פרק שני 1

המזבח

א–ד: מקום המזבח ודיוק מידותיו

ה–ט: מידות המזבח וחלקיו

י–יב: היסוד

יג–טו: הכבש

טז–יח: אופן בניית המזבח והדברים המעכבים בו

[א] הַמִּזְבֵּחַ - מְקוֹמוֹ מְכֻוָּן בְּיוֹתֵר, וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָהלְיִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א כב,א)כך נאמר על ידי דוד המלך לאחר שקנה את מקום המקדש מארונה היבוסי ובנה שם מזבח. וּבַמִּקְדָּשׁ נֶעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" (בראשית כב,ב), וְנֶאֱמַר: "וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת בְּהַר הַמּוֹרִיָּה" (שילוב של מלכים א ו,יד ודברי הימים ב ג,א)יש כאן הרכבה של שני פסוקים: במלכים נאמר: "ויבן שלמה את הבית ויכלהו", ובדברי הימים נאמר: "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה".

[ב] וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכֹּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה - הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ מזבח, והקריב עליו עולות (בראשית ח,כ) כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה, וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל בראשית ד,ג-ד, וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנִּבְרָא קָרְבָּן על פי דברי חז"ל (בבלי עבודה זרה ח,א ועוד), וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים: אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא המקום שממנו לקח הקב"ה את האדמה ליצירת האדם היה מקום המזבח שהוא זה שמכפר על האדם (בראשית רבה יד,ח).

[ג] מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ מְכֻוָּנוֹת הַרְבֵּה מידותיו צריכות להיות מדויקות, וְצוּרָתוֹ יְדוּעָה אִישׁ מֵאִישׁ. וּמִזְבֵּחַ שֶׁבָּנוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה כְּעֵין מִזְבֵּחַ שֶׁעָתִיד לְהִבָּנוֹת עָשׂוּהוּ עולי גלות בבל שבנו את המזבח בבית שני הגדילו את המידות שלו ביחס למזבח שלמה (משנה מידות ג,א), ועשו זאת לפי המידות של המזבח שייבנה בבית שלישי, וְאֵין לְהוֹסִיף עַל מִדָּתוֹ וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה לכתחילה, ובדיעבד כשר (כמבואר לקמן הי"ז, דרך חכמה).

[ד] וּשְׁלֹשָׁה נְבִיאִים חגי, זכריה ומלאכי (רש"י זבחים סב,א)עָלוּ עִמָּהֶן מִן הַגּוֹלָה, אֶחָד הֵעִיד לָהֶן עַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד הֵעִיד לָהֶן עַל מִדּוֹתָיו, וְאֶחָד הֵעִיד לָהֶן שֶׁמַּקְרִיבִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת כשהמזבח קיים והוא עומד במקומו, ניתן להקריב קרבנות אפילו כשבית המקדש אינו בנוי (ראה לקמן ו,טו).

[ה] מִזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה במשכן, וְשֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה במקדש ראשון, וְשֶׁעָשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה, וְשֶׁעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת - כֻּלָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת גֹּבַהּ כָּל אֶחָד מֵהֶן. וְזֶה הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "שָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ" (שמות כז,א; לח,א) - מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה בִּלְבַד המזבח היה בנוי משלושה חלקים (כדלקמן ה"ז), מערכת האש שעליה הקריבו את הקרבנות הייתה בראש חלקו העליון, חלק זה היה בגובה שלוש אמות. וּמִזְבֵּחַ שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה, וְכֵן הֶעָתִיד לְהִבָּנוֹת - מִדַּת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם.

[ו] עֶשֶׂר אַמּוֹת שֶׁל גֹּבַהּ הַמִּזְבֵּחַ - מֵהֶן בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים וּמֵהֶן בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים בכל שיעורי האורך של התורה, אורך האמה הוא שישה טפחים (הלכות שבת יז,לו). אך לגבי המזבח קיימת מסורת שחלקים ממנו נמדדים באמות באורך חמישה טפחים (אמת היסוד, אמת הקרנות והאמות של מזבח הזהב – פה"מ מידות ג,א). וּשְׁאָר כָּל אַמּוֹת הַבִּנְיָן - בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְגֹבַהּ כָּל הַמִּזְבֵּחַ - שְׁמוֹנָה וַחֲמִשִּׁים טֶפַח שתיים מתוך עשר האמות היו של חמישה טפחים, אם כן סך הכל היו חמישים ושמונה טפחים.

