חכמי ישראל גזרו סדרת תקנות, כאמצעי הגנה נגד נישואי תערובת והתבוללות. במסגרת זו אסרו חז"ל להשתמש ביין, לחם ומזון מבושל של אינו-יהודי, גם אם אינם מכילים רכיבים שאינם כשרים.

האיסור לאכול אוכל שבושל על ידי אינו-יהודי חל רק במקרים הבאים: א) כאשר זה אוכל שלא ניתן לאוכלו בלתי מבושל ב) כאשר זה אוכל חשוב ה"ראוי להגישו בשולחן מלכים".

האיסור על אכילת לחם של אינו-יהודי חל על לחם שאפוי בבית ולא על לחם שנאפה במאפייה מסחרית. בכל זאת, קהילות רבות נוהגות להשתמש אך ורק בפת ישראל (לחם שנאפה ע"י יהודי).

אם יהודי מעורב באיזשהו שלב בתהליך האפייה או הבישול (למשל, מדליק את התנור), המאכל מותר באכילה.