מעט מאוד ידוע על שנות נעוריו של הרבי. הסיבה לכך פשוטה: בשנים אלה, החלק הארי של ימיו ולילותיו, היה מוקדש ללימוד ולא לאירועים, פעולות ומעשים.

מוריו של הרבי הכירו מיד בכשרונותיו הנדירים והגדירוהו 'עילוי' שאין בכוחם ללמדו ולהוסיף לו דעת במסגרת לימודית שגרתית. מסיבה זו, הרבי עזב הרבי את ה'חדר' ועבר ללמוד אצל מורים פרטיים וזמן לא רב לאחר-מכן, החל ללמוד לבדו בהדרכת אביו, שהיה גאון בהבנתו ובהיקף ידיעותיו בכל נושאי היהדות. בזכות כשרונותיו והיקפן הנדיר של ידיעותיו, הרבי החל כבר בצעירותו להתכתב עם רבנים ותלמידי-חכמים מפורסמים, אף שהיו מבוגרים ממנו בעשרות שנים.

בבגרותו - בהיותו כבר מנהיג עולמי של תנועת חב"ד-ליובאוויטש - ייסד הרבי עשרות ישיבות ומרכזים לחינוך תורני גבוה: בשנת תש"י (1950) במרוקו; בשת תשי"ב (1952) באוסטרליה; בשנת תשי"ז (1957) במונטריאול, קנדה; בשנת תשל"ד (1974) במיאמי, פלורידה; בשנת תשל"ו (1976) בסיאטל, וושינגטון; בשנת תשל"ז (1977) בקראקאס, ונצואלה; בשנת תשל"ח (1978) בלוס-אנג'לס, קליפורניה; בשנת תש"מ (1980) בבואנוס-איירס, ארגנטינה, ובשנת תשמ"ד (1954) ביוהנסבורג, דרום-אפריקה.