תשכ"ט

הנערה מרת...

ניו-יורק, נ.י.

ברכה ושלום:

במענה למכתבך, בו את שואלת האם ישנה משמעות כלשהי לעובדה שסדרת שקופיות שלקחת מארץ ישראל ומירושלים אבדה.

לאמתו של דבר, כל דבר שקורה בעולם, ובחייו האישיים של האדם, הנו בעל משמעות ומכיל הרבה דברים שאפשר ללמוד מזה. זה נכון במיוחד בהתאם להוראתו של הבעל שם טוב, במשמעות זו שכל דבר שיהודי שומע ורואה צריך לשמש הוראה כיצד לשפר את עבודתו לבוראו.

מה שאפשר ללמוד מזה: יהודים רבים, כולל יהודים "דתיים", נוטים באופן טבעי לראות את הסגולות הטובות של ארץ ישראל, שהיא אמנם "ארץ טובה ורחבה" (סידור, ברכת המזון). עם זאת, לפעמים אדם לא שם לב לדבר המהותי שיש בארץ ישראל, והוא, שכל היופי הגשמי שלה אינו בעל-ערך כלל בהשוואה לתכונה המהותית שלה – היותה ארץ הקודש, ארץ שעליה אומרת התורה ש"עיני ה' אלקיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב). התכונה המהותית הזו של ארץ ישראל צריכה להשרות על כל אחד מידה עצומה של יראת כבוד, אשר צריכה להתבטא במאמצים גדלים והולכים להביא את התנהגותו היומיומית לידי התאמה עם הקדושה של ארץ ישראל. ההשפעה מוכרחת להיות חזקה דייה כדי שיהיה לה אופי מתמשך, כך שלביקור בארץ הקודש יהיה אפקט תמידי על כל ההשקפה של האדם וההתנהגות היומיומית כתוצאה מכך.

עם זאת, אם ביקור בארץ ישראל מוגבל לצפייה באתרים ולצילום תמונות ושקופיות של המקומות היפים והנופים, וכו', אזי ארץ ישראל הופכת להיות לא יותר מאטרקציה תיירותית, ארץ אחת מני רבות. ביקור כזה תורם מעט לעתידה האמיתי ולגורלה של ארץ ישראל, שעליה אנחנו אומרים בתפילותינו, "ומפני חטאינו גלינו מארצנו" (סידור, מוסף ליום טוב). לכן, המסקנה המידית צריכה להיות, לסלק את כל אותם גורמים אשר שללו אותנו מארץ ישראל, ולחזק את כל אותם גורמים אשר יחזירו לנו את ארץ ישראל באופן יציב ותמידי.

השורות האמורות אינן מכוונות להדגיש אפשרויות שאבדו, אלא דווקא להתמקד באפשרויות העתיד. שכן, את בוודאי נזכרת מזמן לזמן בזיכרונות מהביקור שלך בארץ ישראל, אשר שווה לביקור ב"ארמונו" האישי של הקב"ה (ספרי עקב יא, כד). ולכן, יש לקוות שזיכרונות אלה יביאו במקביל להתעלות בהתנהגות היומיומית וביראת שמים – משום שהאדם נמצא תמיד בנוכחותו של הקב"ה.

בברכה,