ב"ה

לימוד וערכים ספרים שולחן ערוך הרב הלכות ברכות שבסעודה

שולחן ערוך: סימן קעט

מהוצאת

קעט אֵיזֶה דְּבָרִים קְרוּיִין הֶסַּח הַדַּעַת בִּסְעוּדָה שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, וּבוֹ ח' סְעִיפִים:

א גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְהֵסִירוּ הַלֶּחֶם וְכָל הַמַּאֲכָל מֵעַל הַשֻּׁלְחָן,א אוֹ גַּם הַשֻּׁלְחָן עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בִּימֵיהֶם,ב וְרָצָה לַחֲזֹר לַאֲכִילָתוֹ – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּתְחִלָּה "הַמּוֹצִיא"1 וְלֹא בְּרָכָה אַחֶרֶת עַל דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה,ג^,2 וַאֲפִלּוּ גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ.ד וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל מָקוֹם נִמְלָךְ זָקוּק לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ ה^,3 – בַּסְּעוּדָה אֵינוֹ כֵּן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ קֶבַע לַסְּעוּדָה, כְּלוֹמַר שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עַצְמוֹ4 עָלֶיהָ וְדַרְכּוֹ לְהִמָּשֵׁךְ בָּהּ וּלְהִגָּרֵר מֵאֲכִילָה לַאֲכִילָה, וּפְעָמִים שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בִּסְעוּדָה קְטַנָּה וּמַמְשִׁיךְ לִסְעוּדָה גְּדוֹלָה, לְפִיכָךְ אַף שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד – אֵין זֶה סִלּוּק וְהֶסַּח הַדַּעַת, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְלָךְ לִפְעָמִים בִּסְעוּדָתוֹ.ו^,5

וְאֵין נִמְלָךְ ז זָקוּק בְּרָכָה בַּסְּעוּדָה, אֶלָּא אִם כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא" לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא מְעַט לֶחֶם וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹתֵר אַחַר כָּךְ וְעַל דַּעַת כֵּן בֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא" ח וְאַחַר כָּךְ נָתְנוּ לוֹ יוֹתֵר, אוֹ שֶׁאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לִקַּח,ט^,6 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ט י^,7 וקע"ד.יא

וְכֵן שְׁאָר מַאֲכָלִים שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּשְׁעַת בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶם כְּלָל, כְּעִנְיָן שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ז.יב^,8

וַאֲפִלּוּ לֶחֶם וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁגָּמַר לֶאֱכֹל וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל עוֹד, כְּשֶׁחוֹזֵר לִסְעוּדָתוֹ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ,יג^,9 לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לְהִגָּרֵר מֵאֲכִילָה לַאֲכִילָה, אֶלָּא כְּשֶׁיּוֹשֵׁב בִּמְקוֹם קְבִיעוּת סְעוּדָתוֹ וְלֹא כְּשֶׁיּוֹצֵא לְמָקוֹם אַחֵר: יד

ב וְכָל זֶה בַּאֲכִילָה, אֲבָל בִּשְׁתִיָּה10 אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת עוֹד וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.טו וַאֲפִלּוּ לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא אָמַר: "תְּנוּ כּוֹס וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.טז^,11 "וְהוּא הַדִּין אִם אָמַר": בּוֹאוּ וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" בְּלֹא כּוֹס יז^,12 – הֲרֵי זֶה סִלּוּק וְהֶסַּח הַדַּעַת מִשְּׁתִיָּה, וְאִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לִשְׁתּוֹת – צָרִיךְ לְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה,יח^,13 אֲבָל אִם נִמְלַךְ וְחוֹזֵר לַאֲכִילָתוֹ – אוֹכֵל בְּלֹא בְּרָכָה.יט

וְאִם מֵחֲמַת אֲכִילָה זוֹ נִגְרַר לִשְׁתּוֹת – שׁוֹתֶה גַּם כֵּן בְּלֹא בְּרָכָה.כ אֲבָל אִם צָמֵא לִשְׁתּוֹת מֵחֲמַת אֲכִילָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה – צָרִיךְ לְבָרֵךְ,כא שֶׁאַף שֶׁהַשְּׁתִיָּה טְפֵלָה אֵלֶיהָ – אֵין זֶה מוֹעִיל לְעִנְיַן הֶסַּח הַדַּעַת וְנִמְלָךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן [רי"ב],כב אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה: כג^,14

