שאלה:

היהדות מצווה אותנו להתייחס יפה לבעלי חיים, אבל מתירה לנו לשחוט אותם. האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים?

תשובה:

אני מעריך את אלו הבוחרים שלא לאכול בשר מתוך דאגה לרווחת החיות. היו כאלו שטענו שהדבר תואם לרוח היהדות (אם כי כולם מסכימים שהיהדות מאפשרת לאכול בשר).

אך אם נסתכל על כך מזווית רוחנית יותר נראה כי אכילת בשר לא נועדה רק להשביע את התאווה האנושית, ויש לה תכלית רוחנית.

התלמוד מלמד, שהסיבה שבבריאת העולם נבראו אדם וחווה אחרי כל שאר היצורים היתה כדי ללמד אותם לקח כפול: בני אדם יכולים להוות או את שיא הבריאה, או את היצור החי הנמוך ביותר. אם הם מתנהגים כראוי, אז הכל נברא לכבודם; אך אם הם משפילים את עצמם, אז עליהם לזכור ש"אפילו היתוש נברא לפניך".

האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. זאת אומרת שאנו יכולים לעבוד על עצמנו ולהפוך לטובים יותר מן הטבע שלנו, או להשתמש לרעה במתנות השמיים שקיבלנו ולהפוך לגרועים יותר. רק בן אדם יכול להיות נדיב, נחמד, חסר אגו, ולפעול נגד התכונות הטבעיות שלו; כמו כן, רק האדם יכול להיות אכזר, הרסני ורצחני (למרות שלפעמים נראה שבעלי חיים מבצעים פעולות של חסד או הרס, הם בעצם רק הולכים אחר אינסטינקט ההישרדות שלהם – לא מתוך רשעות ורוע).

כאשר אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לפעול בדרך נטולת אנוכיות, דרך של חסד או קדושה, אזי אנו נעלים מכולם, ושאר הברואים נמצאים שם כדי לשרת אותנו. על ידי אכילת יצורים אחרים, אנו למעשה מרוממים אותם למקומות שאליהם לא היו יכולים להגיע בעצמם.

אם אכלתי עגבניה, ואחר כך הוצאתי את האנרגיה שעגבניה זו נתנה לי על משהו חיובי כמו ביצוע פעולת חסד, העגבניה נהיית שותפה לפעולתי, וכך הופכת את העולם למקום טוב יותר – דבר שהעגבניה איננה יכולה לעשותו לבדה.

מצד שני, אם אשתמש באנרגיה שלי רק כדי לקדם מטרות אנוכיות, או לדכא מישהו או לגרום לו סבל, אז איזו זכות יש לי לאכול עגבניה? העגבניה מעולם לא הזיקה למישהו, ובאכילתה ובגרימת נזק בעטיה של האכילה אני גורם להשחתתה של עגבניה תמימה!

זו הסיבה מדוע היהדות לא רואה באכילתן של חיות דבר אכזרי. למעשה, אולי זה אכזרי לא לאכול חיות, משום שאתה לא נותן להן הזדמנות לשרת תכלית גבוהה יותר (אלא אם כן לא ניתן לאכול אותם מטעמי בריאות). אולם, אם אינך חי חיים של תכלית, יהיה זה אכזרי באותה מידה לאכול עגבניה.

אם העולם הגשמי הוא המציאות היחידה שלך, יש לך סיבה להרגיש אשמה כאשר אתה צורך יצורים חיים אחרים. אך אם אתה רואה בעולם הרוחני דבר מציאותי לא פחות (אם לא יותר), אפילו אכילה יכולה להפוך לפעולה קדושה.