שאלה:

יש לי שתי שאלות בקשר לכשרות. אני יודע שהסיבה שאנו לא אוכלים חיות לא כשרות היא בגלל שיש להן תכונות שליליות שאותן אנו סופגים על ידי אכילת הבשר שלהם. אולם חיות כשרות רבות אוכלות בעצמן חיות לא כשרות (למשל דגים כשרים אוכלים דגים לא כשרים ופירות ים). אם אנחנו אכן "מה שאנו אוכלים", האם איננו סופגים באופן עקיף את אותם אלמנטים שליליים כשאנו אוכלים את אותן חיות?

שאלתי השנייה: יהודים רבים מסבירים כי סגנון החיים הכשר נובע מסיבות הומניטריות (לדוגמה: אבר שנתלש מן החי אינו כשר, הדרישות המחמירות של תהליך השחיטה כדי לוודא שהחיה נשחטת ללא כאבים, וכו'). אני מבין גם שעגל זו חיה כשרה. אולם כל פעיל למען זכויות בעלי חיים יאמר לך שאכילת בשר עגל היא אכזרית ביותר: עגלים מעונים עומדים בלול קטן כל חייהם וניזונים רק מחלב. איך עגל יכול להיות כשר אם הכשרות מבוססת על רחמנות כלפי בעלי חיים?

תשובה:

לפני שאענה לשאלותיך הספציפיות, חשוב שתבין: לא אנחנו המצאנו את חוקי הכשרות. כמו שלא אנחנו בראנו את הדגים. מעולם לא טענו שאנו המצאנו או שאנו מבינים לחלוטין את חוקי הכשרות. כאשר פרשנים שונים נותנים סיבות לחוקי הכשרות, הם גם מבהירים שהם לא מבינים חוקים אלה על בוריים. יהיה זה אבסורדי לחשוב שהקב"ה נתן לנו את התורה כמין "עדכון אבטחה" לפרצה שאירעה ללא משים. כאילו אמר "אוי, לא התכוונתי לשים את החיות הרעות האלו פה! אנשים עלולים לאכול אותן! מה אני עושה עכשיו?"

ההפך הוא הנכון. התורה קדמה לעולם, והעולם תוכנן לאחר-מכן. כך, בערך, זה התנהל: הבורא רצה עולם שבו אנו הברואים נוכל לבחור: או להתקשר אליו יתברך, או לבחור לנו דרך חתחתים משלנו. הוא הבין שאנו יצורים שצורכים מזון, ושזה יהיה אחד התחומים שבו תהיה לנו בחירה זו. אם כך, צריך שתהיינה חיות שהוא אינו רוצה שנאכל וחיות שיהיה מותר לנו לאכול.

בכל פעם שאנו אוכלים משהו תוך שימת לב לבורא עולם ולתכלית האלוקית, פעולת האכילה שלנו מקשרת אותנו עם העולמות העליונים. האנרגיה שאנו מקבלים מאכילת אותו האוכל נעשית מרוממת לתכלית גבוהה יותר.

מצד שני, אם אנחנו אוכלים את האוכל רק משום שאנו רעבים, ללא כוונות פנימיות, אנחנו והאוכל נשארים רק כעוד חתיכה מן העולם המבולבל. כך הם הדברים עם אוכל כשר.

אם האוכל הוא מן הסוג שהקב"ה אינו רוצה שנאכל, אזי טבעו של אוכל זה הוא כזה שלעולם הוא לא יוכל להתרומם על ידי אכילתנו אותו. לא משנה מה שנעשה, הוא נשאר תקוע בתוך העולם הזה וסוחב אותנו למטה יחד איתו.

חלק מן החיות משקפות בטבען והתנהגותן את הרוחניות השלילית הזו. לכן הרמב"ן מדבר על תכונות האופי השליליות הטבועות בבשרן של המינים הלא-כשרים. במקרים רבים, מה שלא בריא לנפש גם אינו בריא לגוף. אז יש לנו תזונאים שמאשרים שתפריט מזון כשרותי הוא בריא יותר. אכן רווח נאה, אך לא זוהי הסיבה המונחת בבסיסן של חוקי הכשרות.

באשר לאכזריות כלפי בעלי חיים, התורה בפירוש אוסרת זאת. מותר לנו להרוג חיה רק כאשר הדבר נחוץ לתועלתו הישירה של האדם – ואפילו אז, הדבר צריך להיעשות ברחמנות עד כמה שאפשר. האיסור של אכזריות כלפי בעלי חיים קיים באופן בלתי תלוי באיסור לצרוך אוכל לא כשר – חיה שנשחטה בדרך אנושית עדיין יכולה להיות לא-כשרה. כמו כן, העובדה שהבהמה נשחטה בדרך לא אנושית, עדיין אינה הופכת את החיה לטריפה, אך אין בזה כדי לומר שהתהליך אינו אסור מסיבות של אכזריות לבעלי חיים. אכזריות מן הסוג השני הוא תחום שיש כיום לתקנו.