ג וְכֵן אִם נִמְלַךְ לֶאֱכֹל שְׁאָר דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה,כד אַף שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת כְּלָל – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם רָצָה לֶאֱכֹל פַּת אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" – אֵינָהּ כִּסְעוּדָה אַחֶרֶת בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לְהָסִיר הַשֻּׁלְחָן קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ז: כה

ד וְיֵשׁ אוֹמְרִים כו שֶׁאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שָׁוִין,כז שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר: "נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" – הֲרֵי זֶה סִלּוּק וְהֶסַּח הַדַּעַת מֵהַסְּעוּדָה,כח וְאִם נִמְלַךְ לֶאֱכֹל – צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא".כט^,15 וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ,ל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר "נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן". וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה לִפְנֵיהֶם וְגַם לְאַחֲרֵיהֶם כָּל שֶׁסִּלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהַפַּת, אוֹ שֶׁאָמַר: "נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן",16 שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם רָצָה לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" – כִּסְעוּדָה אַחֶרֶת הִיא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִלְּקוּ הַשֻּׁלְחָן, וְלָכֵן אֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטֶרֶת אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ז.לא

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל: לב^,17

ה וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, אִם נָטַל הַכּוֹס בְּיָדוֹ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, וְגַם לֹא אָמַר מִתְּחִלָּה: "תְּנוּ כּוֹס וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" – הֲרֵי זֶה סִלּוּק וְהֶסַּח הַדַּעַת לְגַמְרֵי מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה,לג וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְגַם בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתָּן, שֶׁכִּסְעוּדָה אַחֶרֶת הִיא, כֵּיוָן שֶׁסִּלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהַפַּת.לד^,18

וְאִם נָטַל יָדָיו מַיִם אַחֲרוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל הַכּוֹס – הֲרֵי זֶה סִלּוּק וְהֶסַּח הַדַּעַת לְגַמְרֵי,לה^,19 וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ.לו

וַאֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, מִשּׁוּם הֶפְסֵק בֵּין מַיִם אַחֲרוֹנִים לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן,לז אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לַחֲזֹר וְלִטֹּל מַיִם אַחֲרוֹנִים אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן,לח^,20 שֶׁמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים נַעֲשׂוּ כְּמַיִם בְּעָלְמָא, וְאֵין לְחָשְׁבָם לִסְמֹךְ לָהֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אַף שֶׁנְּטָלָם בְּתוֹרַת אַחֲרוֹנִים.לט

וְכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" מִשּׁוּם הֶסַּח הַדַּעַת – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל יָדָיו כָּרָאוּי לַאֲכִילַת פַּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵאֲכִילַת פַּת – הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו.מ^,21

(וּמַיִם הָאַחֲרוֹנִים אֵינָם מוֹעִילִים לוֹ לַאֲכִילַת פַּת אַף אִם נְטָלָן כָּרָאוּי, הוֹאִיל וְלֹא נִתְכַּוֵּן בָּהֶם לַאֲכִילַת פַּת,מא כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ"ח): מב^,22

ו אִם בַּעַל הַסְּעוּדָה אָמַר: "נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" – כָּל הַמְסֻבִּין אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת מג בְּלֹא בְּרָכָה. וְהוּא שֶׁשָּׁתְקוּ וְהִסְכִּימוּ לִדְבָרָיו,מד אֲבָל אִם אֶחָד מֵהָאוֹרְחִים אוֹ מִבְּנֵי בֵּיתוֹ אָמַר כֵּן – אֲפִלּוּ הָאוֹמֵר עַצְמוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלִשְׁתּוֹת עִם בַּעַל הַבַּיִת,מה לְפִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הֶסַּח הַדַּעַת בַּאֲמִירָתוֹ,מו מִפְּנֵי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ אֶלָּא בְּבַעַל הַבַּיִת, וְכֵיוָן שֶׁבַּעַל הַבַּיִת לֹא עָשָׂה הֶסַּח הַדַּעַת – אַף הוּא דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עַל בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁתּוֹת עִמּוֹ: מז