[ז] וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ וְצוּרָתוֹ צורתו הבסיסית של המזבח היא של שלוש קוביות המונחות אחת על השנייה. חלקו התחתון של המזבח הוא מרובע של שלושים ושתים אמות ומכונה 'יסוד'. מעליו נמצא ה'סובב' שהוא קטן מהיסוד בחמישה טפחים לכל צד. מעל ה'סובב' היה ריבוע נוסף, 'מקום המערכה', שעליו סידרו את המערכות והקריבו את הקרבנות. ריבוע 'מקום המערכה' קטן מה'סובב' בחמישה טפחים לכל צד:עָלָה חֲמִשָּׁה טְפָחִים וְכָנַס חֲמִשָּׁה טְפָחִים - זֶה הוּא יְסוֹד, נִמְצָא רֹחַב שְׁלֹשִׁים אַמָּה וּשְׁנֵי טְפָחִים עַל רֹחַב שְׁלֹשִׁים אַמָּה וּשְׁנֵי טְפָחִים. עָלָה שְׁלֹשִׁים טֶפַח וְכָנַס חֲמִשָּׁה טְפָחִים - זֶה הוּא סוֹבֵב נקרא כך כיוון שבשונה מהיסוד הוא הקיף את המזבח מכל צדדיו (פה"מ מדות ג,ב), נִמְצָא רָחְבּוֹ שְׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְאַרְבָּעָה טְפָחִים עַל שְׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְאַרְבָּעָה טְפָחִים. וּמְקוֹם הַקְּרָנוֹת אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה סָבִיב בארבע הפינות של גג 'מקום המערכה' היו 'קרנות'. הקרנות היו באורך ורוחב של אמה רגילה (שישה טפחים), ובגובה של אמה קטנה (חמישה טפחים). כנגד אותה אמה מסביב (השטח שבין קרן לקרן) לא היו משתמשים, וְכֵן מְקוֹם רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַמָּה סָבִיב פנימה ממקום הקרנות הניחו בכל צדדי המזבח אמה נוספת ללא שימוש על מנת שהכהנים יוכלו לצעוד ולעמוד שם, נִמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה רֹחַב אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְאַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְאַרְבָּעָה טְפָחִים שאר השטח שבגג המזבח שימש למערכות האש שבהן הקריבו קרבנות.

[ח] גֹּבַהּ כָּל קֶרֶן וָקֶרֶן חֲמִשָּׁה טְפָחִים, וְרֹבַע כָּל קֶרֶן ריבוע כל קרן, אורכה ורוחבה אַמָּה עַל אַמָּה. וְאַרְבַּע הַקְּרָנוֹת חֲלוּלוֹת הָיוּ מִתּוֹכָן 2 לקמן הט"ז מבואר אופן עשיית החללים. וְגֹבַהּ מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח מהסובב עד לגג המזבח נִמְצָא חֲצִי גֹּבַהּ הַמִּזְבֵּחַ בְּשִׁשָּׁה טְפָחִים מִסּוֹף הַסּוֹבֵב וּלְמַטָּה הסובב היה בגובה שלושים וחמישה טפחים מהקרקע וגובה כל המזבח היה חמישים ושמונה טפחים, נמצא חצי הגובה שישה טפחים (אמה) למטה מהסובב.

ראב"ד: וגובה מקום המערכה: אמר אברהם: לא ידעתי מהו גובה מקום המערכה, אם אמר על התפוח שבאמצע המזבח והלא הוא שאומר למטה: שהתפוח ההוא אינו אלא הדשן המכונס שם, ועוד התפוח אינו מקום המערכה. אבל הנוסחא המדוייקת ורוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים ושני הטפחים הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן. ואולי יש לומר שאותן שני טפחים היו פגימה שהקרנות היו כנוסים מדופן המזבח שני טפחים זה טפחים מכאן וזה טפחים מכאן. אחר כל זה התבוננתי מדבריו שהוא קורא מן הסובב ולמעלה 'מקום מערכה', וזהו שכתב 'וגובה מקום מערכה שמנה עשר טפחים' שהם שלש אמות, ולמעלה במזבח של משה כתב כמו כן בזה הלשון, כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה ומשנה לשון חכמינו.

