פרק שלישי מהלכות בית הבחירה לרמב"ם

פרק שלישי 1

כלי המקדש

א–יא: המנורה

יב–טז: השולחן

יז: מזבח הקטורת

יח: הכיור

[א] הַמְּנוֹרָה - מְפֹרֶשֶׁת צוּרָתָהּ בַּתּוֹרָה שמות כה,לא–מ. אַרְבָּעָה גְּבִיעִים וּשְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים וּשְׁנֵי פְּרָחִים הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה הקנה האמצעי (והוא נקרא בסתם 'מנורה'), שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ" (שמות כה,לד; לז,כ) ומיעוט רבים שניים, וְעוֹד פֶּרַח שְׁלִישִׁי הָיָה סָמוּךְ לִירֵכָהּ יסוד המנורה, הבסיס שלה שֶׁל מְנוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ" (במדבר ח,ד).

ב] וְשָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הָיוּ לָהּ לירכה. וּשְׁלֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים אֲחֵרוֹת הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה, שֶׁמֵּהֶן יוֹצְאִין שֵׁשֶׁת הַקָּנִים: שְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה וּשְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה, וּבְכָל קָנֶה וְקָנֶה מֵהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח, וְהַכֹּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן 2 כל הגביעים והכפתורים והפרחים היו מעשה שקדים, שהוא מעשה יצירת צורות הדומות לשקדים במתכת על ידי הכאה באיזמל (פה"מ מנחות ג,ז)

[ג] נִמְצְאוּ כָּל הַגְּבִיעִים שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים, וְהַפְּרָחִים תִּשְׁעָה, וְהַכַּפְתּוֹרִים אַחַד עָשָׂר, וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה 3 אֲפִלּוּ אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם וְאַרְבָּעִים מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּן.

[ד] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעָשׂוּהָ זָהָב. אֲבָל שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת המנורה צריכה להיעשות לכתחילה זהב, אם לא יכלו לעשותה מזהב ניתן לעשותה משאר מיני מתכות, אבל לא מחומרים אחרים (לעיל א,יח) - אֵין עוֹשִׂין בָּהּ גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים. וְכֵן מְנוֹרָה הַבָּאָה זָהָב תִּהְיֶה כֻּלָּהּ כִּכָּר 4 שישים מנה שהם אלף וחמש מאות שקלים של קודש (כארבעים ושניים וחצי ק"ג)עִם נֵרוֹתֶיהָ בתורה נאמר שיש לעשות את המנורה במשקל כיכר זהב, כמו כן נאמר שיש לעשות את המנורה 'מקשה', מחתיכת זהב אחת שתעוצב למנורה ולא מכמה חתיכות שיחוברו. הקפדות אלו נאמרו דווקא במקרה שהמנורה נעשית מזהב, וְתִהְיֶה כֻּלָּהּ מִקְשָׁה מִן הָעֲשָׁתוֹת 5 גוש אחד של מתכת; וְשֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵין מַקְפִּידִין עַל מִשְׁקָלָהּ, וְאִם הָיְתָה חֲלוּלָה – כְּשֵׁרָה 6 אם נעשית מגוש אחד למרות שיש בה חללים (כעין צינורות) כשרה.

[ה] וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ לְעוֹלָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת 7 שברי כלים וחתיכות מתכת, בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת.

[ו] הַמֶּלְקָחַיִם בהם נטלו את הפתילות מהנרוְהַמַּחְתּוֹת כפות ששימשו לנטילת האפר שנשאר בנר וּכְלֵי הַשֶּׁמֶן - אֵינָן מִכְּלַל הַכִּכָּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּמְּנוֹרָה: "זָהָב טָהוֹר" (שמות כה,לו; לז,כב), וְחָזַר וְאָמַר: "וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר" (שם כה,לח; לז,כג), וְלֹא נֶאֱמַר 'נֵרוֹתֶיהָ זָהָב טָהוֹר', מִפְּנֵי שֶׁנֵּרוֹתֶיהָ כלי הקיבול בראש המנורה שבתוכם השמן והפתילה דולקיםקְבוּעִין בַּמְּנוֹרָה וְהֵן מִכְּלַל הַכִּכָּר.

[ז] שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. וְכָל הַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּקָּנִים מחוברים להם, ואינם מתפרקים.

