לצורך עסקיי, אני מבצע לעתים קרובות נסיעות שונות בתוך ארצות הברית. לשם שמירה והגנה עליי, וגם בשביל להבטיח את השקט הנפשי שלה, לפני כל נסיעה כזו אשתי נוהגת לצייד אותי בכמה דולרים כדי שאתן אותם לצדקה במקום שאליו אני נוסע.
חז"ל מלמדים אותנו כי "שלוחי מצווה אינם ניזוקים". מכאן התפתח המנהג למסור לאדם שיוצא לדרך סכום כסף כלשהו ולמנות אותו בתור "שליח" לתרום את הכסף הזה לצדקה במקום היעד. כך הנוסע הופך ל"שליח מצווה" וזוכה לשכבת הגנה רוחנית מפני נזקים וסכנות אפשריות.
גם הפעם, כשנפרדתי לשלום מאשתי לפני שעליתי על טיסה בדרך לכנס פיננסי חשוב בקליפורניה, היא רצתה לתת לי כמה דולרים לצדקה, אבל לא היה עליה כסף מזומן. היא החליטה, במקום זאת, למנות אותי שליח למשימת-מצווה אחרת: "מתישהו במהלך הנסיעה שלך", כך ביקשה, "מצא יהודי שתניח איתו תפילין".
היססתי. אני הולך להיות בין 3,000 אנשי עסקים יזמים וכלכלנים אחרים שישתתפו בכנס, אני לא רב, וגם לא גדלתי על הנורמה החב"דית להציע ליהודים אחרים להניח תפילין. למעשה, אני חושב שעד היום רק פעם אחת בחיי קרה שעזרתי למישהו אחר להניח תפילין.
אבל אשתי הייתה נחושה ולא קיבלה את ההססנות שלי. "אתה תיקח על עצמך את השליחות, הקדוש ברוך הוא כבר ידאג לספק לך את ההזדמנות לבצע אותה בקלות".
הגישה הבטוחה שלה שכנעה אותי. התחייבתי לעשות זאת "בלי נדר".
פחות מ-20 דקות לאחר מכן, כשעמדתי בתור העלייה למטוס, שמעתי את הבחור שעמד מאחוריי ממלמל משהו ספק לי ספק לעצמו. הוא אמר "הלוואי שגם לי היה כזה". חשבתי שהוא מתכוון לשעון או למשקפי השמש שלי, אבל לא הייתי בטוח אם הוא פונה אליי, מדבר עליי או מתייחס בכלל למשהו אחר לא קשור.
הסקרנות גברה עליי אז הסתובבתי. לפי הלבוש שלו חשבתי שגם הוא בדרך לכנס שאני נוסע אליו.
שאלתי אותו "מה רצית שיהיה לך?"
"תיק תפילין כזה, מעור, יפה, כמו שיש לך", הוא ענה, והוסיף "אם היה לי תיק כזה, הייתי לוקח איתי את התפילין לכל נסיעה".
אף אחד, אף פעם, לא החמיא ולא העיר לי שום דבר על תיק התפילין שלי. מי בכלל דמיין שזה יקרה בתור למטוס בשדה תעופה, ועוד ממישהו שבכלל לא חשבתי שהוא יהודי.
שאלתי אותו "הנחת תפילין היום?", הוא ענה: "לא. אני לא מניח תפילין כל יום, רק מידי פעם".
בלי להסס פלטתי מיד את המשפט שהפתיע גם אותי "טוב. רוצה להניח עכשיו?"
והוא התלהב מההצעה.
חמקנו שנינו מהתור ועזרתי לאדוארדו להניח תפילין.
הרגשתי ממש על הגובה. לאחר שאדוארדו סיים לקרוא קריאת שמע וחלץ את התפילין, לא לפני שהצטלם כשהוא מעוטר בהן, חזרנו לתור.

חמש דקות אחרי שמצאתי את המושב שלי, הסתובבתי וגיליתי שאדוארדו יושב ממש מאחוריי. צירוף מקרים מדהים, נכון? אבל חכו, יש המשך...
