הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם-מענדל שניאורסאהן, נולד ביום שישי, י"א בחודש ניסן תרס"ב (18 באפריל, 1902) בעיירה הרוסית-אוקראינית ניקולייב.

אביו, רבי לוי יצחק שניאורסאהן, היה מקובל בעל שם ותלמיד-חכם גדול. אמו, הרבנית חנה, היתה אשה אריסטוקרטית ממשפחה רבנית מכובדת.

בהיותו בגיל שבע, עברו הרבי ומשפחתו להתגורר בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) שם התמנה רבי לוי-יצחק לרבה הראשי של העיר.

היו אלה שנים קשות ליהודי רוסיה הצארית, שסבלו תכופות מהתעללויות, התנכלויות ופוגרומים רצחניים.

אמו של הרבי, הרבנית חנה, סיפרה בהקשר זה שבשנת תרס"ה (1905), כאשר פורעים השתוללו ברחובות ניקולאייב ומשפחות יהודיות רבות מצאו מחסה במחבוא משותף, בכו התינוקות בקול רם. נסיונות ההורים להרגיע אותם ולהשתיקם כדי שקולות הבכי לא יסגיר אותם לפורעים, רק הגבירו את הבכי והחרדה. והנה, סיפרה הרבנית חנה, מכל היושבים במחבוא, היה זה מנחם-מענדל הצעיר, כמעט עולל בעצמו, שהציל את המצב: הוא הלך מתינוק אל תינוק, הרגיע את העוללים בלטיפת יד או במלת עידוד עד שהפסיקו מבכיים.

* * *

שנים לאחר-מכן, תיאר הרבי את שנות ילדותו כזמן בו התגבשה השקפת עולמו והיתה למסכת סדורה וברורה, שאחד מציריה המרכזיים היתה השקפת עולמו בנושא הילדות.

השקפה זו על הילדות הינה ייחודית לרבי ועם השנים הרבי פירט אותה בדבריו ויישם אותה בפעולותיו.

הרבי ראה בילד לא רק מבוגר בשלבי התהוותו, אלא אדם עם מעלות מיוחדות משלו. האמונה, התמימות, המרץ, הצמא הלהוט לכל ידע, יכולת הריכוז ותחושת השליחות של הילד, הן תכונות חשובות המפותחות אצלו יותר מאשר אצל אדם בבגרותו, לכן מחובתו של המבוגר לאמץ תכונות אלה. במלים אחרות, מטרת החינוך אינה רק להכין הילד לגיל מבוגר יותר, אלא גם להזין ולשמר את המתנות המיוחדות של גיל הילדות, ולהפוך אותן לחוויות מועילות וחיוביות שינחו אותו בעתיד.

ולא היתה זו תיאוריה בלבד. בשנת תשמ"א (1980) ייסד הרבי את הארגון העולמי 'צבאות השם' - 'צבא' של ילדים שמטרתו להביא לעולם גאולה. כבר מתחילת מנהיגותו 'גייס' הרבי ילדים לפעולותיו והם אכן נהפכו ל'חיילים' מסורים ונלהבים.

וכך, מספר פעמים בשנה הרבי היה נוכח ומדבר בכינוסי הילדים. הוא דיבר אליהם בשפתם-שלהם, הטיל עליהם 'משימות יום' וביקש מהם ליהפך לשותפים מלאים במשימתו של האדם עלי אדמות - זירוז הגאולה.