שאלה:

מהי השקפת היהדות על גירושין? אם נשמות מתאחדות תחת החופה, האם ניתן להפריד ביניהן?

תשובה:

כאשר גבר ואישה מתחתנים כדת משה וישראל, נשמותיהם מתאחדות. זה כמו ניתוח רוחני, הנוטל ישויות נפרדות ומחבר אותן לכדי שלמות אחת חדשה. הגירושין על פי היהדות הם ההפך מכך. זוהי כריתה רוחנית, הכורתת חלק אחד מן הנשמה המאוחדת מן החלק השני, ויוצרת שתי ישויות נפרדות.

הגירושין, כמו כריתת איבר, היא טרגדיה, אך לעתים זהו הדבר הנכון לעשותו. גישתנו לגירושין מקבילה בכמה מובנים לגישתנו לכריתת איבר:

זה כואב. כאשר איבר בגוף נעשה כל כך חולה שהוא מסכן את שאר הגוף, החולה ניצב בפני החלטה איומה: להתמודד עם כאב הכריתה, או להסתכן בסבל חמור אף יותר אם הדברים יישארו כפי שהם. אם הסיכונים העתידים גבוהים מספיק שהם גוברים באופן ברור על הסבל הנוכחי, אזי כריתת האיבר היא המעשה הנכון. בדומה לכך, גירושין מכאיבים לכל הנוגעים בדבר, אך כאשר הישארות במערכת יחסים לא בריאה רק תגרום עוד נזק, סבל וכאב-לב, אזי להתגרש זו הבחירה הנכונה.

זהו המפלט האחרון. אנו עושים כל דבר אפשרי כדי להימנע מלהזדקק לכריתת איבר. אם ישנו סיכוי קלוש ביותר שניתן להציל את האיבר, אפילו במאמצים גדולים ובמחיר גבוה, ננסה לעשות זאת. רק לאחר שמיצינו את כל האפשרויות האחרות, נפנה למוצא האחרון, שהוא כריתת האיבר. הוא הדבר באשר לגירושין – שוקלים אפשרות זו רק אחרי שמנסים קודם כל טיפול וייעוץ והמאמצים הכנים לשנות את המצב מתבררים כחסרי תועלת.

אין זו סתם "תוכנית ב'". ההחלטה לבצע כריתת איבר לא נעשית בקלות. לא רואים זאת כאופציה במקרה שהעניינים לא מסתדרים. איש לא יערוך ניסויים פזיזים בגופו שלו ויאמר "אם יקרה משהו לרגל או ליד שלי, תמיד אוכל לכרות אותם". בדומה לכך, איננו נכנסים בברית הנישואין מתוך מחשבה ש"אם הדברים לא יסתדרו, תמיד נוכל להתגרש". הגירושין לא צריכים להוות גורם בהחלטה להינשא. הנישואין הם לתמיד. תוכנית ב' לא קיימת כלל.

מניעה עדיפה על ריפוי. אנשים שנכרת להם איבר יכולים לחיות חיי הגשמה ואושר. יתכן אפילו שאחרי הניתוח הם ירגישו הרבה יותר טוב מאשר לפני כן. אך אילו היו יכולים לחיות את החיים מחדש, הם לא היו בוחרים כלל בדרך הזו. כך גם הגירושין עשויים לעתים להוביל לאושר, ויתכן שהאדם יחווה אהבה וסיפוק אמיתיים אחרי פירוק מערכת היחסים. אבל ברור שיהיה עדיף אם נוכל להגיע לנקודה זו בלי לסבול את כאב הגירושין.

לעתים קרובות, כאשר בני זוג נפרדים זה מזו, השאלה איננה "למה הם התגרשו?", אלא "למה הם התחתנו בכלל מלכתחילה?" במקרים רבים, אנשים מתגרשים מן הסיבות הנכונות, ומתחתנים מן הסיבות הלא נכונות. שיעורי הגירושין הגבוהים לא צריכים להפחיד אותנו ולגרום לנו להימנע מלהיכנס בברית הנישואין, אלא עליהם לחזק את נחישותנו לקחת את עניין הנישואין ברצינות ולוודא שאנו בוחרים בבן/ בת זוגנו מן הסיבות הנכונות. מהן הסיבות הנכונות? זוהי כבר שאלה אחרת...