ז וְכֵן הַקְּרוּאִים בְּבַיִת בַּעַל הַבַּיִת לֶאֱכֹל מִינֵי פֵּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמְּבִיאִין לָהֶם בָּזֶה אַחַר זֶה – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָרִאשׁוֹן.23 וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַבְּרָכָה לֹא הָיוּ יוֹדְעִין כַּמָּה יָבִיאוּ לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתָּם עַל בַּעַל הַסְּעוּדָה שֶׁזִּמְּנָן,מח אִם כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מֵבִיא לִפְנֵיהֶם הָיְתָה דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם לְמַפְרֵעַ, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה דַּעְתָּם עָלָיו.מט

אֲבָל אִם בָּא אֲלֵיהֶם אִישׁ אֶחָד שֶׁלֹּא זִמְּנוּהוּ וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ עַצְמוֹ עִמָּהֶם נ אֶלָּא נִכְנַס אֶצְלָם לְפִי שָׁעָה וְכָל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים מוֹשִׁיט לוֹ כּוֹס נא אוֹ מִינֵי פֵּרוֹת – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד אִם מוֹשִׁיטִים לוֹ אַחַר שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ עַל כּוֹס שֶׁלְּפָנָיו,נב וַאֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא שְׁתָאוֹ כֻּלּוֹ.נג^,24

וְעַכְשָׁו שֶׁהַמִּנְהָג הוּא שֶׁמּוֹשִׁיטִים כּוֹסוֹת הַרְבֵּה לְמִי שֶׁנִּכְנַס בִּמְסִבָּה הַקְּבוּעִים לִשְׁתִיָּה – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶלָּא עַל כּוֹס הָרִאשׁוֹן,נד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ד: נה^,25

ח אַחַר כָּל אֲכִילָתְךָ – אֱכֹל מֶלַח,26 וְאַחַר כָּל שְׁתִיָּתְךָ – שְׁתֵה מַיִם, וְאִי אַתָּה נִזּוֹק.נו אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל מֶלַח, שָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה מַיִם, בַּיּוֹם – יִדְאַג מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה, וּבַלַּיְלָה – מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה וּמִפְּנֵי אַסְכְּרָה.נז וְכָל הַמַּקְפֶּה אֲכִילָתוֹ בְּמַיִם – אֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי מֵעַיִם.נח

וְהָאוֹכֵל מֶלַח אַחַר אֲכִילָתוֹ – לֹא יֹאכַל בַּגּוּדָל, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְקִבּוּר בָּנִים, וְלֹא בַּזֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לַעֲנִיּוּת, וְלֹא בָּאֶצְבַּע, שֶׁקָּשֶׁה לִשְׁחִין רַע,נט אֶלָּא בָּאַמָּה וּבַקְּמִיצָה.ס

וְעַכְשָׁו לֹא נָהֲגוּ כְּלָל בַּאֲכִילַת מֶלַח אַחַר סְעוּדָה,סא וְאֵין נִזּוֹקִין, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הַטְּבָעִים,סב כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ג: סג^,27

הערות שוליים

א.

ברכות מב, א ורש"י שם ד"ה סלק.

ב.

תוס' שם ד"ה סלק. וראה גם לעיל סי' קעז ס"ו.

ג.

כשחוזר לאכול פת, משא"כ אם לאחר שסילקו השלחן מביאים לפניהם שאר דברים חוץ מפת צריך לברך לפניהם ולאחריהם, כדלעיל שם. ולענין הסירו הלחם ולא השלחן עצמו ראה לעיל שם ס"ז.

ד.

הר"ן בפ"ו דחולין פו, ב סד"ה ומודה. וראה גם רבנו יונה ברכות שם ד"ה אלא. וראה גם לעיל סי' קעז סוס"ה. לקמן סי' קצז ס"א.

ה.

כדלקמן ס"ב. סי' רו ס"ט. לעיל סי' קעד סעי' ט-י.

ו.

ר"ן שם. וראה גם רבינו יונה שם. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ז ה"א. סדר ברה"נ פ"ה ה"א.

ז.

ודין סילוק והיסח הדעת בסעודה (לדעה זו) יתבאר לקמן ס"ה.

ח.

ישוב רבינו לקושית אבן העוזר רס"י קעט על דברי הט"ז.

ט.

ט"ז סי' קעד סק"ו. ובלוח ובסדר ברה"נ שם: נמלך וקנה מן השוק עוד לחם אבל אם יש לו לחם בביתו וחותך לו לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך שדרך אדם הוא כן. וראה מגיני השלחן ע' קעג-ה.

י.

סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע ס"ג.

יא.

ריש סעיף י וש"נ.

יב.