[ח] שִׁשָּׁה הַנֵּרוֹת הַקְּבוּעִין בְּשִׁשָּׁה הַקָּנִים הַיּוֹצְאִין מִן הַמְּנוֹרָה - כֻּלָּן פְּנֵיהֶן לַנֵּר הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל קְנֵה הַמְּנוֹרָה פיית הנרות והפתילות שבהן היו פונות למרכז המנורה, לנר האמצעי, וְזֶה הַנֵּר הָאֶמְצָעִי פָּנָיו כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהוּא הַנִּקְרָא נֵר מַעֲרָבִי מכיוון שהוא פונה לקודש הקדשים הנמצא ממערב למנורה.

[ט] הַגְּבִיעִים דּוֹמִין לְכוֹסוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה גביעים בצורת קונוס שפיהם רחב ותחתיתם צרה, שֶׁפִּיהֶן רָחָב וְשׁוּלֵיהֶן קָצָר, וְהַכַּפְתּוֹרִים כְּמִין תַּפּוּחִים בֵּרוּתִיִּים יש נוסחאות: 'בירותיים' או 'בירותים', ולפי זה כנראה הכוונה לתפוחים מהעיר ביירות שבלבנון, וייתכן שזו גם הכוונה לפי נוסח הפנים אך ייתכן שהכוונה לתפוחי בר (הערת הר"י שילת ברמב"ם מדויק). ויש מפרשים שהכוונה לתפוחים של עץ המכונה 'ברות' או 'ברוש' (ונחלקו בזיהויו של עץ זה), שֶׁהֵן אֲרֻכִּין מְעַט כְּבֵיצָה שֶׁשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין שאינם עגולים לגמרי אלא מאורכים בדומה לביצה ששני קצותיה אינם מחודדים, וְהַפְּרָחִים כְּמוֹ פִּרְחֵי הָעַמּוּדִים, 8 שֶׁהֵן כְּמוֹ קְעָרָה וּשְׂפָתָהּ כְּפוּלָה לַחוּץ כותרת של עמוד בעלת שפה מקופלת כלפי חוץ.

העמודים: קרדיט: Tysto, ויקיפדיה

[י] גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה הָיָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח: הָרַגְלַיִם וְהַפֶּרַח שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וּשְׁנֵי טְפָחִים חָלָק, וְטֶפַח שֶׁבּוֹ גָּבִיעַ כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, וּטְפָחַיִם חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה, וְטֶפַח חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה, וְטֶפַח חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה, וּטְפָחַיִם חָלָק, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁבָּהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים, כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. וְזוֹ הִיא צוּרָתָהּ

[יא] וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ כֹּהֵן עוֹמֵד כיון שגובה המנורה היה שמונה עשר טפחים היה צריך הכהן לעמוד במקום גבוה כדי להגיע לנרות וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת מנקה את הנרות שכבו, מחליף להם את הפתילות ומלדיק אותם (הלכות תמידין ומוספין ג,יב; לשיטות נוספות ראה בפסקים ושיטות שם), וּמַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּלֵי שַׁמְנָהּ וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ בִּשְׁעַת הֲטָבָה.

[יב] הַשֻּׁלְחָן הָיָה אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְהָיָה מֻנָּח אָרְכּוֹ לְאֹרֶךְ הַבַּיִת ממזרח למערב וְרָחְבּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת מצפון לדרום. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת, חוּץ מִן הָאָרוֹן שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה נרות המנורההָיוּ כְּנֶגֶד רֹחַב הַבַּיִת בֵּין הַצָּפוֹן וְהַדָּרוֹם 10

ראב"ד: רוחב הבית בין הצפון וכו': אמר אברהם: זהו מחלוקת התנאים וסדר התמיד אינו כן, שהרי שנינו (משנה תמיד ו,א) מצא שתי נרות מזרחיים דולקים, וזהו לענין מזרח ומערב מונחים.

[יג] אַרְבָּעָה צְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ לַשֻּׁלְחָן שנים עשר הלחמים של לחם הפנים היו מסודרים בשתי ערמות ('מערכות', 'סדרים') על השולחן. בכל אחת שישה לחמים המונחים אחד על השני (הלכות תמידין ומוספין ה,ב). מצדי המערכות היו עמודים שהתפצלו בראשם בצורת Y (פה"מ מנחות יא,ו), שבהם סמכו את המערכות, מְפֻצָּלִין מֵרָאשֵׁיהֶם, שֶׁהָיוּ סוֹמְכִין בָּהֶן שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, שְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה וּשְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה, וְהֵן הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה: "וּקְשׂוֹתָיו" (שמות כה,כט).

