מה זה ביכורים?
פירוש המילה "ביכורים" הוא הפירות הראשונים – בכוֹרוֹת תוצרת הארץ. בזמן שבית המקדש היה קיים, כל מי שהיו לו עצי פרי או שדות תבואה בשטח ארץ ישראל, היה מביא מידי שנה את השיבולים או הפירות הראשונים שצמחו לו לבית המקדש בירושלים ושם מעניק אותם במתנה לכוהנים1.
מתנת ה"ביכורים" היא אחת מ-24 המתנות שציוותה התורה לבני ישראל לתת לכוהנים תמורת עבודתם בבית המקדש2.
למה ביכורים?
לא קלה היא דרכו של החקלאי. בכל חודשי הסתיו והחורף עמל הוא וטורח מבוקר ועד לילה לחרוש ולזרוע, להבריך ולנטוע, לדשן ולסקל, להשקות ולזבל. אך זוכר הוא החקלאי היטב שפרי עבודתו ועמלו אינו מובטח. את עיניו וליבו הוא נושא השמיימה באמונה ומתפלל. לגשם של ברכה שיבוא בעיתו, ולקרני השמש שימלאו את הפירות עסיס. מבקש הוא מאדון העולמים שלא יתייבשו הפירות ולא יישרף הדגן, שלא יפגעו המזיקים ולא תזיק הרוח, שילבלבו העלים וינצו הפרחים, ויזכה בבוא העת לקצור פירות נאים ומשובחים.
ובהגיע האביב, כשהשעורה נעמדת באיביה והחיטה מתחילה צומחת, התאנה נותנת פריה והגפן מתמלא סמדר, נמלא ליבו של החקלאי שמחה וגיל. הוא יורד אל חצרו ואל שדהו וסוף סוף רואה את ראשוני הפירות מתחילים לנבוט. ברוך ה', יש שכר לעמלו ותפילותיו. ועם השמחה מגיעה ההודיה – הכרת הטוב לבורא העולם על חסדו ועל טובו ועל הארץ הטובה שנתן לנו.
את ראשוני הפירות לא יאכל בעצמו. אותם הוא יביא לבית ה' – בית המקדש בירושלים.
מאיזה מיני פירות היו מביאים ביכורים?
את פירות הביכורים מביאים רק משִׁבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן (ענבים), תאנה, רימון, זית ותמר. כמו כן, לביכורים מביאים רק פירות מאיכות טובה, פירות שאינן נחשבים איכותיים לא מובאים בתור ביכורים3.
הפרשת הביכורים
השלב הראשון במצוות הביכורים הוא "הפרשת הביכורים" המתבצעת כבר בשדה או בכרם, כאשר לפירות הראשונים המתחילים לנבוט וקושר אותם בסרט, בעודם מחוברים לעץ ולאדמה, כדי לסמן שאלו הן הביכורים – בכורות הפירות – ואומר "הרי אלו ביכורים". בהמשך יגדלו הפירות ואז יעלה אותם לירושלים4.
איך מביאים את הביכורים ומה עושים איתם?
לאחר שגדלו הפירות כל צרכם, מניח אותם המגדל ב"טֶנֶא" – כלי עשוי מתכת או סלסלת נצרים – ומעלה אותם לירושלים.
הבאת הפירות לירושלים לא הייתה עניין של מה בכך. החקלאים בכל כפר וכפר היו מתאספים יחד ופוסעים אל עיר המחוז הסמוכה, שם היו ישנים ברחובה של עיר. עם שחר היה הממונה שבחבורה מכריז וקורא לכולם: "בואו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו"!
מכפר לכפר ומעיר לעיר הצטרפו עוד ועוד מביאי ביכורים לתהלוכה החגיגית והמפוארת. ולפני הצועדים מנגנים חלילים ושור עטור ענפי זית שקרניו מצופות זהב צועד לפני כולם, כאילו אומר:
כשהתקרבו מביאי הביכורים לירושלים, היו יוצאים חשובי העיר לקבל את פניהם בברכת שלום ייחודית: "אחינו, אנשי מקום ___ בואכם לשלום!".
