מהי הכתובה?

ה'כתובה' היא חוזה הנישואין שמגדיר באופן מפורט את החובות של החתן (שמעכשיו יהיה הבעל) כלפי הכלה (שמעכשיו תהיה אשתו). בחוזה גם מוגדר גובה הפיצוי שהאישה תקבל במקרה של פירוק הנישואין בעקבות גירושין או פטירה של הבעל.

בדומה ל'גֵ ט' (מסמך הגירושין), גם הכתובה נכתבת באופן מסורתי בשפה הארמית, שפת הדיבור העיקרית של היהודים בתקופת התלמוד.

אבל מדוע ממשיכים לנהוג כך גם כיום כאשר רוב היהודים כלל אינם דוברים ארמית?

הסיבה העיקרית: שפה משפטית מדויקת

קשה להפריז בחשיבותו של נוסח הכתובה. הן בשל החשיבות המשפטית שיש לכל מילה ואפילו לכל אות במסמך, והן בשל החשיבות הרוחנית העמוקה הכרוכה בנוסח הכתובה.

למעשה, החשיבות של כתובה כשרה ומדויקת היא קריטית מאוד, לא רק בשביל טקס החתונה אלא לכל משך חיי הנישואין: במקרה שמסמך הכתובה אבד או בלה, או אם תתגלה שגיאה רצינית בנוסח שלו, לבני הזוג אסור לשהות יחד עד שתושג כתובה חליפית1 כשרה2.

במשך מאות שנים, בעיקר בתקופת התלמוד, חכמי ישראל דנו בכל אות ופסיק בנוסח הארמי של הכתובה עד שגובש נוסח שכל מילה שלו היא מדויקת ובעלת משמעות רבה.

בדומה לחוזים עכשוויים, ככל שהחוזה חשוב יותר כך תהיה חשיבות יותר גדולה שהנוסח יהיה מקצועי, מהודק ומדויק.

ברית הנישואין, הוא ללא ספק אחד מהצעדים החשובים והמשמעותיים ביותר בחיים, מכל הבחינות, ובוודאי בהיבט הרוחני של הנישואין: יצירת קשר מהותי בין הנשמות של האיש והאישה והפיכת שניהם לישות רוחנית אחת.

אין פלא אפוא שהחוזה המגדיר את תהליך הנישואין ומערכת היחסים שהיא יוצרת, חייב להיות מנוסח צורה מדויקת ביותר. משום כך אנו משתמשים דווקא בנוסח המסורתי, הכתוב ארמית, שהוגה בקפידה רבה על ידי מאות חכמי ישראל בזמן התלמוד3.

ומה הדין של כתובה מתורגמת?

מבחינה תיאורטית אפשר אמנם ליצור גט או כתובה כשרים גם בשפה אחרת , ולא רק בארמית, במידה והנוסח אכן יהיה מדויק ויעמוד בכל התנאים ההלכתיים הרלוונטיים. אבל למעשה ההלכה מתירה זאת רק במקרים חריגים4.

וכמובן, העובדה שהכתובה כתובה בארמית אינה פוטרת מהצורך והאחריות של בני הזוג להבין את התוכן שלה. בדרך כלל הרב 'מסדר הקידושין' דואג להסביר לזוג לכל הפחות את עיקרי הדברים וגם לא קשה להשיג את תוכן הכתובה בתרגום לעברית (או לשפה אחרת).

יש המעדיפים לקרוא תחת החופה גם את הנוסח המתורגם5, אבל הכתובה המקורית, שאותה מקבלת הכלה בטקס החתונה חייבת להיות כתובה בנוסח המקורי, בארמית, כדי להבטיח שהיא מדויקת וכשרה.

'כתובה' מעוטרת מגיאוגריה (מקור: ויקיפדיה)
'כתובה' מעוטרת מגיאוגריה (מקור: ויקיפדיה)

סיבות נוספות

מלבד הסיבה המשפטית-הלכתית המכתיבה לנוסח הכתובה, יש לכך סיבות נוספות:

מסורת של אלפי שנים

צורת הכתובה נשמרת במסורת אדוקה בעם ישראל במשך אלפי שנים, עוד מימי בית המקדש השני6, ולכן הדבר התקבע כ'מנהג ישראל' מחייב שמחבר את הזוג הטרי עם המורשת העתיקה והמקודשת של היהדות7.

הייחודיות של השפה הארמית

לשפה הארמית יש מעמד מיוחד. בניגוד לשאר השפות הלועזיות, היא איננה נחשבת כשפה זרה ללשון הקודש ויש בה קדושה מסוימת; חלקים נרחבים מהתנ"ך כתובים בארמית וכך גם התלמוד וקטעים מן התפילה (כמו ה'קדיש', לדוגמה), ולדעות מסוימות מקורו של התרגום הארמי לתורה הוא ממשה רבינו עצמו8.

· ראו גם: למה תפילת ה'קדיש' כתובה בארמית?

להתחמק מהמלאכים...