סעיף ה. וראה שם הטעם שעכשיו אין העולם נזהרים בזה במדינות אלו. וראה בדי השלחן סי' מב סק"ב. תורת מנחם לסדר ברה"נ שם.

יג.

כדלעיל סי' קעח ס"ז וש"נ. וראה שם שצריך גם נט"י וש"נ. וכ"ה בלוח ברה"נ שם ה"ב. סדר ברה"נ שם ה"ב.

יד.

ישוב רבנו לקושית אבן העוזר בסי' קעח ס"ב. וראה משנ"ב שם ביאור הלכה ד"ה אם הסיח. מ"מ וציונים לעיל שם.

טו.

הרב רבנו יונה ברכות מב, א ד"ה אלא. ור"ן חולין פו, ב סד"ה ומודה. ראב"ד הל' ברכות פ"ד ה"ז. הובאו בשו"ע ס"א.

טז.

פסחים ק[ג], ב. חולין פו, ב. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' רעא סי"ב.

יז.

משמעות הגמ' שם שלא נזכר כוס. וגם ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ח ובטור ושו"ע ס"א לא נזכר כוס. וראה גם לקמן סי' קצז ס"א.

יח.

ברכה ראשונה על השתיה. רי"ף פסחים שם. רש"י חולין שם ד"ה כיון. רבנו חננאל בתוס' שם ד"ה אסור. טור ושו"ע שם. אבל א"צ לברך ברכה אחרונה, כדלקמן בסוף הסעיף וש"נ.

יט.

רבנו יונה ור"ן שם.

כ.

ט"ז סק"ב. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ז ה"ג. סדר ברה"נ פ"ה ה"ג. ואם מחמת אכילה זו הבאה צריך לקדש לפניה - ראה לקמן סי' רעא סי"ב.

כא.

בלוח ברה"נ שם: אם לא נמלך לחזור לסעודתו. ובסדר ברה"נ שם: אם נמלך לחזור לסעודתו. וראה קצוה"ש ח"ב קב, א ותורת מנחם לסדר ברה"נ שם שאפשר גם בסדר ברה"נ צ"ל: אם לא נמלך.

כב.

ס"י וסי"א.

כג.

של"ה שער האותיות דיני ברה"נ כלל יב בהגהה. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. סדר ברה"נ שם. וראה לעיל סי' קעז ס"ו (שלפי שיטת תוס' ורא"ש המבוארת שם פוסק כהמ"א) שצריך לברך הן ברכה ראשונה והן ברכה אחרונה, הן בשתיה והן באכילת שאר דברים הבאים מחמת סעודה. וראה שם ס"ז ש(לפי שיטת רבינו יונה שנוהגין כוותיה) אינו כן, אלא כמבואר כאן. וראה לעיל סי' קעד ס"ט שבימיהם שהיו מסלקין השלחנות לפני בהמ"ז, צריך לברך על שאר משקים הן לפניהם והן לאחריהם. וראה מ"מ וציונים. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 203. העו"ב תת ע' 120.

כד.

שו"ע סי' קעז, שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד בהמ"ז, וא"צ לברך על דברים הבאים מחמת הסעודה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 204. וראה ראב"ד פ"ד מהל' ברכות ה"ז שמחלק בפירוש בין אכילה לשתיה. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ז ה"ג. סדר ברה"נ פ"ה ה"ג.

כה.

סעיף ז, שאפילו אמרו תנו ונברך, כ"ז שלא סילקו השלחן הוי סעודה אחת עם הפת.

כו.

רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ז (וראה תהלה לדוד ס"ק ב). תוס' ברכות מב, א ד"ה תכף. רא"ש שם פ"ו סוס"י לא. טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ה ה"ג. אבל בלוח ברה"נ פ"ז ה"ג לא הובאה דעה זו. וראה לקמן סי' קפד סוס"ג שהביא דעה זו בסתם ודעה הא' בשם "ויש אומרים". ולקמן סי' תעז ס"ז הביא רק דעה זו (ואפיקומן שאני). וראה גם לעיל סי' קעח סוף ס"ח.

כז.

בסדר ברה"נ שם: שאפילו באכילה ואפילו בסעודת קבע.

כח.

פסחים קג, ב וחולין פו, ב לפירוש הרמב"ם והתוס' והרא"ש שם.

כט.

רא"ש פסחים פ"י ס"י. חולין פ"ו ס"ה.

ל.

