רע זה טוב?

למדתי בספר התניא שהעצה להיפטר מדאגות ותחושות שליליות היא להבין שהצרות והייסורים הם בעצם טוב שמגיע מאלוקים – כי מה שנראה לנו כמו דברים רעים, הם בעצם חסדים כל כך עצומים, עד כדי כך שהם לא יכולים להגיע אלינו בצורה של טוב אלא דווקא בצורה שלילית.

חשבתי על זה שוב ושוב ולא הבנתי. האם זו לא התחמקות, לומר לאדם שסובל שיאמין שבעצם הרע שהוא חווה הוא טוב? הרי בפועל האדם סובל, רע לו!

שלושה שלבים

זו שאלה מצוינת, שנוגעת בנושא עמוק מאד. אנסה להסביר זאת בצורה פשוטה ככל האפשר.

בספר התניא (בפרק כו) אדמו"ר הזקן מציג את התפיסה לגבי חווית הסבל והרע בעולם, והוא בעצם משרטט תהליך שנותן לאדם כלים להתמודד עם כל הדאגות והמצוקות של החיים. התהליך הזה מורכב משלושה שלבים: אמונה, הבנה ובחירה –כפי שאסביר מיד.

השלב הראשון: אמונה

השלב הראשון בתהליך הוא האמונה.

האדם צריך לדעת שאלוקים הוא טוב מוחלט. זו הנחת היסוד, שממנה הכול מתחיל. וכאן יש לנו כלל חשוב: "טבע הטוב – להיטיב". מי שהוא טוב בעצמו, עושה רק טוב גם לאחרים. לכן, זה מוביל אותנו למסקנה ש"אין רע יורד מלמעלה". זו משוואה פשוטה: אלוקים הוא טוב מוחלט, ולכן ממנו לא בא שום דבר רע.

אז איך נסביר את הרע שאנחנו רואים מול העיניים? כמו ששאלת נכון: הרי בפועל האדם חווה סבל ומצוקה! – ההסבר לזה הוא ש"גם זו לטובה". גם מה שנראה לנו שלילי ורע, הוא בעצם טוב. כלומר: זה לא טוב לפי המדד האנושי שלנו, אבל בערכים מוחלטים – גם זה טוב. לא יכול להיות אחרת.

השלב השני: הבנה

אבל, כמו שברור לכל אחד, האמונה הזו לבדה לא ממש מנחמת את מי שממשיך לחוות את המציאות דרך החוויה האנושית הרגילה. מבחינתו, לפי מדדי האושר והסבל שלו, רע לו. הידיעה שקיימת איזושהי אמת מופשטת ועלומה שלפיה הכול טוב, לא הופכת את המציאות המוחשית השלילית לחוויה טובה.

כאן מגיע השלב השני בתהליך: ההבנה.

כשאדם סובל ורע לו, לא מייעצים לו לעצום את עיניו, לברוח מהמציאות ולחיות באשליות ורודות. הדרישה היא הפוכה בדיוק: להביט למציאות בעיניים ולהודות בכך שהחיים קשים ושקורים לו דברים רעים ולא נעימים. כלומר: אומרים לאדם להפריד בין התחושה הסובייקטיבית לבין האמת האובייקטיבית – כן, אתה חש שרע לך, אבל מה שאתה עובר הוא לא רע אלא טוב.

ועכשיו נשאל את השאלה המתבקשת: למה בעצם דבר שהוא באמת טוב, מרגיש כל כך רע? ואם זה מרגיש רע, מה טוב בזה? – כאן בא ההסבר הבא: אנחנו לא אומרים "הכול טוב" באותה מידה, אלא "יש שני סוגים של טוב".

הרי אלוקים עושה רק טוב, נכון? ולכן, גם מה שנראה לנו רע וגם מה שנראה לנו טוב – שניהם טובים. אבל בכל זאת יש הבדל ביניהם: יש "טוב גבוה" ויש "טוב נמוך". פירוש הדברים, אם לדבר בדימויים פשטניים: בעולם האמת למעלה יש כמו שני אגפים, אחד נמוך וחלש יותר ואחד גבוה וחזק יותר. אבל יש עוד הבדל בין שני האגפים: האגף העליון, כמו שהוא גבוה יותר, כך הוא גם נסתר יותר – בעצם, דווקא בגלל שהוא גבוה יותר, לכן הוא מופיע בצורה נסתרת יותר.

מה זה אומר? שדווקא הדברים שמבחינה אמיתית הם טובים יותר, ייראו לנו כמו דברים רעים. כמו שאומרים: זה כל כך טוב, שזה מרגיש כמו רע. פשוט, כי אי אפשר לתפוס את הטוב הנעלם.

השלב השלישי: בחירה

ואז מגיע השלב השלישי: הבחירה.

אחרי שהאדם מבין שהרע הוא בעצם "טוב עליון ומכוסה", הוא ניצב בפני הכרעה דרמטית: מה חשוב יותר בחיים, האם "הטוב" או "העליון"? במילים אחרות: האם נבראתי כדי שיהיה לי טוב, או כדי להיות קרוב יותר לאלוקים?

נחדד את הדילמה: כל אדם נולד עם שאיפה טבעית להרגיש טוב, לחפש את מה שטוב עבורו. ולכן, כאשר משום מה הטוב הזה איננו, הוא לא מאושר ואפילו רע לו. אבל כאשר הוא בוחר להיות 'עליון' יותר, להיות קרוב יותר לאלוקים – הוא מפסיק לחפש את הטוב בשבילו, ובמקום זה הוא מחפש את השם.

כשאדם עושה את הסוויצ' הזה בראש, באופן קצת אבסורדי, הוא מתחיל לחפש דווקא את מה שנראה רע. למה? כי הוא יודע שמה שרע ברע זה בסך הכול ביטוי להסתתרות של הטוב האלוקי, אבל ההסתתרות הזו מוכיחה שיש כאן משהו גבוה יותר, קרבה חזקה יותר לאלוקים – ואם כן, דווקא כאן הוא מוצא את מה שהוא ביקש, הוא מוצא את השם!

זו המשמעות העמוקה של "שמחה בייסורים". זו לא שמחה למרות הסבל, זו שמחה בגלל הסבל. כשאדם חש סבל, הוא יודע שברגע זה הוא קרוב הרבה יותר לקדוש ברוך הוא – ואין אדם מאושר יותר ממנו בעולם...

הסוף טוב – הכול טוב

זה עוד לא הסוף. כאן בא הסיום המפתיע: כשאדם שמח בשמחת השם, מתוך רצון להתקרב לבורא העולם ולהעדיף את זה על פני התחושות האישיות שלו, הוא מקבל בונוס מיוחד – הוא זוכה גם לחוות את הטוב המושלם.

המצב שבו עליונות שווה בהכרח הסתתרות היא מצב זמני חולף. בעתיד, כשהעולם יגיע למצב האידיאלי שלו, הקשר הזה יתפרק. זה כבר לא יהיה נכון. אז, מה שעליון יותר כבר לא יהיה נסתר יותר. להיפך: הוא יהיה גלוי יותר. הטוב העליון שהאדם בחר בו יהיה גם טוב גלוי, מורגש ומוחשי. זה יהיה טוב מושלם, הרבה יותר מכל הרגשה חיובית שאדם חווה בחיים.

עכשיו אתה מבין איך אפשר לשמוח מהסבל?