אני ואיילון חברים טובים, זה שנים שאנו חולקים מערכת יחסים ארוכה ומתמשכת, קבועה ויום יומית. זו מערכת יחסים הדדית. אני שומר לו אמונים ומבקר אצלו באופן קבוע לפחות פעמיים ביום. הוא מצדו משתדל להאיר לי פנים, לפנות לי מקום, להנעים את שהותי במחיצתו, ובעיקר לעזור לי להתקדם ולהגיע ליעדים שהצבתי לעצמי מהר ככל שניתן.
החיבה הגדולה שאני רוחש כלפיו לא משכיחה ממנו ולו לרגע את הסכנות הגדולות הטמונות בתוכו. קל מאוד ללכת שולל אחרי החזות הנעימה, הרחבה והרגועה, שהוא מקרין. אך מניסיוני אני יודע שברגע אחד הוא מסוגל להתהפך ולהיות ג'ונגל סבוך ואכזרי.
ככה זה בנתיבי איילון... זהו אמנם כביש מתקדם ומשוכלל נוח ורחב, אבל הפקקים התכופים ועצבנות הנהגים הופכים אותו למקום סכנה של ממש. תוסיפו לזה את שלטי החוצות הענקיים המרוחים לכל צדדיו, אלו המכילים פרסומות המנסות להיות יצירתיות ומקוריות ככל שניתן במטרה להצליח ולהפנות את תשומת לב הנהגים מהכביש אל השלט, ותבינו עד כמה.
אם לא די בכך הרי שלאחרונה נאלצים נהגי האיילון להתמודד עם גורם הסחת דעת נוסף, משוכלל ומקורי במיוחד. כוונתי כמובן לאותו כדור פורח ענק שהשתלב בטבעיות ביער המגדלים המעטרים את קו הרקיע התל אביבי המוכר. משהו במראה הלבן והעגול שלו משווה לו חזות של מן ירח ענק המרחף בשמי העיר, וממקד בו את מבטי הנהגים, כמו גם את מבטי הנוסעים הצעירים ברכבי, שסקרנותם הבריאה הניבה מיידית סדרה של שאלות אינסופיות, סטייל מה זה ואיך זה, ולמה זה עולה למעלה ולא נופל למטה וכו' וכו'.
כך מצאתי את עצמי בעיצומו של פקק תנועה בוקר-תל-אביבי מצוי, מרביץ תורה בדרדקים, ומנסה להקנות להם את עקרונות הפיזיקה הקובעים כי דווקא משום שהאוויר הכלוא בכדור הפורח קל יותר מן האוויר שמחוצה לו לכן הוא מסוגל להתרומם מעליו ולנסוק לגובה. ופתאום הבנתי שהעיקרון הזה נכון לא רק בפיזיקה אלא בכל תחומי החיים - "ככל שאתה קל יותר כך תוכל להגיע גבוה יותר".
***
כשנשב ביום רביעי בערב סביב מדורות ל"ג בעומר, כדאי שנדע שמדורות אלו - ובעצם חג ל"ג בעומר כולו - נערכות לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, שיום זה הוא יום פטירתו.
הסיבה לכך שמבין כל חכמי התלמוד המפורסמים זכה דווקא רבי שמעון שכל עם ישראל יחגוג ויציין את יום פטירתו, נעוצה בכך שדמותו כמחבר ספר הזוהר הקדוש מזוהה יותר מכל עם תורת הנסתר והסוד, פנימיות התורה - תורת הקבלה.
אחד מהעקרונות החשובים החוזרים ונשנים בתורת הקבלה הוא עקרון ה"ביטול" – ההתבטלות האישית. בשפה המקובלת זה נשמע מושג בעל קונוטציה שלילית. אבל כמו עוד הרבה סודות מפתיעים הטמונים בתורת הקבלה והחסידות, מסתבר שההיפך הוא הנכון.
שורש המדות הרעות, ותכונות האופי השליליות, הגורמות לנו לדשדש כל חיינו במקומות רדודים ונמוכים הוא תחושת ה"אגו" והעיסוק המתמיד ב"אני". דווקא "ביטול" האגו, וההבנה שלא ה"אני" הוא התכלית, מאפשר לאדם להתחבר לאמת האלוקית הנעלית והאינסופית.
לא לחינם יום ל"ג בעומר מזוהה בתורת הקבלה עם ספירת ה"הוד שבהוד", שעניינה 'הוד' = הודאה והתבטלות. זהו סודו הגדול של רבי שמעון בר יוחאי שבכוח התבטלותו המוחלטת כלפי הקב"ה זכה להגיע לדרגות הקדושה הנעלות והנשגבות ביותר.
איך אמרנו? "ככה זה בחיים, ככל שאתה קל יותר כך תוכל להגיע גבוה יותר"!
כתוב תגובה