זוג זקנים בני למעלה מתשעים נפטרו בשיבה טובה לבית עולמם. הם הגיעו לבית דין של מעלה והדיינים פתחו את ספרי החיים שלהם, לראות מה הספיקו בחיים. התברר כי הם היו הורים מסורים, שכנים מצוינים ואנשים טובים לכולם, והדיינים החליטו פה אחד להעניק להם מיד כניסה לגן עדן.

הם נכנסו לגן העדן, התרווחו על הספות, נשמו את האוויר הצח והוקסמו מהאווירה השלווה.

"נו, מה אתה אומר, יענק'ל?", שאלה הזקנה בהנאה.

"מה אני אומר?! אם לא הקמח-המלא שלך, הייתי כאן כבר לפני עשר שנים"...

איפה העולם הבא?

יהודים מאמינים באמונה שלמה כי העולם הבא הוא עולם הטוב המושלם ושם מתוגמלים בשכר הראוי על כל המעשים בעולם הזה. בעוד שהחיים כאן מלאים קשיים, שקרים, זיוף ורוע, שם, בעולם הבא – זה המקום שבו הקדוש ברוך הוא משלם סוף סוף לכל אדם כגמולו.

וכאן מגיעה פליאה עצומה, המטרידה את כל חשובי הוגי הדעות היהודיים כבר אלפי שנים: פרשת בחוקותיי נחשבת ל"תורת הגמול" של התורה. התורה מתארת בצורה מסודרת את הצפוי למי שיעשה את רצון השם ואת מה שיקרה למי שיעבור על רצונו, חלילה. בסדרת ברכות וקללות, התורה מבטיחה שכר מדהים – כל מה שאדם יכול לבקש – עבור מי שילך בחוקות השם, ולהיפך, עונשים נוראים למי שיפר את רצון השם.

וכאן שמים לב, למרבה ההפתעה, שכל ההבטחות הן אודות טוב ורע בעולם הזה, כמו פרנסה, שלום ובטחון בארץ ישראל, אולם התורה אינה מזכירה כי צפוי עולם נוסף, רוחני ונשגב, שבו יגיע התשלום האמיתי על כל המעשים בעולם. כל הברכות והקללות מדברות על העולם הזה: מי שיעשה טוב, יזכה בחיים גשמיים טובים ומי שיעשה את ההיפך יסבול מחיים קשים. אין ולו מילה אחת על הצפוי לנו בעולם הבא.

וכל אחד תמה: להיכן נעלם העולם הבא? אם יש המשך לחיים אחרי המוות, למה התורה מעדיפה למקד את הפוקוס על השכר והעונש בעולם הזה?

הַסָּפֵק1 אֲשֶׁר לֹא סָרוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים מִלִּסַּפֵּק בּוֹ: לָמָּה לֹא נִזְכָּר בַּתּוֹרָה הַיִּעוּד הָרוּחָנִי בְּפֵרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּזְכְּרוּ הַיִּעוּדִים הַגַּשְׁמִיִּים?... וְהַיּוֹתֵר קָשֶׁה בְּכָל זֶה הוּא: אַחַר שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַיִּעוּדִים הָרוּחָנִיִּים, שֶׁהֵם עִקַּר הַשָּׂכָר, לָמָּה הִזְכִּיר הַיִּעוּדִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁאֵינָם עִקַּר הַשָּׂכָר?

את התמיהה הזו מכניס רבי יהודה הלוי בפיו של מלך כוזר המעיר בסרקזם כי ייעודי הדת הנוצרית המדברים על הישארות הנפש בעולם הבא, יפים ונשגבים מייעודי התורה, להבדיל, המדברים רק על טובה גשמית בעולם הזה.

אָמַר2 הַכּוּזָרִי: אָנִי רוֹאֶה שֶׁיְּעוּדֵי זוּלַתְכֶם שְׁמֵנִים וּדְשֵׁנִים מִיִּעֻדֵיכֶם

בַּעַלֵי3 הַדֵּעוֹת הַמַּאֲמִינִים בִּשְׂכַר וְעוֹנֵשׁ מֵאֵת הַשֵּׁם לְעוֹשֵׁי רְצוֹנוֹ וּמַכְעִיסָיו [נוֹצְרִים וּמוּסְלְמִים] – יַשִּׂיגוּ עַל תּוֹרָתֵנוּ: אַחַר שֶׁהַשָּׂכָר הָרוּחָנִי הוּא הָעִקָּר הַמְּכֻוָּן מֵהַתּוֹרָה, אֵיךְ שָׁתְקָה הַתּוֹרָה מִמֶּנּוּ וְיִּעֲדָהּ הַשָּׂכָר הַגּוּפִי הַכָּלֶה וְהָאָבֵד וְשָׂמָהּ אוֹתוֹ לְתַכְלִית לָאֲנָשִׁים בַּמַּעֲשִׂים הַתּוֹרָ[נִ]יִּים?

משכורת ותנאים

מי שדן בהרחבה בקושיה הזו הוא ה"כלי יקר". בפירושו לפסוקים הפותחים את פרשת בחוקותיי הוא מעתיק לא פחות משבעה תירוצים על הקושיה הזו, מאת כל גדולי בעלי המחשבה היהודיים: רס"ג, אבן עזרא, רמב"ם, רמב"ן ועוד. נתמקד כעת בשני הסברים מרכזיים.

