"איזה רעד פנימי, מוחשי, עובר בכל הגוף..."

הבית שעל הגבעה

את החוויה הזאת, מר לוי יצחק שניאורסון לעולם לא ישכח. ביתו עמד בגבעת ביל"ו, מעין פרוור של מרכז העיר חדרה. הייתה זו גבעה המשקיפה במידת מה על פני העיר. אך מר לוי יצחק שניאורסון, או כמו שנקרא בפי חבריו בשם החיבה 'ליובה', השקיף לא רק על פני העיר, אלא גם על עניינים העומדים ברומו של עולם.

ליובה היה איש העולם הגדול. הוא הגיע למושבה חדרה בעודו ילד יחד עם אביו ר' שניאור צבי הירש שניאורסון, לאחר שזכו לקבל את ברכתו של הרבי הרש"ב, שכתב לר' שניאור צבי הירש "יצליח ה' יתברך את דרכו, ויבוא למחוז חפצו בחפץ ולב שלם, ויתיישב בה".

שמורה לו זכות ראשונים. יחד עם משפחתו זכה להימנות על מייסדי המושבה. אך מאז הוא כבר הספיק לצאת משעריה לצורכי לימודים וסידורים שונים. כעבור שנים לא רבות, כאשר הבשילו התנאים, חזר למושבה חדרה על מנת להתיישב בה ולסייע לאביו במשק המשפחתי.

אך מחשבות על התיישבות תחת עלי גפן ותאנה בתקופה מלאת תהפוכות שכזו נותרה בגדר חלום מארץ המשאלות. העולם כולו נתון במלחמה, מלחמת העולם הראשונה, והשפעתה כבר נרגשת היטב גם ביישוב היהודי הישן והמתחדש בארץ ישראל.

מתוך תחושת שליחות ובצו השעה מצא את עצמו ליובה מתגייס למלא תפקידים ציבוריים לטובת היישוב בארץ ישראל. עם הזמן הצטרף להנהגת מחתרת ניל"י ואף היה זה שהעניק לה את שמה, כראשי תיבות של תיבות הפסוק מספר שמואל: "נצח ישראל לא ישקר". כמו כן, במהלך השנים מילא תפקידים ציבוריים שונים שזיכו אותו בהוקרה ואהדה ועיטורי כבוד.

ביתו של ליובה, הבית שעל הגבעה בשכונת גבעת ביל"ו שבחדרה, שימש כמוזיאון לא רשמי. המוצג הראשי והמרתק בו היה דמותו של ליובה עצמו. אבל גם ממרומי גבעת ביל"ו, ליובה לא שיער בעצמו, עד כמה המסע לכפר חב"ד בחג הגאולה י"ט בכסלו תשי"ז (1956), ירומם את נשמתו למקום גבוה יותר ויגע בנימי נפשו.

בתמונה: הרב פינייע אלטהויז מופיע מימין, ומר לוי יצחק (ליובה) שניאורסון במרכז התמונה. באדיבות האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

קשר של משפחה

קשר חם וקרוב היה לו, לליובה, עם חסידי חב"ד. הם היו קשורים לרבי כחסידים, אך הוא היה קשור לרבי גם כבן משפחה, דור רביעי הוא, בן אחר בן, לבעל התניא, ולכן גם בן דוד, קרוב-רחוק למשפחת אדמו"רי חב"ד.

הרבה היה לו מן המשותף עם החסידים מכפר חב"ד. ידיד היה ליובה לרֶבּ פִּינְיֶע אלטהויז, דמות חב"דית בולטת, ולרב יצחק ליפשיץ – בן העיר חדרה, שנשלח אליה על ידי הרבי הריי"צ, ופעל בה גם בשליחותו ותחת שרביטו של חתנו, הרבי מליובאוויטש האחרון.

פרק מיוחד בחייו של ליובה שניאורסון נחשף מתוך עיון בעזבונו האישי שכלל חליפת מכתבים מרתקת עם בן דודו, הרבי מליובאוויטש, שראשיתה בעקבות ביקור אחד בהתוועדות חסידית בכפר חב"ד.

