רמזים וגימטריאות לפרשת וזאת הברכה

לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת וזאת הברכה.

מה מיוחד בברכה של שבט גד

פרשת השבוע פותחת במלים "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו", והפרשה מפרטת את ברכתו האחרונה של משה, שכללה הן דברים כלליים לכלל ישראל, והן דברים מיוחדים שנאמרו לכל שבט בפרט, בהתאמה למעלות ולתכונות הספציפיות של כל אחד מהשבטים.

בתוך דברי משה לשבטי ישראל בולטת ברכתו לשבט גד, שבה ניכרת מעורבות אישית של משה עצמו. משה משבח את שבט גד שהשכיל לקחת את נחלתו בעבר הירדן המזרחי, אותו שטח שנכבש ראשון על ידי עם ישראל – "וירא ראשית לו"1 ; והוא ממשיך להסביר את מעלת אותו מקום: "כי שם חלקת מחוקק ספון" – בשטח של גד נמצאת ה'חֶלקָה' של משה רבינו ה'מחוקק', ושם הוא 'ספון' ונעלם מעין כל, כי "לא ידע איש את קבורתו", את המקום המדוייק שבו הוא קבור.

[יש כאן תופעה נדירה מאוד, שבה משה רבינו מדבר בעד עצמו, שבחו ומעלתו. הרבי הרש"ב מליובאוויטש דיבר פעם על כך2 , ואמר כי יש כאן רמז לאוירה השוררת ביום שמחת תורה – היום שבו מסיימים את התורה וקוראים את פרשת 'וזאת הברכה' – אוירה של שמחה ועליצות בלתי שיגרתיים, המביאה ל'פתיחות' מיוחדת כך שנאמרים גם דברים אישיים שלא נוכל לשמוע אותם בימים שבשיגרה].

'בעל הטורים' מגלה בהקשר זה, כי בברכתו של גד יש תופעה יחודית – למרות שהברכה קצרה (יחסית), נוכל למצוא בה את כל אותיות הא-ב. זאת כתוצאה מאותו קשר מיוחד של שבט גד עם מקום קבורת משה, שהוא "קיים כל התורה כולה, מאל"ף עד תי"ו"!

החיד"א מציין3 , שהקשר עם משה נרמז בעצם השם 'גד', שערכו המספרי הוא 7 – רמז למשה רבינו שנולד בשבעה באדר וגם נסתלק ביום זה עצמו, כך שכל חייו הם בסימן המספר 'שבע'.

בתוך תפילין מסתתר... גד!

והנה עוד רמז מרתק בקשר לשם 'גד' ולברכת משה אליו.

משה בברכתו מדבר גם על גבורתם המיוחדת של בני השבט, ומדמה את גד לאריה: "כלביא שכן, וטרף זרוע אף קדקד"4 . הכוונה היא לכך שבני גד הצטיינו בהכאת האויב בשעת מלחמה, וכל מכה שלהם היתה בעלת ערך כפול – כך מפרש רש"י: "חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת"; זהו הפירוש "זרוע אף קדקד" – בבת אחת.

רבינו בחיי5 קושר את העוצמה המיוחדת של "וטרף זרוע אף קדקד" עם מצות התפילין, שאף בה יש כפילות – תפילין של יד ותפילין של ראש. כך הוא אומר: "היו בוטחים בגבורתם וכוחם בזכות המצוה שבידם, וכענין שדרשו – 'וטרף זרוע' בזכות תפילין שבזרוע, 'אף קדקד' בזכות תפילין שבראש".

ולמה דוקא שבט גד זכו לעוצמה זו בזכות התפילין שבזרוע ובראש? הרי כל שבטי ישראל זכאים וחייבים במצות תפילין!

הסביר זאת הרבי מליובאוויטש ברמז מספרי6 : המלה 'גד' מורכבת משתי אותיות – ג' שערכה 3, וד' שערכה 4. ומכאן הקשר המיוחד שלהם עם התפילין - שכן בצורת התפילין שעל הראש בולטת האות שי"ן, והיא מצויירת פעמיים: פעם אחת שי"ן עם 3 ראשים, ופעם נוספת שי"ן עם 4 ראשים, וביחד: גד!

[נוסיף עוד, שבתוך התפילין קיימות 4 פרשיות מן התורה, אך בתורת הקבלה מוסבר7 ש-2 פרשיות מתוך ה-4 (פרשת "שמע" ופרשת "והיה אם שמוע") קשורות זו לזו בקשר הדוק, עד שמבחינה מסויימת הן נחשבות מחוברות כאחת. שוב איפוא יש לנו את המספרים 3 ו-4: 4 פרשיות, שלפי הקבלה הן נחשבות כ-3 בלבד].

ובתוך עלינו לשבח מסתתר... יהושע

הזכרנו את התופעה היחודית בברכת שבט גד – שבה נמצאות כל אותיות הא-ב, דבר המסמל שלימות מיוחדת. עוד שבט שבברכתו נמצא את כל האותיות, מא' ועד ת', הוא שבט יוסף, ו'בעל הטורים' מסביר שהדבר בא לבטא את מעלתו ושלימותו של אבי השבט, יוסף הצדיק. ואכן, חז"ל אומרים8 שבעת נדודי עם ישראל במדבר היו מהלכים זה לצד זה שתי הארונות – הארון המקודש שבתוכו לוחות הברית, וארונו של יוסף שהעלה משה ממצרים, והיו הכל אומרים כי "קיים זה מה שכתוב בזה", יוסף זכה לקיים בשלימות את דברי התורה כולה.