האבן עזרא טוען טענה פרקטית: התורה מעדיפה לדבר על ייעודים מוחשיים בעולם הזה, כמו פרנסה ובריאות, משום שזה מה שמניע אדם לקיים את המצוות ולהיזהר מהעבירות. הרי תכלית הפרשה הזו היא להניע את האדם לפעולה, לקיים מצוות בפועל ולהימנע מהעבירות. לכן התורה מעדיפה לדבר על ייעודים מוחשיים שבאמת מובנים אצל האדם ומשפיעים עליו בצורה עמוקה. "גן עדן נמצא בספרים; העולם הזה – מול העיניים"...

ַתּוֹרָה4 נִתְּנָה לַכֹּל וְלֹא לָאֶחָד לְבַדּוֹ, וְדִבְרֵי הָעוֹלָם הַבָּא לֹא יָבִינוּ אֶחָד מִינֵי אֶלֶף כִּי הוּא עָמוֹק

הרמב"ם מציג הסבר מעמיק יותר: לדעתו, התורה בכלל אינה רוצה להבטיח שכר על המצוות. שכן יהודי אמור לעשות את רצון השם בקבלת עול, ולא על מנת לקבל פרס. לכן התורה אינה מזכירה את גן העדן. ההבטחות הגשמיות שהתורה מבטיחה אינן שכר על מעשה המצוות, אלא תנאי עבודה. כלומר, התורה מבטיחה שאם האדם ישמור את מצוות השם, הוא יזכה בחיים טובים כדי שיוכל להמשיך לקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש.

למה הדבר דומה? אדם שמתקבל לעבודה, מנהל משא ומתן על שני דברים: תנאי המשכורת, וגם תנאי העבודה שיאפשרו לו לעבוד באופן רגוע, ‘כמו בן אדם', כמו הוצאות רכב וארוחת צהריים וכדומה. כך, יהודי שמקיים מצוות אמור לקבל את שכרו בעולם הבא, אבל זה לא מוזכר בתורה במפורש, כיון שיהודי אמור לעבוד את השם מתוך אהבה ויראה שלא על מנת לקבל פרס. בנוסף לזה, אלוקים מתחייב לתת לו את התנאים כדי שיוכל להמשיך לקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש, כמו בריאות נכונה ופרנסה טובה – ואלו הן באמת ההבטחות המופיעות בתורה.

כֹּל5 אֵלּוּ הַיִּעוּדִים אֵינָם עִקַּר הַשָּׂכָר, וְכָל הָרָעוֹת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ כַּאן בְּפָרָשָׁה הֵם מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן הֲסָרַת הַמּוֹנְעִים בִּלְבָד... שֶׁאִם תִּשְׁמוֹר מִצְווֹתַי, אַסִּיר מִמְּךָ כֹּל הַמּוֹנְעִים כְּמִלְחֲמוֹת וְחוֹלִים וְרָעָב בְּאֹפֶן שֶׁתּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּלִי כָל מוֹנֵעַ. אֲבָל עִקָּר הַשָּׂכָר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ נִזְכָּר כָּאן, כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ לִשְׁמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת הַשָּׂכָר הַהוּא אוֹ יִרְאַת הָעֹנֶשׁ

זה היה ערב סוכות בעיר ברדיטשוב. הכול כבר מוכן לחג, ורק בעיה אחת מעיקה על כולם: העסקנים לא השיגו אתרוג עבור חג הסוכות. מחר בבוקר לא יהיה לרבי לוי יצחק על מה לברך. הם החליטו לצאת אל הכניסה לעיר ולראות אולי יעבור מישהו עם אתרוג.

תפילתם התקבלה. שלוש שעות לפני החג עבר בכביש הראשי יהודי עשיר שמיהר לביתו עם אתרוג מהודר שקנה לעצמו. הם התחננו אליו להישאר עימם בחג, אך הוא טען שכבר חצי שנה לא היה בביתו ואשתו והילדים מחכים לו ומצפים שישהה לצדם בחג.

הם משכו אותו לביתו של רבי לוי יצחק, והוא התחנן אליו והפציר בו להישאר עמו, עד שהבטיח לו הבטחה שלא היה יכול לסרב לה: "עמי במחיצתי", לחלוק תא עם הצדיק בגן העדן!... כמובן, העשיר לא היה טיפש לוותר על הבטחה כזו, ועם כל הגעגוע למשפחתו הוא נשאר לעשות את החג בברדיטשוב.

הגיע הלילה והסתיימה תפילת ערבית. העשיר ציפה שמישהו יזמין אותו לסוכתו לאכול סעודת חג, אך כולם התעלמו ממנו. הוא ניסה להיכנס לכמה סוכות, אך כולם אמרו שהם מלאים ולא יכולים לארח אותו. הוא איבד את העשתונות והלך כועס לסוכת הצדיק, אך גם רבי לוי יצחק סירב לארח אותו.

