שאלה:

פסח אמור להיות חג החירות משעבוד. לכאורה זה מגוחך, לחגוג חירות על ידי אי אכילת לחם? האם הגבלות הן לא ההיפך הגמור מחופש?

תשובה:

זה תלוי איך אתה מגדיר חופש. אם להיות חופשי זה אומר לעשות מה שבא לך ללא חוקים ומגבלות כלל, אז אתה צודק. אם אני חופשי רק כאשר אף אחד לא אומר לי מה לעשות ואני יכול לציית לכל גחמה או קפריזה שלי, אז איסור לאכול לחם הוא באמת איום על החופש שלי.

אך האם זהו באמת חופש? האם אז אינני עבד לשגיונות ולקפריזות שלי? מה קורה אם הגחמות שלי לא ממש באות ממני? אולי יש לי אי-אלו רצונות שמישהו הכניס לראשי. האם אני באמת חופשי אם אני הולך אחר הרצונות הללו? מה קורה אם יש לי דחפים שהגשמתם יכולה להביא לי נזק? האם תוכל לקרוא לי חופשי אם אני כבול לדחפים אלה? ומה לגבי התנהגות כפייתית או כתוצאה מהתמכרות? או הרגלים רעים? האם לא יתכן שתהיה עבד גם למה שאתה רוצה?

היהדות מגדירה חופש באופן שונה לגמרי. חופש אמיתי הוא היכולת לבטא מי אתה באמת. אם באישיותך ישנן רמות שעדיין לא חקרת אותן, אם עדיין לא הייתה לנפשך הזדמנות להתבטא – אזי אתה עדיין לא חופשי.

התורה היא ספר ההדרכה לנשמותינו. אפילו חוקיה, שלכאורה נראים מגבילים, נמצאים שם רק כדי לאפשר לנו לצותת לאני הפנימי שלנו. משום שלפעמים רק על ידי גבולות והגבלות, האני האמיתי שלנו מתגלה.

דוגמה להגבלות שיוצרות חופש ניתן למצוא במשחק הכדורגל. בהשוואה לענפי ספורט אחרים, כדורגל הוא סוג ספורט מאד מגביל, מפני שאינך יכול להשתמש בידיים שלך. אז האם כדורגל הוא משחק מתסכל? לכדורגלן מתחיל, יכול להיות שכן. אם אתה תמיד מתמקד על העובדה שאינך יכול להשתמש בידיים, אז זה ייראה לך די מעצבן. אבל אם תיכנס יותר לעניינים, אז תבין שבדיוק בגלל העובדה שבכדורגל אתה מנוּע מלהשתמש בידיך, אתה "חופשי" לפתח כישורים אחרים – כגון לבעוט, לרמות ולהפריע – שאחרת לא היית יודע שיש לך אותם.

באותו אופן, מטרת המנהגים ביהדות היא לא לקשור אותנו, אלא להפך, הם משמשים להשקטת הרעש של הקיום הגשמי היומיומי ולעזור לנו לכוון את עצמנו למסרים העמוקים יותר של החיים.

בפסח אנו אכן מוגבלים לגבי מה שאנו אוכלים. אך על ידי שינוי ההרגלים שלנו אנו בעצם חופשיים לראות מעבר ליום-יום. יש הזדמנות לנשמה להישמע, ושום דבר אינו יותר חופשי מזה.