לעזור לאבא לפגוע בעצמו?

אני לכוד בדילמה רגישה וכואבת מאד. אבא שלי הוא אדם מבוגר ולא בריא. הוא נוטל תרופות רבות באופן קבוע, וגם מצב הרוח שלו דכאוני. לאחרונה הוא ממש התחיל להפריז בעישון וצריכת אלכוהול. ביקשנו ממנו שיפסיק משום שהוא מזיק לעצמו, אבל הוא מסרב לשמוע. לא רק זה, הוא מבקש ממני ומהאחים שלי לקנות עבורו את הסיגריות והמשקאות. אנחנו ממש חסרי אונים. אני מודע לכך שהוא אדם בוגר ושאני חייב לכבד אותו ולציית לו, אבל איך אוכל לעזור לו לפגוע בעצמו?

לכבד בכל מחיר

שאלות כמו שלך צובטות את ליבי, ואני מבין היטב לליבך. מצד אחד אתה רוצה לכבד את אביך, ומצד שני אתה יודע שזה עלול לפגוע בו, חלילה.

ובכן, ראשית – חשוב לדעת שהתורה מורה לנו לכבד את ההורים עד כדי קיצוניות וגם אם זה דורש מאתנו מחירים אישיים כואבים. אפילו אם נראה שהם לא מכבדים את עצמם או עושים מעשים לא ראויים, אנחנו לא שם בתפקיד השופטים. אסור לילדים לחנך את הוריהם או לבקר אותם על מעשיהם.

הנקודה הזו מומחשת בסיפור נפלא שמסופר במדרש1: "מעשה באחד שהיה מוכר את כלי ביתו וקונה בהם יין. חששו בניו כי לא יותיר להם מאומה. השקו אותו לשוכרה והטילו אותו שיכור בתוך מערת קבורה [כדי שיתעורר ויבין את משמעות מעשיו]. באותו זמן עברה בעיר עגלה עמוסה ביין, ולפתע נשמע קול מהומה בעיר ובעלי העגלה פחדו שמא ייקחו להם את עגלתם. החליטו לפרוק את המטען ולהסתירו בתוך מערת קבורה [ולא ידעו שהשיכור קבור בה]. כשהתעורר [האב השיכור], מצא עצמו לצד נאדות של יין. שכב ושתה שלושה ימים. באו הבנים וראו את אביהם כאשר כד יין בפיו. אמרו: אם בוראך לא הותיר אותך לבד, גם אנחנו לא נותירך לבדך. תיקנו ביניהם שכל יום ישקה אותו בן אחר יין".

סיפור זה מזכיר לנו שהכבוד שמגיע להורים איננה בזכות מעשיהם או אישיותם. זו חובת הכרת תודה עצומה שלנו כלפיהם על כך שהם הביאו אותנו לעולם, ויותר מכך: בעיניו אמור להיות להורים מעמד על, כי הם ה'שותפים' של הקדוש ברוך הוא בתהליך היצירה שלנו.

לפעמים צריך לסרב

עם זאת, השאלה כאן קשה יותר – משום שאביכם מבקש מכם לעשות דברים שעלולים להזיק לו ואף לסכן את חייו.

במקרה הזה, ההלכה קובעת שלילד אסור להישמע להוראות של ההורים ולהימנע מביצוע שלהן. וכך נכתב בספר חסידים2: "מעשה באחד שחלה. בא הרופא אצלו לרפאותו, אמר לו: אם תשתה מים תהיה בסכנה, ואם תאכל מאכל פלוני תהיה בסכנה בנפשך, ואמר [החולה] לבנו: תן לי מים ואותו מאכל פלוני, ואם לאו לא אמחול לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא! אמר לו הקהל (הרבנים): אל תחשוש לדבריו".

כך, עם כל הכבוד העצום שאנחנו רוחשים להורים, יש גבולות שאנחנו צריכים להציב. זה לא נובע חלילה מאגואיזם או מנוחות, להיפך: כשחובת הציות מתנגשת באחריות שלנו לחייהם, שלומם ובריאותם – הבחירה ברורה.

לדעת איך לסרב

בכל מקרה, גם כשנאלצים לסרב לאבא או לאימא, אסור לפגוע בכבודם. אנחנו לא מחנכים את ההורים שלנו, לא מטיפים להם ולא מזלזלים בהם – ויהי מה. צריך לחפש את הדרך המכבדת והעדינה ביותר שתגרום לאבא להימנע מביצוע פעולות מזיקות ומסוכנות.

באופן אישי הייתי ממליץ לתעל את האנרגיות והמשאבים שלכם לטיפול אמתי ויסודי בבריאותו הנפשית של אבא, במקום להתעמת אתו על ההרגלים והצרכים שלו. ייתכן שאלה הכבוד וההתמסרות להורים במשמעותם המלאה.

לסיום, ברגעים קשים כאלה ראוי לזכור עד כמה המצווה הזו מיוחדת ויקרה. ואולי דווקא בגלל הקושי הרב והתמודדויות כמו שאתה מתאר שכרוכים בקיום החובה שלנו כלפי ההורים, התורה הבטיחה שכר רב כבר בחיים בעולם הזה.

רפואה שלמה ובשורות טובות.