[ט] וְחוּט שֶׁל סִיקְרָא קו בצבע אדום היה מקיף את המזבח מכל צדדיוהָיָה חָגוּר בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים שיש קרבנות שדמם ניתן בחלק העליון של המזבח (כגון חטאת), ויש שדמם ניתן בחלק התחתון של המזבח (כגון עולה). וְנִמְצָא גָּבְהוֹ מִן הָאָרֶץ עַד מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה תֵּשַׁע אַמּוֹת פָּחוֹת טֶפַח זהו גובה המזבח ללא הקרנות ובהתחשב בכך שאמת היסוד היא בת חמישה טפחים. וְזוֹ הִיא צוּרָתוֹ לְפִי מִדּוֹתָיו

[י] יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ לֹא הָיָה מַקִּיף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו כְּמוֹ הַסּוֹבֵב, אֶלָּא הָיָה הַיְסוֹד מוֹשֵׁךְ כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ צָפוֹן וּמַעֲרָב, וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת וּבַמִּזְרַח אַמָּה אַחַת, 3 וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד.

[יא] וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים את שיירי הדם היו שופכים על היסוד הדרומי והמערבי ולפיכך עשו בקרן שבדרום מערב נקבים כדי שהדם יתנקז דרכם (פה"מ מידות ג,ב) כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, וְהֵן הַנִּקְרָאִין שִׁיתִין, שֶׁהַדָּמִים יוֹרְדִין בָּהֶן וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן מהשיתין נשפך הדם לתעלת מים שהייתה ברצפת העזרה ('אמה') וממנה יצא לנחל קדרון, שם אספו את הדם ומכרו אותו כזבל (הלכות מעילה ב,יא).

[יב] וּלְמַטָּה בָּרִצְפָּה בְּאוֹתָהּ קֶרֶן הָיָה מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת קְבוּעָה בָּהּ אותו מקום היה מכוסה בטבלת שיש שהייתה ניטלת על ידי טבעת ברזל, שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ מאותו מקום היו יורדים לנקות מקום מתחת לארץ הנקרא שית. למקום זה היו מתקבצים היינות של הנסכים דרך שני נקבים היורדים מהמזבח לשם, וְזוֹ הִיא צוּרָתוֹ: בציור כאן נראה המזבח במבט מלמעלה

[יג] וְכֶבֶשׁ הָיָה בָּנוּי לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, אָרְכּוֹ שְׁלֹשִׁים אַמָּה וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְהָיָה אוֹכֵל בָּאָרֶץ שְׁלֹשִׁים אַמָּה מִצַּד הַמִּזְבֵּחַ שלושים מתוך שלושים ושתיים האמות של אורך הכבש היו מונחות בארץ. אמה נוספת הייתה גבוהה מעט משאר הכבש והייתה עולה מעל מקום היסוד, והאמה האחרונה הייתה גבוהה עוד יותר והייתה עולה מעל הסובב, וּפוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ אַמָּה עַל הַיְסוֹד וְאַמָּה עַל הַסּוֹבֵב. וַאֲוִיר מְעַט הָיָה מַפְסִיק בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי לִתֵּן הָאֵבָרִים בִּזְרִיקָה את איברי הקרבנות יש לזרוק על המזבח מצדו, בדומה לזריקת הדם (ראה הלכות מעשה הקרבנות ו,ד). ולכן הפרידו בין הכבש למזבח כדי שהזריקה משם תיחשב כזריקה מצד המזבח. וְגֹבַהּ הַכֶּבֶשׁ תֵּשַׁע אַמּוֹת פָּחוֹת שְׁתוּת פחות טפח (שהוא שישית האמה), כך שהכבש היה מכוון כנגד גובה המערכה (ראה לעיל ה"ט) עַד כְּנֶגֶד הַמַּעֲרָכָה.

