למה רוחצים את הידיים?

נוהגים לרחוץ את הידיים לאחר השתתפות בלוויה1 או ביקור בבית הקברות2. בפועל, עושים זאת כמו נטילת הידיים בבוקר – שופכים מים על שתי הידיים שלוש פעמים לסירוגין3.

על פי הנהוג, מקפידים מאד לרחוץ את הידיים מיד עם סיום הלוויה או הביקור בבית הקברות, ונזהרים לא להיכנס הביתה לפני הנטילה4.

מה הסיבות לנוהג הזה?

הסיבות

· רוח רעה

הסיבה הבסיסית לרחיצת הידיים לאחר קרבה למתים היא שבכל פעם שהקדושה פורחת ויוצאת, כוחות שליליים של טומאה מנסים למלא את החלל ולשרות במקום. לכן, לאחר שהנשמה הקדושה עוזבת את הגוף, שורה סביב המת רוח טומאה.

רוח הטומאה הזו נתפסת במיוחד לידיהם של מי שנמצאים בסמוך, משום שהידיים הן החלק בגוף שמתפשט יותר מכולם כלפי חוץ5.

· לטהר את עצמנו

שטיפת הידיים משמשת גם כתזכורת עבור האנשים החיים לכך שעליהם לנהל את חייהם ולעבוד את השם בדרך טהורה6.

· "ידינו לא שפכו את הדם"

רחיצת הידיים הזו רומזת לרחיצת ידיים טקסית שמופיעה בתורה בפרשת עֶגְלָה ערופה. במקרה שנמצאת גופה של נרצח מחוץ למקום יישוב, אומרת התורה, צריך לקיים טקס כפרה מיוחד. בטקס, עורפים עגלה בנחל, וזקני העיר הקרובה למקום מציאת הגופה רוחצים את ידיהם ואומרים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה', וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם7".

למעשה, יש שנוהגים אף לומר את הפסוקים הללו בעת נטילת הידיים לאחר לוויה או ביקור בבית עלמין8.

· לזכור את המים המטהרים

הסבר נוסף מקשר את מנהג רחיצת הידיים עם מנהג נוסף: ביציאה מבית הקברות, תולשים מעט עשב יחד עם מעט עפר מהאדמה.

השילוש הזה של עפר, עשב ומים מזכיר את הליך הטיהור מטומאת מת, שבו היו מזים על הטמאים בעזרת צמח האזוב מים שבהם מעורב אפר הפרה האדומה השרופה9.

מה עושים אחרי הנטילה?

  • כשמסיימים ליטול את הידיים לאחר לוויה (לא לאחר ביקור בבית קברות), נוהגים לשפוך את המים הנותרים בנטלה ולהפוך אותה על פיה כדי שלא יישארו בה מים. ההסבר לכך על פי הקבלה הוא כדי לאפשר לכוחות הטומאה לקחת את שלהם ולהניח לנו ללא הפרעה10.
  • בסיום הנטילה, לא מעבירים את הנטלה לבא בתור שרוצה ליטול את ידיו אלא משאירים אותה הפוכה וכל אחד לוקח אותה בעצמו. הסיבה לכך היא כי איננו רוצים 'להעביר' את הכאב והצער לאחרים. הסבר נוסף הוא ש"ביום המוות" מתחדדת התחושה שכל בני האדם שווים, ואף אחד לא אמור להיות בעמדה של "נותן" או "מקבל"11.
  • אחרי רחיצת הידיים לא מנגבים אותן אלא מניחים להן להתייבש לבד. זאת כדי לסמל את הרעיון שאיננו להוטים להשכיח מראשנו את רגשות האבל והאובדן וכי אנחנו רוצים להמשיך ולזכור את תכלית החיים12.

לסיום, הלוואי שנזכה להגיע ליום שבו "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֶלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים13".