יום ראשון: תרומת הגויים לגאולה

) משה פותח את ברכתו בשבחם של בני ישראל, שקיבלו את התורה ללא תנאי בעוד שאר האומות סירבו לקבלה.

פסוק זה נתפרש בידי חכמינו כרומז למה שאירע בטרם הוצעה התורה לישראל: הקדוש-ברוך-הוא פנה ליושבי הר שׂעיר (האֱדומים, צאצאי עֵשׂו) וליושבי מדבר פארן (צאצאי ישמעאל) והציע להם לקבל את התורה, אך הם סירבו. למרות זאת, מובן שאין פעולה א-לוהית שאינה מותירה רושם. בעצם הצעת התורה לאומות אלו הכשיר ה' את נפשם לקבל, בשלב מאוחר יותר, את עולן של 'שבע מצוות בני נח'. מצוות אלו מתמקדות בשבעה תחומים שכל מי שאינו יהודי מחויב לנהוג בהם על-פי הוראות התורה. כדי לקבל על עצמו מצוות אלו, צריך האדם להכיר בכך שבורא העולם העניק אותן לאנושות כחלק מהתורה שהוריד לעולם בהר סיני.

לעתיד לבוא יגלו אומות העולם נכונות זו, ויקבלו על עצמן את השקפתה של התורה ואת אורח החיים שהיא מתווה. כך, בזכות אותה פנייה שפנה אליהם הקדוש-ברוך-הוא קודם מתן תורה, יזכו גם הגויים להצטרף אלינו כשותפים בגאולת העולם.

(על פי התוועדויות תשמ"ב א, עמ' 224-223; התוועדויות תשמ"ח א, עמ' 92)