ועדיין, האם לא היה עדיף לנסח את הכתובה והגט בלשון הקודש במקום בארמית?

יש מי שמסביר זאת על דרך האגדה:

כאשר משה רבינו עלה לקבל את התורה מאת ה', טענו מלאכי השרת שבני האדם לא יוכלו להקדיש את זמנם ללימוד התורה בגלל הצורך לצאת לעבוד ולהתפרנס, ולכן ראוי שהתורה תיתן דווקא להם, המלאכים, שהם אינם נזקקים לעבוד ולהתפרנס ולכן יוכלו לשקוד בה ללא הפרעות.

השיב להם הקדוש-ברוך-הוא: "אתם תראו שנְשׁוֹת ישראל הצדקניות ייקחו על עצמן חלק מעול הפרנסה וכך יאפשרו לבעליהן לשקוד על התורה יומם ולילה".

ואולם, חוזה הכתובה קובע מפורשות שהאיש לוקח על עצמו את האחריות המלאה לפרנסת הבית. מה שיכול לשמש את המלאכים כהוכחה מוחצת לטענתם!

לפיכך כותבים את הכתובה בארמית, שהיא שפה שאותה המלאכים "אינם מבינים"9. כך הם "לא יבחינו" בהתחייבות המצדיקה את טענתם ולא יחזרו לטעון אותה... 10

אמת של בני-אדם, לא של מלאכים

ברוח דומה, יש המטעימים זאת על פי המדרש11 המספר שבשעה שבא הקדוש ברוך הוא לברוא את אדם הראשון, מלאכי השרות התפלגו לקבוצות שנחלקו בדעתם לגבי השאלה האם נכון לברוא את האדם או לא.

המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם, היו מלאכי האמת ומלאכי השלום. מלאכי האמת טענו שהפרופיל של האדם המצוי יהיה "כולו שקרים"; ומלאכי השלום טענו שהדם יהיה "כולו קטטות". מכיוון שכך, טענו הם, מוטב שלא לברוא את האדם.

בעקבות כך, מספר המדרש, "לקח הקדוש ברוך הוא את האמת והשליך אותה ארצה". כלומר, הקדוש ברוך הוא הרחיק את האמת וברא את האדם בניגוד לעמדתה.

כשיש אמת אין שלום

כשקוראים את המדרש המעניין הזה צריך לשים לב:

מסופר כאן כיצד הקדוש ברוך הוא בחר לבטל את דעתה של האמת, אבל לא מוסבר כיצד הוא התמודד עם טענתם, המוצדקת לכאורה, של מלאכי השלום: שהאדם יהיה מלא מריבות וקטטות, ולכן לא רצוי לברוא אותו!

אין זאת אלא משום שלעתים רבות דווקא הרצון לשמור באדיקות על האמת הוא מה שגורם למריבות מיותרות. מסיבה זו קובעת ההלכה שבמקרה הצורך מותר לעגל פינות ולוותר על הצגת האמת המלאה אם הדבר יועיל למנוע מריבה או יעזור להשכין שלום12.

אם כן, כאשר הקדוש ברוך הוא "כופף" את מלאכי האמת, הבינו מלאכי השלום שהאדם שייברא כבר לא יהיה "מלא קטטות" ולכן שינו מיד את עמדתם והחלו לראות את בני האדם באור חיובי.

למעשה, בבריאת האדם וויתר הקדוש ברוך הוא על האמת למען השלום.

כתובה של שלום בית

איך כל זה קשור לכתובה שכתובה בארמית?

בנוסח הכתובה מתחייב הבעל לאישה "אני אעבוד, אכבד, אאכיל אותך ואפרנס אותך כמנהגם של גברים יהודים שעובדים, מכבדים, מאכילים ותומכים בנשותיהם באמת"

מסיבות הלכתיות ומשפטיות אי אפשר לוותר בשום אופן על המילה "באמת" שבסוף המשפט. אבל כאן מתעוררת בעיה רצינית, שכן, כפי שנוכחנו לדעת, בני-אדם אינם מסוגלים להיצמד ל"אמת" מבלי שהתוצאה תהיה "מלא קטטות"!

הבעיה הזו באה אל פתרונה כאשר מנסחים את הכתובה בשפה הארמית, שאותה "מלאכים לא מבינים". כך, רמת ה"אמת" שעליה מתחייבים בכתובה תהיה אנושית, סבירה ומאוזנת; 'אמת' במושגי בני-אדם ולא 'אמת' טוטאלית, כמו שמבינים מלאכים... רק כך לא ייפגע שלום הבית של האיש והאישה13.

כמובן, שני הטעמים האחרונים הם בבחינת "פרפראות לחכמה" ואינם הסיבות העיקריות לכך שהכתובה כתובה בשפה הארמית, אבל הם בהחלט מלמדים אותנו על השפעתה של 'כתובה' כשרה כהלכתה על חייהם ואושרם של החתן והכלה.

· ראו גם: אמת? לא תמיד זה נכון. אז מתי נכון לומר אמת ומתי דווקא לא?