במהלך מלחמת-העולם הראשונה, נמלטו המוני פליטים מפולין אל שטחי רוסיה.

רבים מהם הגיעו ליקטרינוסלב אך שם - בנוסף למחסור החמור במזון, במחסות ראויים ובשאר צרכים בסיסיים - הפליטים, ובעיקר היהודים שבהם, נאלצו להתמודד עם עוינותם של השלטונות המקומיים. הם סבלו בעיקר מההאשמות האנטישמיות הקלאסיות של 'שיתוף-פעולה עם האויב' והיו חשופים למאסרים, להחרמות רכוש ולעיתים אף לרציחות או האשמות פליליות ולהוצאות להורג.

הוריו של הרבי פתחו את ביתם לרווחה לפני הפליטים ועשו ככל יכולתם למען בטחונם ורווחתם: הם גייסו כספים כדי לפדות אסורים והירבו לתווך ביניהם ובין השלטונות - לא אחת תוך סיכון חייהם וחירותם-שלהם.

הרבי היה אז בן ארבע-עשרה בלבד, אך היה שותף מלא בפעולות אלה. לימים דיבר על הרושם העמוק שטבעה בו מסירות-נפשם של הוריו, ובפרט מסירותה של אמו לפליטים ולפעולות ההצלה.

גישה זו של הוריו ומסירותם לפליטים שנזקקו לעזרתם, תאמה מאוד את גישתה של חב"ד לסוגיה זו. הדאגה לצרכיו החומריים של יהודי אחר, הייתה והינה מאבני-היסוד של חסידות חב"ד ליובאוויטש מאז היווסדה. אדמור"י חב"ד מעולם לא ראו את עצמם מנהיגים רוחניים בלבד. התנאים הגשמיים של אנשיהם, היו חשובים להם לא-פחות ממצבם הרוחני. הם יסדו בשטחי רוסיה מושבות ומפעלים חקלאיים שסיפקו פרנסה ליהודים חסרי-כל. לאחר שהשלטון ברוסיה הועבר לידי הקומוניסטים, הם תמכו בחשאי באותם 'מהפכנים' שנשללו מהם זכויות בסיסיות. לאחר השואה, הם שלחו למחנות-הפליטים שלוחים שהגישו לפליטים עזרה וסיוע חומריים ורוחניים.

כיום, תלמידיו של הרבי מפעילים מרכזי גמילה מסמים בקליפורניה ובאנגליה; מטיסים לארץ-ישראל ילדים מאיזורים מוכי-קרינה סביב צ'רנוביל שברוסיה הלבנה (בלרוס), ומפעילים מאות בתי-תמחוי בכל מרכז יהודי בכל אחת מיבשות העולם. על-פי הנחיותיו של הרבי, בתי-חב"ד מפתחים ומחזיקים קרנות של 'גמילות חסדים' המספקות הלוואות לכל דורש בלא ריבית וחלק נכבד מתקציביהם מוקדש למטרות הומניטריות וחברתיות.