שיתפתי את התמונה של אדוארדו עם התפילין בקבוצת הווצפ המשפחתית. רציתי שאשתי תראה שעמדתי במשימה שהטילה עליי וחשבתי שאולי עוד מישהו יקבל השראה מהמעשה שלי.
פתאום אח שלי, עזרא, מתקשר. הוא מתעניין.
עזרא: מי זה?
אני: לאשתי לא היה מזומן לתת לי הפעם בשביל "שליחות מצווה" לצדקה אז היא נתנה לי "שליחות מצווה" אחרת, להניח תפילין עם יהודי אחר במהלך הנסיעה שלי. בתור לטיסה פגשתי את הבחור הנחמד הזה והצעתי לו להניח תפילין.
עזרא: אז אני מבין שהתגייסת למען חב"ד ומעכשיו אתה מניח תפילין לאנשים ברחוב?
אני: זה לא היה בשביל חב"ד. זה היה בשבילך, כדי שתראה שגם אתה יכול לעשות את זה 😉
עזרא: הבנתי. אז אתה עושה זה בשבילי אבל לא בשביל חב"ד, אבל זה מה שאתה עושה.
אני: כן. בהחלט!!!
אני: עכשיו, עזרא, זה האתגר שלך! אם עוד לא הנחת תפילין היום גש מהר להניח לפני שהשמש שוקעת, ואם כבר הנחת, לך להציע תפילין ליהודי אחר שלא הניח עדיין, צלם את זה ושתף את התמונה בקבוצה.
למרבה ההפתעה, עזרא שיתף תמונה שלו ושל אחד מחבריו מניחים תפילין.
ואז אשתי הגיבה.
אשתי: כל הכבוד יודי! נראה אותך עכשיו מניח עוד אחד, במטוס!! אלא אם כן כבר הסתיים זמן התפילין להיום...
אני: האמת שבגלל שאנחנו טסים מערבה אצלנו השמש עוד לא שקעה. תנו לי לנסות.
אני: בדיוק עכשיו הדיילות מחלקות משקאות וחטיפים אז לא בטוח שזה זמן טוב למצוא מישהו להניח איתו תפילין
בשלב הזה סיפרתי לאדוארדו על תגובת השרשרת שנוצרה מהנחת התפילין שלו כשאני מראה לו מה קרה בווצפ המשפחתי שלנו.
ואז אדוארדו הציע שנקרא גם לבחור שמאחוריו להניח תפילין.
כעבור כמה רגעים כבר הייתה לי עוד תמונה עם תפילין להעלות לווצפ. הפעם של ג'יי.
כך, באופן לגמרי לא צפוי, ארבעה יהודים הניחו תפילין רק בגלל שאשתי דחקה בי להתחייב על אחד והבטיחה לי שה' יָקֵל עלי את המשימה.
אז עכשיו אני מאתגר כל אחד מכם: התחייבו לעשות משהו מחוץ לאזור הנוחות שלכם. למען עם ישראל.
התחייבו לפנות ליהודי אחר, גם אם אתם מאלה שרגילים לחשוב "זה תפקיד של רבנים או של שלוחי חב"ד; זה לא בשבילי".
לך, כמו לי, יש פוטנציאל השפעה עצום על יהודים מסוימים שאף אחד אחר במקומך לא יגיע אליו.
הצטרפו אליי להושיט יד ולעורר עוד אנשים לעשות מצוות. גם אם אתם בנסיעת עסקים היכן שהו בעולם. ג'יי, אדוארדו והחבר של עזרא הם כולם אנשים אמיתיים שעד לסיפור שלנו לא היו מניחים תפילין מידי יום.
בעקבות הסיפור הזה, ג'יי, אדוארדו ואני התחברנו גם ברמה האישית. למרות שכולנו נפגשנו רק בדרך לענייני עבודה ועסקים, אנו שומרים עכשיו על קשר. ומי יודע מה צופן לו העתיד?
הוסיפו תגובה