא ממרחקים בכדי לפגוש את הרבי. "אם כך", ענה לו הרבי, "לא היית חייב לעשות את כל הדרך לכאן. כל שהיית צריך לעשות הוא להתבונן אל תוך ליבך".

האבחנה בין מעשינו, העשויים לנוע מטוב לרע, למהותנו, הטובה באופן קבוע – חיונית לגיבוש דימוי עצמי בריא ולבריאותנו הנפשית. היא גם מלמדת אותנו כיצד נוכל להחזיר לידנו את השליטה על חיינו ולהתאים את התנהגותנו למהותנו הפנימית.

בסוף שנות השמונים קיים הסופר והעיתונאי שלמה שמיר ראיון מיוחד עם הרבי. בראיון הנדיר חלק הרבי כמה ממחשבותיו על אמונה ועל המצב בארץ. "כל יהודי החי כיום בישראל הוא מאמין גדול, גם אם אינו מודע לכך", טען הרבי. "ארץ ישראל היא מעין חבית המלאה עד גדותיה באמונה, ואך ממתינה לניצוץ שיצית אותה עד שתעשה שלהבת גדולה".

"קח לדוגמה יהודי החי בארץ ישראל ומשתייך למפלגה הקומוניסטית. לכאורה, מדובר בקומוניסט. אך אני משוכנע שהוא מאמין גדול. הרי הוא חי עם אשתו וילדיו בארץ המוקפת אויבים המבקשים להשמיד אותו ואת משפחתו. מה מניע אותו להישאר בארץ ישראל? האמונה במרקסיזם? דומני שלא זו התשובה. הוא חי בארץ ישראל, ומתגייס להגנתה בעת הצורך, כיוון שהוא מאמין באלוקים, אף אם אינו מודע לכך, ובכך שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל. כל שעלינו לעשות הוא לעורר בתוכו מודעות לאמונתו".

"כיצד נעשה זאת?", שאל שמיר. "כיצד נמצא את המסילות לליבם של אותם 'מאמינים גדולים'? האם יש תחילה לפתוח במסע הסברה דתי, או שמא תחילה לטפח מנהיגות חכמה וטובת לב?".

"לא", ענה הרבי. "אין צורך בהסברה דתית, ומנהיגים גדולים נצרכים רק כאשר ישנו צורך להניע מהלך יש מאין. אך הרי האמונה כבר בוערת בלב כל יהודי, וכל רצונה הוא להשתחרר ולהופיע בעולם".

היהדות והאמונה אינן משהו שצריך לבקש, משהו שיש לכפות. האמונה היא פנימית, היא נובעת ממעמקי הנפש ושם מוצאת את ביטויה. אין צורך 'להיוולד מחדש' כחלק ממסענו הרוחני. גם החוטא המבקש מחילה אינו צריך להשתנות, במובן הזהותי. שורשה של המילה 'תשובה' מעיד כי עניינה שיבה אל מהותנו האמיתית. תפיסה זו מומחשת בדברי התלמוד כי כל עוּבָּר לומד את כל התורה כולה רחם אימו, אך שוכח אותה ברגע לידתו. התורה חקוקה בעומק קיומנו, ומה שנדרש מאתנו הוא לתת לה להופיע בהתנהגותנו ובאורחות חיינו.

בכוחה של תודעה קיומית זו להעצים את עקרון היסוד של היהדות: הנשמה היא נצחית במהותה וטהורה מטבעה. על מנת לתקן את מעשינו ולשוב ולהתחבר אל נשמתנו, כל שעלינו לעשות הוא לשוב למי שאנחנו באמת ותמיד נהיה. אפילו "חזרה בתשובה", בעיני הרבי, היה ביטוי לא הולם – משום שהוא מתאר מסע, דרך ארוכה שבסופה גילוי. לפי אמונתו של הרבי, כל מה שצריך לעשות הוא להתבונן פנימה ולהיפתח אל הנשמה.

זה שלך!

מתוך ניסיון לתמצת את מהות היהדות עבור ילדים ומבקשי דרך מכל הגילים, בחר הרבי בשנים עשר פסוקים מכל ספרות הקודש היהודית והציג אותם כתוכנית מזוקקת להכרת האמונה היהודית. הפסוק הראשון במקבץ הוא: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים, לג, ב). הפסוק הזה מביע בצורה פשוטה אך חזקה את תפיסת היסוד שהצגנו: התורה שניתנה לנו מידי משה רבינו, איננה שייכת לרבנים או לחוקרים. היא לא נחלתם הבלעדית של קומץ חכמים או דתיים. היא שייכת לכל יהודי באשר הוא. כמו ירושה שזוכים בהם כל היורשים וחולקים אותה, כך התורה – היא שלנו, בין אם אנו מכירים אותה מקרוב או מרחוק, ברמה מעמיקה יותר או פחות.

ההבנה כי התורה והמצוות הן המורשה היהודית של כל יהודי, ללא קשר לרמת אדיקותו הדתית או השכלתו התורנית, הובילה את הרבי ליזום מגוון תוכניות מאפשרות. מסגרות אלו נועדו לספק לכמה שיותר יהודים כמה שיותר נקודות גישה והזדמנויות לקיים מצוות – מהנחת תפילין, הדלקת נרות שבת ועד שמיעת קול השופר בראש השנה. הרבי יזם את חלוקת "מורשה קהלת יעקב" לכולם, ואף התייצב מול כמה רבנים שדגלו בכך שמדובר בנכס יקר ואקסקלוסיבי מכדי לחלוק אותו עם כולם.

ישנן חברות המתמחות באיתור ירושות ועיזבונות שלא נדרשו, על מנת להשיב אותם ליורשיהם החוקיים. בדומה לכך, שליחיו של הרבי מתייצבים בפקודתו בקרנות רחוב ברחבי העולם ומאתרים את יורשי המורשת היהודית. "האם אתה יהודי?", הם שואלים, ובשאלה זו חבויה הזמנה מעוררת השראה: "יש לי משהו שנועד עבורך, משהו יקר ערך. לא תרצה לזכות בו?".