הוא החל לצעוק שהוא נשאר כאן למען התושבים, ומהי כפיות הטובה הזו? אך הצדיק השיב לו בשלווה כי ארוחת חג לא הייתה כלולה בהסכם ביניהם, ואם הוא רוצה לעשות קידוש בסוכה יש לו ברירה אחת: לוותר על ההבטחה "עמי במחיצתי".

העשיר נדהם. הוא לא האמין שזה קורה לו, אך היה מוכרח לקבל במהירות החלטה: גן עדן או סוכה? גן עדן או קידוש?

הוא שקל ושקל ובסוף אמר כך: אין מצווה בתורה להגיע לגן עדן, אבל יש מצווה גדולה לעשות קידוש בחג ולאכול סעודה בסוכה. הוא החליט. הוא ניגש לרבי לוי יצחק ולחש בכאב שהוא מוותר על גן העדן, ובלבד שיזכה לקיים מצוות סוכה כתיקונה.

חייך הצדיק ואמר: "עכשיו תקבל גם קידוש בסוכה וגם גן עדן"...

תענוג אלוקי

ההסברים הקדומים יפים ונכונים, אך הרבי שופך אור חדש על הסוגיה ומבאר אותה בצורה יסודית, המעניקה מבט בהיר על עצם משמעות התורה והמצוות.

תורת ישראל היא תורת החיים ולא תורת המוות. היהדות טוענת כי העולם האמתי הוא כאן ועכשיו ולא למעלה. האתגר הגדול העומד בפני היהודי הוא לחיות בעולם הזה, בין גשם וחומר, וכאן להתעלות על כל ההפרעות והניסיונות ולקיים את מצוות השם.

דווקא כאן, בעולם שלנו, יש ליהודי את האפשרות לגרום לקדוש ברוך הוא נחת רוח עצומה בכך שהוא מפגין את האינסופיות של הטוב, כשהוא מוכיח שהוא עומד בהצלחה ובגבורה מול כל תאוות העולם ומורד בהן רק בגלל שזהו רצון האלוקים.

רק משום שהעבודה כאן קשה והאדם אינו רואה את התועלת הרוחנית במאבק שלו, מבטיחים לו עלייה לגן עדן, כדי שיוכל לראות ולהרגיש את מה שפעל ועשה בעולם הזה. אך כל זה הוא רק לשם הרגשת העונג של האדם, אך אין לכל זה חשיבות כלל וכלל לעומת העונג האלוקי ממעשה המצווה בעולם הזה. האדם רוצה את העולם הבא, אבל הקדוש ברוך הוא נהנה מהעולם הזה.

תַּכְלִית6 הַמְּכֻוָּן שֶׁל בְּרִיאַת הָאָדָם הִיא לֹא עֲבוּר הָאָדָם, אֶלָא, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת הַמִּשְׁנָה, "אֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי", וְהַתַּכְלִית הַזֹּאת מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַק הֱיוֹת שֶּׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, מַגִּיעַ לָאָדָם שֶׁפָּעַל הָעִנְיָן שָׂכָר טוֹב לְאֵין קֵץ. וְלָכֵן בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא יַשִּׂיג גִּלּוּי מֵהַתַּעֲנוּג שֶּׁנִּמְשַׁךְ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ... אֲבָל מוּבָן שֶׁגִּלּוּי הַתַּעֲנוּג לְאָדָם – שְׂכַר הַמִּצְוָה, אֵין לוֹ עֵרֶךְ לְעֻמַּת עֶצֶם הַתַּעֲנוּג שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַמִּצְוָה עַצְמָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה

זה מעניק משמעות חדשה לכל תפיסת מהות הקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא. מילוי רצון השם יכול להיות רק כאן, בעולם הזה, ואילו ‘שם' – זה רק המקום שבו מקבלים את השכר, כמו השלב של ה'יציאה לפנסיה' אחרי עשרות שנים של עבודה ויצירה ותרומה לאנושות. כאן הוא עולם היצירה – כאן הוא המקום שבו מיישמים את רצון השם ומביאים אותו לידי מעשה, ואילו שם הוא המקום שבו נהנה ממה שיצרנו כאן.

כעת אין פלא בכך שהתורה אינה מדברת על העולם הבא ומעדיפה לדבר על השכר הגשמי בעולם הזה, שכן העולם הבא אינו דבר מהותי בעבודתו של יהודי. תמורת זאת, התורה מבטיחה לו עוד כמה שנים בריאות ומאושרות בעולם הזה – בהן יוכל לקיים עוד כמה וכמה מצוות.

בְּיַחַס7 לַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַחַיִּים אַחֲרֵי הַמָּוֶת וְכוּ', יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לְכָךְ שֶׁהַתּוֹרָה (הַתַּנַ"ךְ) מְדַבֶּרֶת עַל כָּךְ מְעַט מְאֹד, מֵהַסִּבָּה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהַיַּהֲדוּת בְּמַהוּתָהּ עוֹסֶקֶת בַּחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּתְנַהֲלוּ עַל פִּי הָרָצוֹן שֶׁל אֱלֹקִים כְּפִי שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּחַיֵּי הַיוֹם יוֹם