ובבואם להר הבית היה כל אחד לוקח לידיו את טנא הביכורים שלו ונושא אותו על כתפו. כשהסל על כתפו נכנס כל אחד לחצר המקדש, ה"עֲזָרָה", כשהוא קורא בפיו את מילות הפסוק5 : "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" והלוויים מלווים את כניסתו בשירו של דוד המלך6 "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי...".
בתוך ה"עֲזָרָה" מוריד מביא הביכורים את הסל מכתפו ואוחז אותו בידיו. הכוהן מניח את ידו תחת הסל ומגביה אותו, ובעל הפירות7 ממשיך לקרוא את פסוקי "מקרא הביכורים" המספרים את סיפורו של עם ישראל, מתלאותיו של יעקב אבינו, דרך הגלות במצרים והגאולה רצופת הניסים, ועד קבלת הארץ והרגע המשמח שבו זוכה בעל הפירות לעמוד לפני ה' עם יבולו המשובח ולהביע את תודתו:
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגׇר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' א-ֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עׇנְיֵנוּ, וְאֶת עֲמָלֵנוּ, וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'!"8.
לאחר הנפת הביכורים וקריאת פסוקי ההודיה, לוקח בעל הפירות את הסל ומניח אותו לצד המזבח, משתחווה לכיוון קודש הקודשים על קרקע ה"עזרה", ויוצא מן המקדש לחגוג ברחבי העיר ירושלים וגםמביא קרבן בהמה. רק למחרת, אחרי ששהה במשך כל הלילה בירושלים, היה רשאי לחזור לביתו9.
כל פירות הביכורים שהונחו לצד המזבח נאספים ומחולקים למשמרת הכוהנים שעבדה באותו שבוע בבית המקדש10. הכוהנים אוכלים את הפירות הקדושים בתוך חומות ירושלים בטהרה11, לא לפני שהם מברכים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל בִּיכּוּרִים"12.
מתי מביאים ביכורים?
התקופה העיקרית של הבאת הביכורים היא בקיץ: מאחרי חג השבועות ועד סוף חג הסוכות. ניתן להביא ביכורים גם אחר כך, לאורך עונת הסתיו, עד חנוכה, אבל בתקופה זו הבאת הביכורים נעשית ללא קריאת פסוקי ההודיה שאותם קוראים רק בעונת הקיץ בשל השמחה האופפת אותה בעקבות קצירת היבול13.
חג השבועות: חג הביכורים
אחד משמותיו של חג השבועות הוא "יום הביכורים". החג נקרא כך משום שביום זה מקריבים בבית המקדש את "שתי הלחם" – שתי כיכרות לחם חמץ העשויות מביכורי תבואת החיטים שצמחה בארץ ישראל. לאחר הקרבת "שתי הלחם" עם הקורבנות הנלווים אליהם, ניתן להתחיל להביא ביכורים לבית המקדש14.
הביכורים בימינו
מצוות הביכורים מתקיימת רק כאשר בית המקדש קיים. לצערנו בית המקדש עדין בחורבנו ולכן מצוות הביכורים לא מתקיימת.
עם התחדשות החקלאות היהודית בארץ ישראל החלו קיבוצים ומושבים חקלאיים לערוך "טקסי ביכורים" שבהם הציגו הילדים את היבול החקלאי המשובח תוצרת הארץ והאדירו את מלאכת עבודת האדמה – מעין זכר לטקס הביכורים האמיתי שנחגג בעת שבית המקדש עמד על מכונו. כדי שלא לפגוע בקדושת חג השבועות הקפידו רוב הקיבוצים לערוך את הטקס רק לאחר החג.
יהי רצון שבית המקדש יבנה שוב במהרה בימינו ונזכה לראות את חגיגת הביכורים הנהדרת ולשמוח לפני ה' בכל הטוב שנתן ועוד ייתן לנו.
כתוב תגובה