'חג גאולה' פרטי

חג הגאולה י"ט בכסלו, יום בו יצא אדמו"ר הזקן ממאסרו אל החופשי, ידוע ומוכר לא רק בקרב חסידי חב"ד אלא גם מחוצה לה. כך, במהלך השנים, חגיגת י"ט כסלו המרכזית בכפר חב"ד הייתה לשם דבר, ומשכה אליה אישים רבים מכל קצוות הארץ.

אבל עבור ליובה, דור חמישי לאדמו"ר הזקן, החגיגה הזו היא בראש ובראשונה חגיגה משפחתית. הוא החליט לנסוע אליה יחד עם שניים מבני משפחתו. בתו גב' אראלה אור, ואחיו הצעיר מנחם מנדל שניאורסון.

עוצמת החוויה בהתוועדות בכפר חב"ד, הפתיעה כנראה גם אותו. היא הותירה עליו רושם עז. כאילו פרטה על תווי נשמתו הסוערת והפיקה צליל אבוד, שחלם שיהיה לשירת חייו.

ליובה התברך בכישרון ספרותי, והיטיב לבטא את רגשותיו ביד אמן. כתב ידו מתוך יומנו האישי השתמר בארכיון הספרייה הלאומית, וכעת הוא מוגש בפניכם, קוראים יקרים.

י"ט כסלו סַפַרִיָה 22.11.1956

אם יש לחפש ולמצוא מה שהוא בכפר חב"ד – זה עיניים.

עיניים שמביעות התלהבות וגוש אמונה חזקה הבלתי נכנעת לכל פגעי הזמן.

וקהל.

כל מיני אנשים ונשים טובים מאוד (מותר להגיד את האמת). קהל שבאו לחגיגת י"ט כסלו.

מה הייתי נותן שאוכל גם אני ובעיקר אראלה בתי, שבאה יחד אתי לחגיגה הזאת, להגיע למדרגה של אמונה טהורה, גדולה וחזקה, שתהיה גם (אם מחוץ לבב) עיורת, אמונה עיורת!

לבניין הארוך, הארוך (באמצע בניינו) ומנורות החשמל בתקרה ובקירות שלא היו בנמצא ב1951 – אומרות על התקדמות והתפתחות.

שירה ונאומים.

שירי חסידים, נפשיים ונלהבים, פשוטים ועממיים, הנעזרים לפעמים בדפיקות כוסות ומזלגות וכפיות על השולחנות להרבות הרעם והרעש.

מה מתמוגגת הנפש לקול השירה הזאת.

והריקוד.

להיפטר מכל דאגות, מכל צרות ופגעים רעים, לטבוע בריתמוס של תנועות גוף, גופות, מאוחזים, מלוכדים ולרקוד, לרקוד, לרקוד.

תראו את הצעיר הופה-פה הזה, הגלוח אמנם, אולי הוא קיבוצניק בן ונכד חסידים, באיזו התלהבות הוא רוקד.

גם מנדל אחי בן הרקדנים.

סגר את עיניו נסחב במעגל עם השושנה הנצחית במעילו ורוקד.

מעודי לא התרגשתי מריקוד כזה. איזה רעד פנימי, מוחשי עובר בכל הגוף.

מה זה?

הפאזל הושלם

בלקסיקון החסידי, יש מושג אחד שאומר הכל: עצם הנשמה. תאמר 'עצם הנשמה' ותבין מדוע פלוני מוכן להקריב את חייו למען הקב"ה. תאמר 'עצם הנשמה' ותדע להסביר מדוע פלוני התעורר בתשובה, ללא כל הסבר הגיוני.

אך בגילוי נשגב כמו 'עצם הנשמה' טמון גם אתגר גדול – לתרגם את החוויה החד פעמית ולתת לה מקום של קבע בנפש האדם.

לא ידוע לנו, האם החוויה שחש ליובה בהתוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד, קיבלה מקום של קבע בליבו ובמעשיו. אך זאת נדע: במהלך השנה שאחר כך, הייתה התכתבות משמעותית עם הרבי, עליה גילינו כאמור, בתקופה האחרונה ממש.

(מתוך הספר תולדות חב"ד בחדרה שעתיד לראות אור בקרוב. לתגובות והערות: [email protected])