לאחר שבירך את כל אחד מהשבטים בפני עצמו, מברך משה את עם ישראל בכללותו. הוא מנגיד בין תפקידם בעולם לתפקידי שאר העמים.
אור לגויים
וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד . . . וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:
(דברים לג:כח–כט)
הביטוי "ויכחשו אויביך לך" הוא רמז נבואי לעם הגבעונים, שהעמידו פנים שהם בעלי בריתם של היהודים לאחר נפילתה הנסִית של העיר יריחו.
פסוקים אלו מסכמים את היחסים שעל בני ישראל לטפח עם שאר בני האדם. ראשית, עלינו להבין ששורשה של בדידותנו היהודית נעוץ בכך שמוטלת עלינו משימה ייחודית המבודדת אותנו משאר האנושות ("וישכן ישראל בטח בדד").
מתוך נקודת מוצא בטוחה זו ביכולתנו להתקדם ולסייע לאנושות. בכבוד ובנועם, אם גם בתקיפות, עלינו לעזור לאומות העולם להתעלות מעל כל יחס שלילי או עוין לענייני הקדושה. או-אז נוכל ללמדן כיצד לעזור לנו להביא את העולם ליעדו - הפיכתו למשכן לה'.
(על פי התוועדויות תשמ"ד א, עמ' 201-200)
הוסיפו תגובה