[יד] וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה קָנִים שֶׁל זָהָב, כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל, הָיָה לוֹ, אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה, וְהֵן הַנִּקְרָאִין: "מְנַקִּיֹּתָיו" (שם לז,טז), וּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַלְבוֹנָה בצד לחם הפנים היו מניחים על השולחן שני כלים ובהם לבונה (ראה גם הלכות תמידין ומוספין ה,ב) עַל הַשֻּׁלְחָן 11 בְּצַד הַמַּעֲרָכוֹת הֵן הַנִּקְרָאִין: "כַּפֹּתָיו" (שם), וְהַדְּפוּסִיןתבניות שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם לֶחֶם הַפָּנִים הֵם הַנִּקְרָאִים: "קְעָרֹתָיו" (שם; שם כה,כט).

[טו] אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה עָשָׂר קָנִים - נוֹתֵן הַחַלָּה הָרִאשׁוֹנָה עַל עַצְמוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְנוֹתֵן בֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים, וְכֵן בֵּין כָּל חַלָּה וְחַלָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים, וּבֵין שִׁשִּׁית וַחֲמִישִׁית שְׁנֵי קָנִים בִּלְבַד, לְפִי שֶׁאֵין עַל הַשִּׁשִּׁית אַחֶרֶת. נִמְצְאוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּכָל מַעֲרָכָה.

[טז] וּשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת: אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ, נוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְאֶחָד שֶׁל זָהָב שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו הַלֶּחֶם בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין על השולחן שבתוך ההיכל היה צריך להיות תמיד לחם. מידי שבת היו מחליפים את הלחמים. את הלחם החדש היו מניחים לפני הכנסתו על שולחן שיש, שהיה באולם סמוך לפתח ההיכל. לאחר שהוציאו את הלחם שהיה בהיכל היו מניחים אותו על שולחן של זהב שהיה באולם, ולאחר מכן היו מחלקים אותו לכהנים (הלכות תמידין ומוספין ה,ד-ה).

[יז] מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הָיָה מְרֻבָּע אַמָּה עַל אַמָּה באמה בת חמישה טפחים (פה"מ כלים יז,י; וראה לעיל ב,ו), וְהוּא נָתוּן בַּהֵיכָל, מְכֻוָּן בֵּין הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם בדיוק באמצע, מָשׁוּךְ מִבֵּין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה לַחוּץ ממזרח לשולחן ולמנורה. וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ מֻנָּחִין מִשְּׁלִישׁ הַהֵיכָל וְלִפְנִים בחלק המערבי של ההיכל, כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

[יח] הַכִּיּוֹר - הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר דַּד שנים עשר ברזי יציאה למים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹסְקִין בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד שהרי בפיס השני לקביעת הכהנים שיעסקו בעבודות היום-יומיות שבמקדש זכו שלושה עשר כהנים (הלכות תמידין ומוספין ד,ו), וכולם מלבד השוחט (ראה פה"מ יומא ג,י) היו צריכים להתכונן לעבודה ברחיצת ידיים ורגליים מיד אחר הפיס. וּמֻכְנִי עָשׂוּ לוֹ כלי שעמד מעל הכיור וממנו היו יוצאים מים לפי הצורך לכיור (והשווה הלכות ביאת מקדש ה,יד–טו) שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ הַמַּיִם תָּמִיד, 12 וְהִיא חֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהּ נִפְסָלִין בְּלִינָה בניגוד לכיור שהיה כלי קודש, המוכני לא הוקדש כדי שהמים המונחים בו לא ייפסלו בלינה אם יעבור עליהם הלילה, שֶׁהַכִּיּוֹר מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, וּמְקַדֵּשׁ, וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי קֹדֶשׁ - אִם לָן, נִפְסַל.

ראב"ד: ומוכני עשו לו: אמר אברהם: דברים זרים אני רואה בכאן. ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו הוא ומימיו בבור העזרה בערב כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה, ומפורש כל זה ביומא (לז,א) ובזבחים (כא,ב).