לאחר שמשה מסיים את נאום הפרידה שלו, ה' מורה לו להעפיל אל ראש הר נבו. מן הפסגה הנישאה מראה לו ה' בנבואה את דברי ימי העתיד של בני ישראל. התורה מסתיימת בהסתלקותו של משה, ובאמירה החורתת את מעלתו בדברי ימי הדורות כולם: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים".
חזיון הנבואה העתידי של קורות ישראל, שהגיע עד לימות המשיח, הנו סיום הולם מאוד לתורה. כפי שאנו יודעים, התורה ניתנה לאנושות על מנת להפוך את העולם למשכן ה', ומטרה זו תושלם רק בביאת הגאולה.
פנימיות התורה מבארת כי במנהיגי הדורות, ואף בכל יהודי ויהודי, טמון 'ניצוץ משה רבנו'. אם כן, ברכותיו של משה זורמות אלינו בראש ובראשונה דרך מנהיגי הדור שלנו, ולבסוף גם דרך הרובד הגבוה בעצמיותנו שלנו, המקושר לה'. ברכותיו של משה מספקות לנו את האמצעים, הכוח והחזון להגשים את שליחותנו הא-לוהית ולהפוך את חיינו, ואת העולם, לביתו האמיתי של בורא העולם.
(על פי תורת מנחם תשכ"ד א, עמ' 33-31; התוועדויות תשמ"ה א, עמ' 89; התוועדויות תש"נ א, עמ' 117)
הוסיפו תגובה