יום חמישי: מעלת התמימות

משה מברך את שבט אשר במטעי זיתים כה פוריים, שידמה עליו כאילו רגליו טובלות בשמן זית. שבט אשר יחלוק את שמנוֹ הרב עם שאר השבטים.

בהיות הרגל האיבר הנמוך ביותר בגופנו, היא מסמלת את הרובד הארצי ביותר של התקשרות לה': קבלת עול מלכות שמים. לעומת זאת, שמן - הבסיס לאור הנר - מסמל חוכמה, הכוח השכלי הנעלה ביותר. טבילת הרגל בשמן מסמלת, אפוא, הכרה במעלתה של קבלת עול מלכות שמים פשוטה על השכל.

העובדה ששבט אשר נועד להיות "ברוך מבנים" - כלומר: לברך את אחיו בשמן - מלמדת שגישתו ליחסינו עם ה' השפיעה על כל שאר השבטים. רגש הביטול העמוק שהחדיר בנו שבט אשר מאפשר לנו לעמוד בניסיונות האמוניים הקשים ביותר. רגש זה חיוני במיוחד כאשר אנו יוצאים למקומות המתאפיינים באווירה העוינת את ענייני הקדושה.

(על פי לקוטי שיחות א, עמ' 102, עמ' 109-107)