היינו גמר בלבו (רמב"ם שם) והסיח דעתו מלאכול עוד (סדר ברה"נ שם ולקמן סי' קפד סוף ס"ג - בדעה שניה זו). וראה תהלה לדוד ס"ק ב. משנ"ב ביאור הלכה סד"ה ואפילו סלקו. מ"מ וציונים. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 205. משא"כ אם רק גמר סעודתו והסירו הלחם והשלחן ורצה לחזור לאכילתו א"צ לברך - גם לדעה זו, כדלעיל ריש ס"א וש"נ. לוח ברה"נ פ"ה הי"ב.

לא.

סעיף ו - אפילו לדעת רבינו יונה ור"ן דלעיל ס"א, וכ"ש לדעה שלפנינו. וראה גם לקמן ס"ה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 178.

לב.

ראה גם לקמן סי' רעא סי"ב. וראה לקמן סי' תעז ס"ז. ובסדר ברה"נ שם: וטוב לחוש לדבריהם שלא לחזור ולאכול כלל אבל לא יאכל ויברך משום חשש ברכה לבטלה. וראה תהלה לדוד ס"ק ב. מגיני השלחן ע' רנב ואילך. מ"מ וציונים.

לג.

רבנו ירוחם נט"ז ח"ז (קמט, א). ב"י. שו"ע ס"ג. מ"א סק"ה.

לד.

מ"א סי' רח ס"ק כד. וכדלעיל ס"ד וש"נ. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ז ה"ד. סדר ברה"נ פ"ה ה"ד.

לה.

ברכות מב, א. טור ושו"ע ס"א.

לו.

טור. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב. באר היטב ס"ק ב. וראה גם לקמן סי' רעא סי"ב. סי' תעז ס"ז.

לז.

רבנו יונה ברכות שם ד"ה אלא. ב"י ד"ה ויש לדקדק.

לח.

ט"ז ומ"א שם. וכ"ה בלוח ברה"נ שם ה"ה. סדר ברה"נ שם ה"ה. וראה לקמן סי' רעא שם: "שלכתחילה טוב שלא לאכול ולשתות כלל אחר נטילת מים אחרונים אע"פ שמברך על אכילתו ואח"כ קודם ברכת המזון יחזור ויטול מים אחרונים", ומציין לכאן. וראה תהלה לדוד ס"ק א. מ"מ וציונים כאן. באור סדר ברה"נ 155.

לט.

ט"ז שם.

מ.

מ"א סוסק"ב. וכ"ה לעיל סי' קעח ס"ז. לוח ברה"נ שם ה"ו. סדר ברה"נ שם. ולענין הפליג בדברים ראה לעיל שם "צריך לחזור וליטול ידיו אע"פ שא"צ לברך המוציא". וראה בדה"ש סי' מב סק"א. תורת מנחם לסדר ברה"נ שם ה"ו. ולענין אם צריך לברך ענט"י - ראה לעיל שם וש"נ.

מא.

מ"א סי' קנח ס"ק יג..

מב.

סי"ג. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.

מג.

תוס' ברכות מב, א ד"ה אתכא (הראשון). מרדכי ברכות רמז קמ. טור ושו"ע ס"ב. ולענין אכילה - תלוי במחלוקת דלעיל ס"ג-ד, וספק ברכות להקל (סוף ס"ד).

מד.

מ"א סק"ד.

מה.

גמ' (לענין סילוק השלחן). תוס' שם (לענין אמר הב לן ונבריך). וראה בדי השלחן סי' נו ס"ק טו.

מו.

טור ושו"ע שם.

מז.

מ"א סק"ג. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ז ה"ז. סדר ברה"נ פ"ה ה"ז.

מח.

תוס' ברכות מב, א ד"ה אתכא (השני). רבנו פרץ בהגהת התשב"ץ אות שי. הובא בכל בו הל' סעודה סי' כד (יז, ג). שו"ע ס"ה. מ"א סק"ז. וכ"ה לקמן סי' רו סוס"ט. ושם הוסיף: "ואפילו הביא לפניהם מין אחר אחר שכלה הראשון א"צ לחזור ולברך". וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ז ה"ח. סדר ברה"נ פ"ה ה"ח. פי"ב הי"ג.

מט.

ב"י ד"ה ואהא. וראה גם לקמן סי' רו שם.

נ.

ט"ז סק"ג. והיינו שאם זימנהו (אפילו בפירות שאין רגילין לקבוע עליהם) נתבאר לעיל בסמוך, ואם קובע עמהם על היין (אפילו אינם קרואים אצל בעה"ב) נתבאר לעיל סי' קעד ס"י.