לקראת ראש-השנה תשנ"א, הדיקטטור העירקי סאדאם חוסיין שאיים להפציץ את ארץ-הקודש בראשי-נפץ גרעייניים או כימיים, פלש עם צבאו לכווית. העולם כולו נכנס לבהלה, אך הרבי הפיץ מסר של ביטחון ואמונה.

במרכז דברי הארגעה של הרבי באותם ימים של חשש וחרדה, עמד ציטוט ממדרש עתיק שצפה את התרחשות המאורעות: "שנה שמלך המשיח נגלה בה", אומר המדרש, "מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם... וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים.. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים: להיכן נבוא ונלך?.. ואומר להם (הקב"ה): בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? - הגיע זמן גאולתכם".

במענה לשאלות שהגיעו מיהודים רבים בערי ישראל ויישוביה, האם לעזוב את הארץ למקום יותר בטוח, השיב הרבי במענה ברור וחד-משמעי: ארץ-ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם. כששאלו את הרבי לדעתו על מסיכות האב"כ שחולקו לתושבי הארץ, הרבי השיב כי תהיינה מיותרות.

ואמנם, אף שמטחי סקאדים רבים נחתו על ישראל, אף מטח לא קטל אפילו יהודי אחד. היה זה נס של ממש. כל טיל היה טעון בראש-נפץ ששקל 300 ק"ג וכשטילים אלה נחתו ביישובי הארץ, האזרחים המבוהלים המכונסים ב'חדרים אטומים' ובמקלטים, האזינו באי-אמון למבזקי החדשות: בניינים נהרסו - אך תושביהם יצאו ללא פגע. צינורות גז התרסקו - אך באותה עת לא זרם בהם גז, וכך הלאה ועוד ועוד.

בחג השמח ביותר בשנה - חג הפורים - הוכרז על סיום המלחמה.

"לא ניתנה תשומת-לב מספקת לניסים שהתרחשו במלחמה", אמר הרבי בשיחות שהשמיע לפני חסידיו בשבועות שלאחר המלחמה. "התקשורת העולמית אמנם הכירה בניסים, אך עשתה נסיון למצוא להם הסברים רציונליים. עלינו לפרסם שאלה היו ניסים שנעשו על ידי ה'!"

הרבי גם הכריז שניסי 'מלחמת המפרץ' הינם חלק מההכנות המתרחשות בעולם לקראת ביאתם של ימות המשיח, שבהם תתגלה המציאות האמיתית של הטבע והניסים ייהפכו לדבר שבשגרה.

***

מאז ומעולם, נודעו גדולי החסידות בכוחם לחולל ניסים. מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, היה מפורסם בניסים שחולל. חסידי חב"ד העדיפו תמיד להדגיש את תורתו של הרבי ולא את המופתים שעשה, ובכל-זאת נסים התחוללו תמיד - ובשפע.

כאמור, אנשים רבים ביותר היו מגיעים לאיסטרן-פארקוויי 770 להתייעץ עם הרבי. רבים אחרים היו שולחים לרבי פתקים עם בקשות שיתפלל עבורם ויעניק להם את ברכתו.

קבוצת סטודנטים שהגיעה פעם אל הרבי, שאלה אותו: "שמענו אומרים כי הרבי יכול לחולל מופתים. האם זה נכון?" והרבי השיב: "הכח לחולל 'מופת' אינו מצוי רק בידי יהודי מסוים. כל יהודי שיש לו יש נשמה אלוקית, יכול לחולל מופת. בקיימו מצווה, יהודי זה גובר על המגבלות הגשמיות שלו, קשות ככל שיהיו". ואז הפתיע הרבי את הסטודנטים: "ברצוני להציע לכם לחולל נס - ממש כעת", ובעודו מחייך אל בני הנוער שישבו ליד שולחנו, הרבי המשיך: "אם כל אחד מהיושבים כאן יחליט להשתפר בתחום מסוים שהוא מודע לכך כי עליו להשתפר בו, אך עד עתה היה תמיד בטוח כי השתפרות זו היא לא-מציאותית; ואם כל אחד שיחליט לעשות כן יעשה ויצליח - הוא יוכיח בזאת שלנשמה הרוחנית יש אכן כוח להתגבר על 'המציאות' הפיזית".