"בכל דרכיך דעהו" אומר שלמה המלך בספר משלי; "כל מעשיך יהיו לשם שמים" נאמר בפרקי אבות. היהודי עובד את השם לא רק באמצעות לימוד התורה, תפילה ושמירת מצוות, אלא גם בכל פעולה שהוא עושה, כולל פעולות שלכאורה גשמיות, כגון אכילה.

בזמנים מסוימים האכילה עצמה היא מצווה – אכילת מצה בפסח, למשל. אך גם במקרים אחרים, היהודי אינו פשוט אוכל; הוא אוכל "לשם שמים" – עם כוונה לנצל את האנרגיה הנובעת מהאכילה לשם עבודת השם. אנשי הקבלה הורו לנו שכאשר אנו אוכלים עם כזאת שימת לב, אנו "מעלים" את האוכל לדרגה גבוהה יותר, וכך משחררים את ה'ניצוץ האלוקי' שבאוכל על ידי הגשמת המטרה שלשמה הוא נוצר.