ומעניין, כי בדומה לזיקה האישית הקיימת בין משה לשבט גד, כמו שהזכרנו, כך קיים קשר מיוחד בין משה לשבט יוסף, שכן תלמידו הנאמן וממשיך דרכו – יהושע בן נון – היה מבני שבט זה. משה אף מזכיר את כוחו וגבורתו של יהושע בברכת יוסף, ואומר "בכור שורו הדר לו"9 , ומפרש רש"י שהכוונה היא למלך היוצא משבט יוסף – יהושע; משה מדמה את יהושע לשור חזק, על שם הכח והעוצמה שהפגין בעת כיבוש ארץ ישראל.

הדמיון בין יהושע ל'שור' דוקא מתבטא בתפילה מפורסמת מאוד, המוכרת לכולנו – תפלת 'עלינו לשבח'. תפילה זו חוברה על ידי יהושע בעת הנס הגדול של נפילת חומות יריחו, ושמו אף רמוז בתפלה זו, בראשי הקטעים: ע'לינו לשבח לאדון הכל / ש'לא שם חלקנו כהם / ו'אנחנו כורעים ומשתחוים / ה'וא אלקינו אין עוד – כשנצרף את ראשי הקטעים (מהסוף להתחלה) נקבל את השם 'הושע', שזה היה שמו המקורי (לפני שמשה הוסיף לו את האות י' ואז נעשה שמו ל'יהושע'10 ).

ואיך זה קשור ל'שור'? בגימטריא (כך מביא החיד"א בספרו 'דבש לפי'11 ): 'שור' שווה 506, וזהו גם הערך המספרי של שני המלים 'עלינו לשבח'. ועוד בענין זה: הפלת חומות יריחו באה על ידי 7 סיבובים שסובבו אותה. 7 הסיבובים, מסבירים המקובלים, מכוונים כנגד 7 השורות שבתפלה המפורסמת, שיש בה סגולות רבות, 'אנא בכח'12 . ובכן, ראשי התיבות של השורה הראשונה מתוך 'אנא בכח' הם אב"ג ית"ץ (אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה), וגם הגימטריא שלהם היא בדיוק 506.

[אגב, בהמשך לתפלת 'עלינו לשבח', אנו אומרים קטע נוסף, המתחיל במלים 'ועל כן נקוה'. לפי המסורת, קטע נוסף זה מקורו הוא בעכן, שהיה נוכח בעת הנס הגדול של נפילת חומות יריחו, אך הוא לא עמד בפיתוי ולקח אז מרכוש אסור, ולסוף הוא נשפט על כך ונענש בחומרה. ובכן, כאשר הוא תפס את חטאו וחזר בתשובה, אז הוא תיקן את התפלה הזאת ששמו נרמז בתחילתה – ע'ל כ'ן נ'קוה].

בני לוי הקפידו על מצוות המילה

ועכשיו נזכיר בקצרה כמה נוטריקונים בקשר לשבטים נוספים (השנים הראשונים - מתוך דברי 'בעל הטורים').

על שבט נפתלי אומר משה13 : "נפתלי שבע רצון". הפירוש הפשוט הוא, שהשטח שקיבל נפתלי בארץ היה טוב ומשובח, והשביע את רצון היושבים בו; אך במלים אלו קיים גם רמז לתכונת הקלילות שאפיינה את נפתלי [וכמו שאמר יעקב אבינו14 : "נפתלי איילה שלוחה"] – כי הנוטריקון של המלים נ'פתלי ש'בע ר'צון הוא 'נשר', שעליו הצביעו חז"ל כדוגמא של קלילות חיובית15 : "הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".

ועל שבט אשר, שכנו של נפתלי, אומר משה16 : "ברוך מבנים אשר, יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו". אשר התברך בזיתים המפיקים שמן משובח, המביא להרבה אור – הן במובן של אור הנר, הדולק בכוחו של השמן, והן במובן של מאור פנים, וכמו שכתוב17 : "להצהיל פנים משמן", שמן זית מביא לפנים צוהלות ומאירות. ואכן: ראשי המלים שבפסוק שציטטנו - מ'בנים א'שר י'הי ר'צוי – יוצרים את המלה 'מאיר'!

ועוד נוטריקון – מתוך הספר 'חומת אנך'18 – בקשר לשבט לוי, עליו אומר משה19 "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל": כשנצרף את האותיות הראשונות במלים מ'שפטיך ל'יעקב ו'תורתך – נקבל את המלה 'מָלוּ', רמז לכך שבני שבט לוי הקפידו במיוחד על מצות המילה, והם מלו את בניהם גם במצבים קשים שבהם רוב העם לא עשה זאת (כמו בעת השעבוד במצרים20 ).

איך מביאים את המשיח

עוד לפני שמשה נכנס לפרטים ולברכות השונות של כל שבט, הוא מקדים ומדגיש את האחדות של כל השבטים יחד21 : "ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל".

אמר על כך הרבי מליובאוויטש22 :

הנוטריקון של המלים י'חד ש'בטי י'שראל הוא – 'ישי', עליו נאמר23 "ישי הוליד את דוד" (הנקרא על שמו "דוד בן ישי").

והמסר הוא ברור: כשרוצים להביא ל'לידתו' המחודשת של דוד, והכוונה כמובן לביאת הגואל, משיח בן דוד שאנו מחכים לו – הדרך לכך היא באמצעות ישי = 'יחד שבטי ישראל', אהבה ואחדות בין כל חלקי העם!