שולחן ערוך: סימן שצד

סימן שצד סְפֵק עֵרוּב מַה דִּינוֹ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

א סְפֵק עֵרוּב, כְּגוֹן סָפֵק אִם הָיָה קַיָּם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לָאו1 – מֻתָּר,2 שֶׁסְּפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל. א וְהוּא שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁם וְאֵרַע בּוֹ סָפֵק,1 אֲבָל סָפֵק אִם הֻנַּח שָׁם אִם לָאו – אָסוּר: ב

ב צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לִטְּלוֹ וּלְאָכְלוֹ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל עָלָיו גַּל, ג וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלוֹ עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בְּמָרָא וְקַרְדֹּם ד – אֵינוֹ עֵרוּב,2 מִפְּנֵי שֶׁחֲפִירָה זוֹ הִיא מְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָהה^,3 וַאֲסוּרָה אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א,ו^,4 וְהָעֵרוּב גַּם כֵּן הוּא צֹרֶךְ מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַלְטְלוּ בְּאִסּוּר,ז^,5 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו:ח^,6

ג נְתָנוֹ בְּמִגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו, וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ ט קֹדֶם שֶׁחָשֵׁכָה,7 אִם אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִשָּׁם הָעֵרוּב אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה מְלָאכָה י גְמוּרָהיא^,8 – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָבַד, וְאֵינוֹ עֵרוּב, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְאָכְלוֹ.

וְאִם נִמְצָא הַמַּפְתֵּחַ בְּשַׁבָּת, אִם הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לַהֲבִיאוֹ בְּלֹא מְלָאכָה שֶׁל תּוֹרָה9 – הֲרֵי זֶה עֵרוּב.יב^,2 וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה הַמַּפְתֵּחַ בְּיָדוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,10 כֵּיוָן שֶׁמָּצוּי הוּא שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ – אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּצָאוֹ כְּאִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹיג לְמַפְרֵעַ: