משה מברך כל שבט בנפרד, ומדגיש את תרומתו הייחודית לשליחותו של עם ישראל כולו. הוא מברך את שבט לוי להיות ראוי לתפקידי הכהונה והלוייה, כמו גם לתפקיד הוראת התורה בישראל. הוא מברך את שבט בנימין שהמקדש ישכון תמיד בנחלתו.
ברכת משה לשבט לוי היא שישמשו מורי הוראה לכל עם ישראל. ברכה זו אמורה לעורר את כולנו להקדיש עצמנו למשימה הקדושה של קידום החינוך היהודי, מתוך דאגה לכך שכל יהודי יזכה ללמוד ולהבין את תורת ה' כמיטב יכולתו.
משה בירך את שבט בנימין שתמיד ("כל היום") יזכה 'לארח' בנחלתו את מקדש ה', מקום השכינה. מתוך כך אנו לומדים שזכות גדולה היא להפוך את 'נחלתנו'-ביתנו למשכן, בין אם דרך הכנסת אורחים, קיום שיעורי תורה או כל דבר שבקדושה.
סמיכתן של שתי ברכות אלו זו לזו מלמדת אותנו שהחינוך היהודי (ברכת לוי) צריך להיות מַתמיד ונצחי (ברכת בנימין), וכך יצליח לטעת במחונכים חיבור נצחי לתורה ולמצוות.
(על פי התוועדויות תשמ"ו א, עמ' 189-188)
הוסיפו תגובה