תתבייש, זה אחיך

יהודי עשיר היה מלווה בריבית קצוצה. כשהגיע יום מותו, דרשו אנשי החברא קדישא סכום גבוה עבור חלקת הקבר שלו. לתמיהת בני המשפחה על התעריף הגבוה, הם הסבירו: "כל הקברים ניתנים בשכירות זמנית, עד תחיית המתים בימות המשיח. אך על מלווה בריבית אמרו חז"ל שהוא לא יקום בתחיית המתים. אי לכך, הקבר שלו הוא קנייה עולמית, והמחיר מתייקר בהתאם"...

פרשת בהר עוסקת באחד הנושאים הכלכליים הכי קריטיים: האיסור לגבות ריבית.

בפסוק שבו נכתב האיסור, מופיעות למעשה שתי דרישות. הראשונה היא: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו". כלומר, אם ראית אדם נופל בעסקיו וזקוק לעזרה כספית, עשה ככל שביכולתך כדי לסייע לו לעמוד על רגליו. הדרישה השנייה היא: "אל תיקח מאתו נשך ותרבית". כלומר, אל תנצל את הרגע הקשה מבחינתו של הנופל ותדרוש ריבית על ההלוואה, אלא הלווה לו ללא כוונת רווח.

בעצם, התורה תובעת מאתנו כאן להפגין אחווה. כששכן נמצא במצוקה ומבקש הלוואה כספית, הוא בעצם מבקש חיים. הוא מתחנן להזדמנות לעמוד על הרגליים ולחיות כמו בן אדם. ברגע הזה, לא ייתכן לחשוב על רווחים, על האינטרס האישי שלך. אי אפשר להתעלם מהמצוקה שלו ולנסות להרוויח ממנה.

לא סתם בכל פרשת ריבית התורה חוזרת שוב ושוב על מילת מפתח: "אחיך". זה "אחיך" שקורס, זה "אחיך" שלא תיקח ממנו ריבית. התורה רומזת כאן שעם ישראל הוא משפחה אחת גדולה. וכי מישהו היה מעלה בדעתו להפעיל מונה ריבית לאחיו שנפל ושרוי במצוקה כלכלית?

למעשה, חז"ל ממש העצימו את רוע נפשו של המלווה בריבית ותיארו אותו במילים קשות: "כל המלווה בריבית, כאילו כופר באלוקי ישראל וביציאת מצרים ואינו קם בתחיית המתים, ואף בעולם הזה נכסיו מתמוטטים וכָלים"1.

אבל, למה בעצם? מה הבעיה הגדולה בריבית? הרי הסיכום על הריבית נכתב ונחתם לאור היום ובהסכמתו המלאה של הלווה, ומדוע לאסור לעשות זאת? מה אכפת לנו שהמלווה ייהנה מהכסף שלו, שיעשה בשבילו עוד כסף?

הכסף עובד במקומך

הרבי מליובאוויטש מעניק הסבר שיש בו מסר לחיים2.

הריבית מסמלת בעיה גדולה יותר מאשר חוסר רגישות חברתית. הלוואה בריבית היא בעצם ניסיון להרוויח 'כסף קל מדי'. אתה נותן ללווה סכום כסף והכסף עובד בשבילך, ללא שום מאמץ. מבחינתך, הלווה יכול להרוויח מהסכום הזה הון או להפסיד אותו עד הפרוטה האחרונה, אך אתה תקבל את הריבית שלך בכל מקרה. זוהי דוגמה קלאסית לעשיית רווחים בלי אחריות ובלי מאמץ.

בכך, הלוואה בריבית שונה מכל סוג אחר של עסק. כשאדם משקיע במניות או נכנס כשותף בעסק, הוא לוקח אחריות ושותפות על מה שקורה עם הכסף שלו. הביצועים של החברה משפיעים ישירות על שווי ההשקעה שלו. בהלוואה בריבית, לעומת זאת, הוא מרוויח את שלו בין כך ובין כך, בלי שום אחריות לתוצאות.

ולצורת חיים כזו – היהדות מתנגדת. היהדות סוברת שאדם צריך לקחת אחריות כל הזמן וליצור כל הזמן מחדש, לא לחיות מהישגי העבר ולנוח על זרי הדפנה.

דומה לאלוקים

אם נחשוב על זה, זו מהות הטבע האנושי. אדם לא יכול ליהנות לאורך זמן מדבר שהושג בלי מאמץ ובלי עמל. אנחנו מתפתים לחשוב שאנחנו רוצים כסף ורווחים, אבל אם נעשה בדיקה פנימית אמתית נגלה שאנחנו רוצים משהו אחר, הרבה יותר עמוק: אנחנו רוצים ליצור דברים חדשים, אנחנו רוצים להשפיע. הכסף הוא רק סימן.

המדרש מספר3 על אברהם אבינו שהסתובב בעיר הולדתו, ארם נהריים, וראה את תושבי המקום אוכלים ושותים ומתבטלים עד שעה מאוחרת. אמר אברהם: "הלוואי לא יהא חלקי מתושבי הארץ הזאת". כשהתקרב לארץ ישראל, ראה את תושבי המקום קמים בשעה מוקדמת ועודרים את האדמה. אמר: "הלוואי יהא חלקי מתושבי הארץ הזאת". אברהם בחר מיוזמתו לעבוד קשה, כיוון שהוא הבין את סוד הקיום: אנחנו מחפשים ליצור ולחדש ולא להעביר את החיים בבטלה.

מה באמת הסיבה לכך? מדוע איננו מסתפקים בעשיית רווחים והנאה מהחיים? כי נבראנו "בצלם אלוקים". בנאדם דומה לבורא, וכמוהו – גם הוא רוצה לקחת חלק בבריאה, ביצירה. אלוקים טבע בעומק נפשנו את הצורך לברוא וליצור דברים חדשים ולא להתקיים לאורך זמן מקבלה מאדם אחר.

לכן התורה מתנגדת בחריפות לרעיון ההלוואה בריבית. יש כאן ניסיון להתפרנס בצורה קלה מדי, ללא שותפות בעול. נולדנו לעבוד ולהשפיע, לא לשבת רגל על רגל ולהרוויח.