"מיום הלכי ל'חדר' ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרונה - גאולה כזו באופן כזה, שעל-ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות, הגזרות והשמדות..." - קטע ממכתב שכתב הרבי ביום הולדתו ה-54 בשנת תשט"ז (1956).

אכן, מטרה אחת עמדה במרכזן של שני יובלות של פעילות, עשייה והישגים: יצירת עולם שאין בו שנאה וחמדנות; עולם משוחרר מסבל וסכסוכים; עולם מלא וגדוש בחכמתו וטובו של הבורא.

למעשה, הרעיון שעמד בבסיסן של כל שיחה שהרבי אמר, של כל מכתב שכתב ושל כל פעולה שיזם - היה ביאת המשיח, התגשמותה של הגאולה.

רעיון הגאולה האוניברסלית שתתגלה ע"י מנהיג בקנה-מידה עולמי הנקרא 'משיח' (=ממונה), הוא יסוד עיקרי באמונה היהודית.

היהודי המאמין יודע שהעולם שברא האלוקים, מכיל בתוכו פוטנציאל לשיקוף טובו האין-סופי ושלימותו הנצחית של הבורא. היהודי מאמין שנשמתו ירדה לעולם הגשמי, קודם-כל במטרה לגעת בפוטנציאל הזה ולהתקרב ככל יכולתה להיות חלק בהגשמתו.

עם זאת, כנראה שאף מנהיג בהיסטוריה היהודית, לא הדגיש את הדחיפות והנחיצות של ביאת המשיח, כפי שעשה זאת הרבי. בעשותו כן, הלך הרבי בדרכו של 'מורה הנבוכים' הוא הרמב"ם, שלפני יותר מ-800 שנה אמר: מעשה אחד, דיבור אחד ואפילו מחשבה אחת - יכולים להכריע את העולם כולו לכף זכות ולהביא את הגאולה לעולם.

הרבי הסביר זאת כך: כיוון שלאמיתו-של-דבר העולם טוב ומושלם, כל מעשה טוב שאתה עושה הוא אמיתי ומוחשי, בעוד שמעשה רע הוא רק תופעה שלילית וזמנית הממתינה לסילוקה. במובן זה, ניתן להשוות טוב ורע לאור וחושך. החושך - מאיים ומפחיד ככל שיהיה - אינו אלא העדר אור. האור לא צריך להילחם בחושך כדי לגבור עליו, כיוון שבכל מקום שיש בו אור, החושך נעלם בדרך של 'ממילא'. לפיכך, אפילו "מעט אור" מגרש "הרבה מן החושך".

לא משנה עד כמה העולם נראה חשוך. האור נמצא במרחק של מעשה אחד בלבד.

הרבי שלנו ראה כל אלה והעביר לנו את חזונו. אם נפתח את עינינו למציאות זו שחשף לפנינו הרבי, נוכל להביא גאולה לעולם - היום, כאן ועכשיו.