שאלה:

שמעתי שאומרים שאין איזכור של בית הכנסת בתורה. אז מתי והיכן התחיל בית הכנסת להתקיים? קשה לדמיין יהדות (לפחות כפי שאנו מכירים אותה היום) בלי בתי כנסת!

תשובה:

נכון שאין איזכור של בית הכנסת בתורה שבכתב (בחמשת חומשי תורה). מוסד בית הכנסת הוא ממקור רבני מאוחר יותר.1

מטרתו של בית הכנסת הוא לספק מקום ולהגביר את קיום מצות התפילה, על-ידי הוספת המימד הקהילתי.

מתקופתו של משה רבנו ועד בית המקדש השני, היינו מקיימים את מצות התפילה על-ידי תפילה ספונטנית, ביחידות.

כמו כן היינו עולים לרגל בירושלים כדי לחוות את עבודת הבורא בבית-המקדש.

לאחר שחזור בית שני (352 לפני הספירה), חיברו אנשי הכנסת הגדולה2 בהנהגתו של עזרא הסופר את ה'קדיש', 'קדושה', 'ברכו' ואת שאר התפילה בציבור (הדורשת נוכחות של עשרה – מניין - אנשים) וכן את החיוב על כל אחד ואחד להשתתף בתפילות אלה.

גם בישראל וגם בגולה3 נקבעו מקומות לתפילה בציבור. כך נולד המושג: מקום התכנסות ובמילים אחרות: בית כנסת.

עם זאת, כל משך אותו הזמן החוויה העיקרית של עבודת ה' נשארה העליה לרגל לירושלים כדי להשתתף ולהיות מושפע מעבודת בית המקדש.

כשהחריבו הרומאים את בית המקדש השני בשנת 69 לספירה, המקום היחידי לתפילה בציבור נשאר בית הכנסת, שמאוחר יותר זכה לחשיבות הולכת וגוברת כמרכז החיים הקהילתיים היהודיים.

המוקד העיקרי של היהדות היה תמיד החיים הפרטיים, ביתו ומשפחתו של כל יחיד. למעשה, כאשר בונים קהילה יהודית, בניית בית כנסת אינו הפרט הראשון ברשימת המטלות. כפי שנקבע בדין היהודי, העדיפויות בהקמת מוסדות קהילתיים תהיינה כדלהלן:

1) מקוה טהרה; 2) מערכת בתי-ספר יהודיים; 3) קרן צדקה וגמילות חסדים; ורק לבסוף 4) בית כנסת.

כמובן, יהודים יכולים להתכנס בכל מקום כדי להתפלל בציבור.