[יד] וּשְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ שֶׁבָּהֶם פּוֹנִין לַיְּסוֹד וְלַסּוֹבֵב, וּמֻבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ כִּמְלֹא נִימָה רוחב של שערה. וְחַלּוֹן גומחה הָיְתָה בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ 4 אַמָּה עַל אַמָּה, וּרְבוּבָה הָיְתָה נִקְרֵאת, שֶׁבָּהּ נוֹתְנִין פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף כאשר חטאת העוף הייתה נפסלת באופן שלא היה אפשר לשרוף אותה מיד (כגון שנפסלה בספק), היו זורקים אותה לרבובה עד שתתקלקל ויהיה ניתן לשרוף אותהעַד שֶׁתַּעֲבֹר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה מקום בעזרה שבו שרפו את הקרבנות שנפסלו (הלכות מעשה הקרבנות ז,ג).

ראב"ד: ורבובה היתה נקראת: אמר אברהם: לא כי אלא החלון לבד והרבובה לבד, וכך היא שנויה במסכת מדות (ג,ג).

[טו] שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו אֶת הָאֵבָרִים של הקרבנות שיש להקריבם על המזבח, לפני שיעלו אותם לכבש. ונעשו משיש ולא מזהב למנוע חימום וקלקול של הבשר, וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו כְּלֵי הַשָּׁרֵת תשעים ושלושה כלי השרת שהיו נצרכים לתשמישי המקדש בכל יום (רע"ב שקלים ו,ד).

[טז] כְּשֶׁבּוֹנִין הַמִּזְבֵּחַ, בּוֹנִין אוֹתוֹ כֻּלּוֹ אָטוּם כְּמִין עַמּוּד, וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ חָלָל כְּלָל, אֶלָּא מֵבִיא אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וּמֵבִיא סִיד וְזֶפֶת קוֹנְיָא סיגים של עופרת וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ לְתוֹךְ מַלְבֵּן גָּדוֹל כְּמִדָּתוֹ היה ממיס את כל החומרים יחד, ויוצקם יחד עם אבנים לתבניות בגודל של קוביות המזבח. בכל שלב יצקו קוביה אחת. בתחילה לתוך ריבוע במידות היסוד, אחר כך מעליו יצקו לריבוע במידות הסובב ומעליו לריבוע במידות מקום המערכה, וּבוֹנֶה וְעוֹלֶה. וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן גּוּף שֶׁל עֵץ אוֹ אֶבֶן כדי שבניין המזבח יהיה שלם ומדויק, היו מניחים בתוך המלבן עץ או אבן במקום שצריך להיות פנוי מיסוד. לאחר שהיסוד התייבש, הסירו אותםוהמזבח נשאר שלם ומדויק. באותו אופן יצרו את הקרנות חלולות - נתנו עץ או אבן ביציקה ונוצר חלל בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית כְּמִדַּת הַיְסוֹד, וְכֵן נוֹתֵן בְּתוֹךְ כָּל קֶרֶן וָקֶרֶן, עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַבִּנְיָן וְיָסִיר הַגּוּפִים שֶׁבְּתוֹךְ הַבִּנְיָן, כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁאֵר קֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית בְּלֹא יְסוֹד, וְיִשָּׁאֲרוּ הַקְּרָנוֹת חֲלוּלִים.

[יז] אַרְבַּע קְרָנוֹת שֶׁל מִזְבֵּחַ וִיסוֹדוֹ וְרִבּוּעוֹ שיהיה לו יסוד ושיהיה בנוי בריבוע מדויק מְעַכְּבִין. וְכָל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן וִיסוֹד וְכֶבֶשׁ וְרִבּוּעַ - הֲרֵי הוּא פָּסוּל, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מְעַכְּבִין. אֲבָל מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וּמִדַּת קוֹמָתוֹ - אֵינָן מְעַכְּבִין 5 וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵאַמָּה עַל אַמָּה 6 בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, כְּשִׁעוּר מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה שֶׁל מִזְבַּח מִדְבָּר שגובהו היה שלוש אמות (כדלעיל ה"ה), ואילו שטחו היה חמש אמות מרובעות (שמות כז,א), ומהם נחסרו בכל צד אמה לקרנות ואמה והילוך רגלי הכהנים, ונשאר מקום המערכה סך הכול אמה אחת.

[יח] מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם מִבִּנְיָנוֹ נחסר מהסיד שלו: אִם נִפְגַּם מִבִּנְיָנוֹ טֶפַח - פָּסוּל; פָּחוֹת מִטֶּפַח - כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בַּנִּשְׁאָר אֶבֶן פְּגוּמָה שאבן פגומה פסולה אפילו בחגירת הציפורן (לעיל א,יד).